יוסף חיים זוננפלד
| הרב יוסף חיים זוננפלד | |
|---|---|
 הרב יוסף חיים זוננפלד |
|
| תאריך לידה | ו' בכסלו תר"ט |
| תאריך פטירה | י"ט באדר ב' תרצ"ב |
| מקום פעילות | ירושלים |
| השתייכות | העדה החרדית |
| נושאים שבהם עסק | הלכה, אנטי ציונות |
| רבותיו | הרב אברהם חיים שאג - צוובנר, הכתב סופר, הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין |
הרב יוסף[1] חיים זוֹננפלד (ביידיש: זאנענפעלד; ו' בכסלו תר"ט, 1849 – י"ט באדר ב' תרצ"ב, 1932) היה רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.
מוצאו היה בעיירה וורבו בסלובקיה, בזמנו חלק מהממלכה ההונגרית, שם נולד בו' בכסלו ה'תר"ט והתחנך אצל גדולי תורה שרחשו לו הערכה מרובה, ביניהם הכתב סופר, בנו של החת"ם סופר. הרב זוננפלד עמד בראש החוגים "היראים" הקנאים במחצית השנייה של המאה ה-19. בתרל"ג (1873) עלה לארץ ישראל יחד עם מורו, הרב אברהם שאג-צוובנר, תלמידו של החת"ם סופר, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים. הוא התקרב לרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין ולבנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, ורכש עמדת השפעה ביישוב הישן. בין היתר ייסד את שכונת "בתי אונגרין". יחד עם הרב דיסקין הקים בשנת תרל"ח (1878) את "בית הדין של החוגים היראים". השניים גם איחדו את כוללי ורשה והונגריה.
בתרע"ד (1913) השתתף עם הרב קוק במשלחת רבנים שביקרה במושבות החדשות וניסתה להשפיע על בניהן שיקפידו על שמירת מצוות (מסע שזכה לכינוי "מסע המושבות").
תוכן עניינים |
המחלוקת עם הרב קוק[עריכה]
לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים בחרו בשנת תרע"ט (1919) ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, לא קיבלו את הבחירה. הרב זוננפלד המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו". בתר"פ (1920) עמד בראש מייסדי העדה החרדית הנפרדת מרבנות ירושלים, ונבחר להיות הגאב"ד הראשון של העדה החרדית, כשהראב"ד הראשון היה הרב משה נחום ולנשטיין. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי", וההשראה להקמתה הייתה שיטת ההפרדה וההתבדלות (שמקורה במשנתו של החת"ם סופר). האווירה באותם ימים, שהייתה סוערת עקב הפולמוס על זכות הבחירה לנשים, סייעה להיפרדות, אף שגם הרבנות נקטה עמדה נחרצת נגד שיתוף הנשים בבחירות.
למרות שעמדותיו היו קיצוניות מעמדות אגודת ישראל העולמית, שהושפעה רבות משיטת תורה עם דרך ארץ של רבי שמשון רפאל הירש, נחשב הרב זוננפלד, בזכות היבדלותו מהציונות, כמנהיג רוחני של אנשי אגודת ישראל בארץ. המנהיג הרשמי, הרב משה בלוי, הלך בעקבות הוראותיו.
כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט.
על הקמת הרבנות הראשית אמר: "רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה".
הרב זוננפלד כתב על הספר "אורות" של הרב קוק, ובמיוחד על המעלות שמייחס לפעולת ההתעמלות, שמחזקת את הגוף לבניין הארץ ויש לה השפעות קבליות: "כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים".
הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה של האחרון עם מחרפיו ומגדפיו; אך המלחמה בו לא נפסקה, ונאמני הרב זוננפלד אפילו הגישו נגד הרב קוק תביעה משפטית בערכאות המנדט באשמת זיוף תעודת בעלות על נכס.
למרות כל זאת שררה ידידות והערכה הדדית בין הרב זוננפלד והרב קוק[2], והשניים היו מדברים ארוכות בדברי תורה כשנפגשו ברחוב או באירוע[3]. בספר "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל מובא שהרב זוננפלד אמר לאנשים מעדתו ששאלוהו מדוע הוא משוחח בדברי תורה עם הרב קוק: "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכנו הם נפרדות". הרב אברהם חיים בביוף, שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד, סיפר כי שררו יחסים טובים מאוד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק, שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד עולם".[4].
שיתוף הפעולה עם דה האן[עריכה]
בתקופה מסוימת היה יד ימינו, יעקב ישראל דה האן, אשר נרצח בסופו של דבר בידי אנשי "ההגנה". פעילותו של דה האן, שצידד במשא ומתן עם הערבים, משקפת היטב את גישתו המתונה של הרב זוננפלד.
סיוע רב הושיט דה האן לרב זוננפלד במאבק על השחיטה הנפרדת מהשחיטה הרבנית בהשגחת הרב קוק. מאבקו של הרב זוננפלד הגיע עד לחבר הלאומים בז'נבה, ודה האן הושיט לו סיוע רב בכך. אנקדוטה ידועה מספרת שבפגישה עם הנציב העליון, הרברט סמואל, שאל דה האן את הרב זוננפלד על פרט בחוקי הכדורגל. הרב השתומם והשיב שאין לו מושג. אז פנה דה האן לנציב ואמר לו: "הוד מעלתו רואה שהרב אינו נוהג להביע דעה בדברים שבהם אינו מבין, אך בנושאי שחיטה הוא בקיא".
ביחסים בין דה האן והרב זוננפלד הייתה סימביוזה עמוקה. דה האן העריץ את הרב זוננפלד ללא קץ:
 |
מעל כל אוצר התורה הקדושה היא חלקו |
 |
מצד שני, פעילותו של דה האן יצקה תוכן מדיני למשנתו של הרב זוננפלד, ואפשרה לו לעשות שימוש בעוצמה הפוליטית של מעמדו.
בעקבות פגישה של דה האן ורעיו עם איל עיתונות בריטי משפיע, הלורד נורת'קליף, שבה דיברו בגנות ההנהגה הציונית[דרוש מקור] ועמדו על תביעתם למעמד פוליטי נפרד, פרצו אנשי "השומר" לביתו של הרב זוננפלד. הרב חשף את חזהו, וקרא: "הנני מוכן לקדש שם שמים, רצחוני!" משנסתלקו אנשי השומר, הם הודו שהותיר עליהם רושם גדול. הרב מצדו סירב להלשין עליהם לשלטונות, והסביר זאת: "האשמה איננה נעוצה בהם. זוהי תוצאת החינוך שקיבלו".
כדי להרגיע את התחושות האלימות הגיב הרב זוננפלד באופן נדיר לעיתון דואר היום של איתמר בן אב"י שהפנה אליו שאלה גלויה: האם הייתה מחאה נגד הציונות בשיחה עם הלורד והאם השיחה הייתה על דעתו ובהשתתפותו. הוא השיב ואמר שאכן הפגישה הייתה בפקודתו, אם כי לא בנוכחותו. אך בשום פנים לא הובעה בה שלילה של רעיון הצהרת בלפור והקמת הבית הלאומי, שאליו יש לו יחס חיובי. כל התנגדותו היא ל"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל".[5].
על דברים דומים חזר דה האן[6] שאמר כי המשלחת מעולם לא פצתה פיה נגד רעיון שיבת העם לארצו.
ב-1924 רקם דה האן תוכנית להפגיש את הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון מלך ירדן, כדי שאיתו יוכלו החרדים לסכם על התייחסות נבדלת אליהם.
כדי לצאת מגבולות הארץ היה צריך הרב זוננפלד להתיר נדר, ודרש ששלושה מגדולי הדור יסייעו לו בכך. אלו נמצאו לו (ביניהם היה רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור). הרב זוננפלד בירך "ברוך אשר חלק מכבודו לבשר ודם". מסופר שהיו חילופי דברים חריפים בינו לבין מוסא קאסם באשה אל חוסייני, מנהיג הפלסטינים. הנקודה העיקרית שעמדו עליה המתדיינים הייתה שהעדה החרדית אינה כפופה לציונים ואין הם מייצגים אותה, ויש לדבר איתה בנפרד.
גם פגישה זו עוררה זעם רב, שרובו כוון אל דה האן, זעם שבסופו של דבר גרר את ההתנקשות בו. הרב זוננפלד נתפס כמי שמעולם לא לחם ברעיון הציוני כל עוד לא פגש בדה האן[דרוש מקור]. גם בחוגי החרדים לא כולם שבעו נחת מפעילות דה האן, אך הרב זוננפלד סירב להקשיב לכל "לשון הרע" על עוזרו הנאמן.
עם הירצחו הרב זוננפלד ספד לו בקול בוכים: "ראו את התהום העמוקה שנדרדרו לתוכה ראשי ההנהגה הציונית וקראו בקול חזק: 'היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת'".
קשיים מבית[עריכה]
הרב זוננפלד התמודד עם קשיים מבית כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי, הרב משה בלוי, פעל בצוותא עימו ועם דה האן כשזה היה בחיים. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים השתייכו אליה) הייתה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר.
גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. באחד המקרים פורסם כרוז על ידי אחד מקנאי ירושלים כנגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינות". הרב זוננפלד פרסם גינוי, אך לא נקט בפעולות נגדם.
פעילותו בשנותיו האחרונות[עריכה]
כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים הבהיר הרב זוננפלד שלדעתו יש להותיר את הטיפול בעניין לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. תענית לדעתו מוטב היה לעשות על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה. מנגד בתקופת המאורעות הקפיד ללכת לכותל דרך שער שכם באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע יהודים ללכת שם.
על יחס אחר מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו"ר הקק"ל: "עס וועט זיי ניט העלפן" (זה לא יעזור להם (= לערבים)). אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית. לך לשלום הביתה. "עס וועט זיי ניט העלפן"! (מתוך: מפגש מרגש בסימטת הכותל)
בבחירות לראשות העיר ב-1926 מצבה הקשה של אגודת ישראל והקשיים הכלכליים והמורליים שאיתם התמודדה, אילצו את הרב זוננפלד לקבל שיתוף פעולה מסוים עם הציונים, על אף מורת רוחם של הקנאים.
לאחר פטירתו, בי"ט באדר ב' תרצ"ב (1932), התעוררו חיכוכים בין הקנאים שבמתבדלים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.
עד היום ניטש מאבק בתוך היהדות החרדית לגבי זהותו האמיתית ודעותיו כפי שהיה מביעם כיום - אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי העדה החרדית ובתוכם נטורי קרתא. דוגמה לוויכוח זה ניתן למצוא בין שני אחים פעילים חרדים מפורסמים: רבי משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל בישראל, ורבי עמרם בלוי, מנהיגי נטורי קרתא, שהיו יריבים פוליטיים וכל אחד טען לכתר ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד.
מצאצאיו[עריכה]
- חתנו הרב שמואל הלל שינקר, מחכמי ירושלים
- הרב צבי קופשיץ, מחכמי ירושלים, חתנו של הרב שמואל הלל שינקר
- הסופר חיים ע. קוליץ, נישא לנכדתו זלדה
- הרב נסים קרליץ, נישא לנינתו לאה, בתו של הרב צבי קופשיץ
- הרב חיים שאול קרליץ, נישא לנינתו לאה, בת יהושע ברגר, חתן הרב שמואל הלל שינקר
- הרב יונה מצגר נישא לנינתו עופרה לבית פרידמן, נכדת חתנו מנדל פרידמן.
- נינו הרב חיים זוננפלד, רבה של שכונת נווה אביבים בתל אביב
- נינו שלמה זלמן זוננפלד, מחבר ספרי תולדותיו ואמרותיו: "האיש על החומה", "בדור תהפוכות" ו"חכמת חיים"
- נינו איש העסקים דוד קוליץ
- נינו אברהם אהרן שיינברג, רב מטעם העדה החרדית והיה חבר מטעם הבד"ץ של העדה החרדית
- בן נינו הרב יעקב מאיר זוננפלד, רבו של היישוב רכסים וראש ישיבת כפר חסידים הקטנה
- בן נינו דב אלבוים
לקריאה נוספת[עריכה]
- שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה - שלושה כרכים
- שלמה זלמן זוננפלד, בדור תהפוכות
- מנחם פרידמן, חברה ודת, הוצאת יד יצחק בן צבי
- מנחם מנדל גרליץ, מרא דארעא ישראל, שלושה כרכים
- הרב שלמה סובול, שלמת חיים, לקט תשובות בהלכה של הרב זוננפלד
קישורים חיצוניים[עריכה]
- משה בלויא, עמודא דנהורא, ירושלים תשכ"ח, הוצאת מערכת "קול ישראל", באתר HebrewBooks
- זאלקא הכהן ראנד, תולדות אנשי שם חלק א', ניו יורק תש"י, באתר HebrewBooks
- דוד תדהר (עורך), "הרב יוסף חיים זוננפלד", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 61
- שו"ת שלמת חיים - תשובות שהשיב הרב זוננפלד לשואל אחד, מהדורת בני ברק, תשמ"ב, באתר HebrewBooks
- סרטון קצר של הרב זוננפלד, הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי
הערות שוליים[עריכה]
- ^ נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו על ידי הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, כשחלה וחייו היו בסכנה (הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, עמ' 23, הערה 10).
- ^ "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמ' 399)
- ^ הרב אברהם דב אוירבך סיפר שהרב קוק והרב זוננפלד שוחחו שעה ארוכה בידידות רבה לאחר ברית המילה שלו שבה הרב זוננפלד היה המוהל והרב קוק הסנדק. כמו כן העיד הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה שבברית של בנו הבכור יעקב שבה כיבד את הרב זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב יעקב משה חרל"פ בברכות, שררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם שוחחו באריכות לאחר ברית המילה (העלון בראש יהודי, גיליון 226, פרשת אחרי מות, י"ב בניסן תשע"א, עמ' 6 בפינת "אור האורות").
- ^ בגיליון 226 של עלון בראש יהודי המוזכר לעיל בהערה.
- ^ יוסף חיים זאננענפעלד, תשובה גלויה, דואר היום, 15 בפברואר 1922
- ^ ד"ר ד.י. האן, הכחשה, דואר היום, 16 בפברואר 1922
