יוסף טאיטאצאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יוסף טאיטאצאק (1465 - 1546), היה פוסק, מקובל וראש ישיבה, מראשי הפזורה הספרדית במאה ה-16 תחת האימפריה העות'מאנית בכלל וביוון בפרט. זכה להערצה מגדולי דורו, ורבים מגדולי הדור הבא היו מתלמידיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בספרד, שם למד בישיבה עם רבי לוי בן חביב[1] (מהרלב"ח). לאחר גירוש ספרד, בשנת 1492, עבר עם אביו ואחיו לסלוניקי שביוון, שם המשיך בלימודיו והפך לראש הקהילה היהודית-הפורטוגזית בעיר.

הוא הקים ישיבה בעיר ועמד בראשה 40 שנה. ישיבתו נחשבה לגדולה ולחשובה ביותר באותם ימים באימפריה העות'מאנית. על תלמידיו נמנו בין השאר, רבי משה אלשיך, רבי שמואל די מדינה (מהרשד״ם), רבי אליעזר אשכנזי, רבי שלמה אלקבץ, רבי יצחק אדרבי (מחבר שו"ת דברי ריבות), רבי אישטרוק שאנג ויוסף וירגא.

התמנה לסמכות הראשית של היהודים בעיני הטורקים למרות שבדרך כלל תפקיד זה היה שמור לרב הראשי של קושטא. הוא כיהן גם כראש הקהילה היהודית בסרס.

אישיותו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדולי דורו כותבים עליו בהערצה רבה. רבי יוסף קארו כינה אותו: "אור ישראל וקדושו עטרת בני הגולה העומד לנס עמים ולצפירת תפארה״;‏[2] ועל אף שרבי יוסף קארו בחיבורו הגדול השולחן ערוך כמעט ולא מצטט מדברי רבנים בני דורו, הוא ציטט כמה וכמה פעמים את דבריו‏[3][4] רבי אליהו די וידאש העיד עליו כי "ארבעים שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת... שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות, והיה קם בחצות ממש, ולא ידע אדם מזה עד אחר מיתתו שסיפרה אשתו.‏[5] החיד"א כתב עליו שהיה ראוי לחבר בעצמו את השולחן ערוך.‏[6]

החוקר מאיר בניהו שכתב עליו מחקרים היסטוריים רבים, מציין שהמקורות מלמדים שהיה בקיא ומבין גדול בחכמות ומדעים שונים.

גדולי החכמים בדורו היו פונים אליו בשאלות, בהם, רבי יוסף קארו, רבי דוד כהן (הרד״ך) מקורפו, מהר"י בן לב, רבי בנימין זאב מארטא (מחבר שו"ת בנימין זאב), רבי אליהו קפשאלי ועוד.

דרכו הייתה לפסוק לקולא במקרים של אנוסים שהגיעו לסלוניקי וביקשו לשוב ליהדותם, ואף נחלק לשם כך על גדולי דורו‏[7]. גם היה יודע כיצד להקל בדיני אישות, ובייחוד בדיני עגונה, ונלחם על כך מול גדולי דורו שרצו להחמיר. על פיו נוסדו כללי פסיקה והוראה רבים בנושאים אלה ובכלל.

בדרך כלל היו תשובותיו בקיצור אך יוצאת מן הכלל תשובה שנשתמרה ארוכה כספר בעניין פירוד הקהלים; שאלה שהעסיקה רבות את בעלי ההלכה ופרנסי העיר סלוניקי בדבר אחת הקהילות שבעיר‏[8].

הרבה לעסוק בתורת הנסתר, ועמד בקשרי מכתבים עם המקובל רבי שלמה מולכו שאף שהה בבית מדרשו בשנת רפ"ט. החיד"א כתב שהיה לו מגיד שהיה נגלה אליו‏[9]. גם בספר מגיד מישרים מזכיר ר' יוסף קארו פעמים רבות ש-המגיד מבקש ממנו למסור לר' יוסף טאיטאצאק שצדק או טעה בדברים שונים. גרשום שלום שיער שהוא היה מחבר ספר המשיב. אולם משה אידל הקשה על גרשם שלום מספר קושיות והשאיר את שאלת מחבר הספר פתוחה.‏[10] ולפי הדעה המקובלת כיום הספר התחבר על ידי קבוצת מקובלים שקדמו לו.

לעת זקנותו עבר ר' יוסף טאיטאצק לקושטא ושם נפטר.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו שמואל טאיטאצאק נחשב לחכם גדול בדורו, ואף נכדו היה תלמיד חכם והוא אשר קיבץ רבות מתשובותיו בספר שארית יהודה.

הרצי"ה מציין שהסופר הרב אהרון מרקוס סיפר לו כי בנימין זאב הרצל שהיה מקורב לו מסר לו אישית על היותו צאצא ישיר (בן אחר בן) של ר' יוסף טאיטאצאק‏[11].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב תשובות ופסקי הלכה רבים אך רק מקצתם נשמרו:

  • בספרו של נכד אחיו שארית יהודה.
  • בספרו של רבי תם אבן יחייא אהלי תם.

מפירושיו למקרא נדפסו כמה מאמרים והובאו בשמו:

  • בספרו של תלמידו רבי יצחק אדרבי דברי שלום; הובאו ארבעה חיבורים של הרב טאיטאצאק עם פירושים וגילויים מפי מגיד על התורה, תהלים, משלי, איוב וחמש מגילות; וכן ביאורים בדרך הנגלה לספר קהלת הנקרא בשם פורת יוסף (ויניציאה שנ"ט), ופירוש לספר תהלים, ועוד ליקוטי פירושים על המקרא, דרשות ומאמרי חז"ל. כמו כן הובאו שם שמועות שנמסרו מפי תלמידיו או תלמידיהם שהביאו אותן בספריהם שלהם בשמו.
  • פירושיו על פרקי אבות ועל ספרים נוספים של המקרא נמצאים בכתב יד.
  • חיבר פירוש על דברי הרי"ף, אך הוא לא הגיע לידינו.

68 מפסקיו שנשלחו אל קהילות יהודיות בארצות טורקיה, מצרים ויוון, קובצו מחדש בספר בהוצאת מכון "יד הרב ניסים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר בניהו, "הסכמות חזקת החצרות הבתים והחנויות בשאלוניקי ופסקיהם של רבי יוסף טאיטאצאק וחכמי דורו", מיכאל, ט' תשמ"ה, עמ' נה-קמו.
  • מאיר בניהו, פסקי הגאון מהרי"ט: תשובות ר' יוסף טאיטאצאק, בצירוף מבואות מפורטים, יד הרב נסים, ירושלים, תשמ"ז.
  • ב' זק, "על פירושיו הדרשניים של ר' יוסף טאיטאצאק", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ז' (תשמ"ח)
  • ש' שלם, 'המתודה הפרשנית של רבי יוסף טאיטאצאק וחוגו - מהותה ודרך חקירתה', ספונות יא [ספר יוון א], תשל"א-תשל"ח, עמ' קטו-קלד.
  • רבי יוסף טאיטאצאק - ראש גלות ספרד בטורקיה, ירושלים: (הוצאת מכון יד הרב ניסים),

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבותיו של הרלב"ח בספרד היו אביו ר' יעקב בן חביב ו-יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) אפשר והרב טאיטאצאק למד גם מהם/אצלם
  2. ^ שו"ת אבקת רוכל, סימן נא
  3. ^ בעיקר בהלכות מקוואות ובהלכות עגונות
  4. ^ עיינו: על פי שיחות הרצי"ה, עיטורי כהנים, גיליון 126.
  5. ^ ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק ח.
  6. ^ "ודע שקיבלתי מאדם גדול בחכמה ויראה שקיבל מרב גדול שקיבל מזקנים, שנתגלה בדור מרן ז"ל שהיו הרמ"ק והאר"י וכל קדושים עמהם סיעתא דשמיא, שישראל לפי הדור היו צריכים לספר זה שיקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ובאותו הדור היו נמצאים שלשה רבנים ראויים לזה, והם הרב מהר"ר יוסף טאיטצק והרב מרן והרב מהריב"ל, וכל אחד מהם היה ראוי למלאכה זו, והסכימו מן השמים ותנתן דת על ידי מרן הקדוש מפני ענותנותו היתרה" (שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך בית יוסף).
  7. ^ שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט, סימן שכו. אבן העזר, סימן יא. בית יוסף, אבן העזר, סימן יז
  8. ^ מבוא ל-תשובות שאלות לרבי יוסף טאיטאצאק באתר מכון המו"ל - יד הרב ניסים.
  9. ^ שם הגדולים, מערכת גדולים, בערכו
  10. ^ ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח, יז, עמ' 185-266.
  11. ^ על פי שיחות הרצי"ה, עיטורי כהנים, 126, וכן לנתיבות ישראל חלק ב', מאמר "להצדיק צדיקים".