יוסף יקותיאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף יקותיאלי עם בניו הבכורים גדעון וברוך (1929)

יוסף יקותיאלי (12 באפריל 189725 בספטמבר 1982) היה עסקן ספורט ישראלי, הוגה רעיון המכביה ומגשימו. חתן פרס הוז לספורט (1954) ופרס ישראל על מפעל חיים בעיצוב הספורט וקידום תרבות הגוף בישראל (1979).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף יקותיאלי נולד בי' ניסן תרנ"ז (1897) לברוך יקותיאל זוסמנוביץ וליונה-מרים לבית קלצקי בעיירה קרטוז-ברזה (Бяро́за-Карту́зская) שבאימפריה הרוסית (כיום בדרום-מערב בלארוס). בשנת 1909, כשהיה בן 12, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. למד ב"תחכמוני" וב"עזרה" ביפו וב"בית המדרש למורים העברי" בירושלים. חזר ליפו ועבד במשרד הארץ-ישראלי, וכן שיחק כדורגל במכבי תל אביב, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ב-1914 גויס לצבא העות'מאני ונתמנה כמדריך לחינוך גופני במטה המוג'אהדין (לוחמי מלחמת הקודש), ובבית הספר הממלכתי בעיר שכם. אחר כך הועבר לתפקיד של מתורגמן (טורקית/גרמנית) של פלוגות התחבורה הגרמניות ק.ק. 502., מהן הוגלה יחד עם כל אנשי הצבא היהודים בשנת 1918 לאנטוליה.

בסוף המלחמה חזר לארץ, ועבד במשרד הארץ ישראלי, ועד הצירים והכשרת היישוב. שנתיים עבד בחברת החשמל ברכישת זכויות קרקע בקו החשמל של המתח הגבוה מנהריים לתל אביב. לאחר מכן עבד ב"חברת הנוטע" שעסקה ברכישת קרקעות.

מאז חזרתו ארצה בסוף מלחמת העולם הראשונה היה פעיל ומפעיל ב"מכבי" עד יומו האחרון. הוא היה הרוח החיה ביסוד מוסדות הספורט בארץ ישראל, ההתאחדות לכדורגל, התאחדות אגודות הספורט לחובבים והוועד האולימפי הארץ-ישראלי, וסיפוחם אל מוסדות הספורט הבינלאומיים.

ביוני 1929, בקונגרס של מכבי העולמי במהריש-אוסטרו (צ'כוסלובקיה) קרא בפני המשתתפים את הצעתו לארגן את המכביה הראשונה, "המכביאדה", באביב תרצ"ב בארץ ישראל. הדרך להגשמת הרעיון הייתה ארוכה וקשה. בכ' באדר ב' תרצ"ב (28 במרץ 1932) נפתחה המכביה הראשונה בתל אביב. המשחקים נערכו באצטדיון המכביה שהוקם במיוחד בצפון העיר. השתתפו בהם 5,000 מכבים שבאו מ-22 מדינות. מאז נערכו כל ארבע שנים מכביות נוספות, פרט לתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור.

דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי, לזכר בנם אמנון, מ"כ בפלמ"ח, שנפל במלחמת השחרור לרגלי מצודת נבי יושע בי"א בניסן תש"ח (20 באפריל 1948), הונף לראשונה במכביה השלישית באצטדיון רמת גן ב-1950. עם קום המדינה נמנה יקותיאלי כפקיד בכיר בוועדה הממשלתית לרכוש הנטוש. ב-1966 פרש לגמלאות. את ספרו הראשון, "גולה לגאולה", ‏אוטוביוגרפיה, פרסם בהוצאה עצמית ב-1971.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקותיאלי נישא ליהודית, בתו של עקיבא אריה וייס (ממייסדי אחוזת בית), ולשניים נולדו ארבעה בנים ושתי בנות. בנו גדעון יקותיאלי היה פרופסור לפיזיקה, מראשוני הפיזיקאים הגרעיניים בישראל.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2008, בטקס בהשתתפות ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ובני המשפחה, הונצח שמו של יוסף יקותיאלי ברחוב בתל אביב, באזור הנמל הצפוני, בקרבת אצטדיון המכביה הראשונה. ביישוב מכבים נקראה דרך על שמו. כמו כן נקרא ארכיון על שמו בכפר המכביה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף יקותיאלי ודוד תדהר (עורכים), אלבום המכבי: יפו–תל אביב: תרס"ו–תשט"ז, 1906–1956, חלק א: 1905–1925, תל אביב: אגודה להתעמלות ולספורט "מכבי", תל אביב, תשי"ז.‏[4]
  • "דרכי אל המכביה הראשונה: ציוני דרך ועובדות, זכרונות אישיים", (נס ציונה: חמו"ל, תשכ"ט). (חוברת)
  • יובל ומעלה +50: ... זכרונות מהמכבי, מהצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה ומתנועת-הספורט העברית בארץ ישראל, 3 כרכים, תל אביב: י' יקותיאלי, 1971–תשל"ו. (חלק א נקרא: "מגולה לגאולה: עם התורכים במלחמת העולם ה-I")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדנה יקותיאלי-כהן, בעל החלומות, תל אביב: ספרות עכשיו, תשנ"ו 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]