יוסף סדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף סדן, פברואר 2008

יוסף סדן (נולד ב-17 בינואר 1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף סדן הוא בנו של הסופר והחוקר דב סדן ואחיו של הכלכלן עזרא סדן. נולד בתל אביב, שם סיים בבית הספר העממי תל נורדאו והמשיך בירושלים, במגמה המזרחנית בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית, אותו סיים ב-1958. למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בשפה וספרות ערבית, בשנים 1963-1958.‏[1] עבודת התזה שלו לתואר השני הייתה בנושא: "הבית וציודו" במזרח התיכון בימי הביניים, בהדרכת הפרופסורים יהושע בלאו ואליהו אשתור. בין 1965 ל-1969/70 שקד על עבודת הדוקטורט בסורבון (Sorbonne) שבפריז, בהדרכתם של הפרופסורים קלוד כאהן (Claude Cahen), שארל פלה (Charles Pellat), וז'אנין סורדל-תומין (Jeanine Sourdel-Thomine). נושא עבודת הדוקטורט היה רהיטים במזרח התיכון בימי הביניים. במקביל היה שנה עוזר מחקר במחלקה השישית (Sixième Section) של האקול פראטיק דה אוטז אטיד.

מאז 1970 עבד באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל באוניברסיטה העברית; משנת 1976/70 עבד במשרה מלאה באוניברסיטת תל אביב. כן עבד במשרה חיצונית וחלקית באוניברסיטת חיפה, במכללת מנשה. ב-1976 התמנה למרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב, ב-1983 פרופסור חבר וב-1989 כפרופסור מן המניין. בסוף 2007 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס. שהה בשבתונים בפריז בסורבון ובספרייה הלאומית) ובאוניברסיטת ליידן. היה מופקד הקתדרה ע"ש איירין הלמוס לספרות ערבית עד אוקטובר 2009.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של יוסף סדן עניינם ציוויליזציה חברתית וחומרית, ספרות ערבית בת ימי הביניים, בעיקר פרוזה (אדב) וקשרים יהודיים-ערבים ובהם יהודה אלחריזי ושבתאות. באחרונה מתרכז גם בגאולת סיפורים, מעין רומנים טרום-מודרניים נוסח "אלף לילה ולילה".

הריהוט המזרח-תיכוני בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה מועשרת ומשופרת של עבודת הדוקטור של יוסף סדן ראתה אור בשנת 1976 כספר בשם: Le mobilier au Proche-Orient medieval בהוצאת בריל, ליידן. בספר זה התחקה סדן אחר היבטים זנוחים במחקר של חיי היום-יום, בעיקר של השכבות העממיות, שכמעט ואינו נזכר בטקסטים הספרותיים ובכתיבה ההיסטורית. סדן גילה זאת באמצעות מציאת אזכורי-אגב בטקסטים ומעט מן האמנות (איקונוגרפיה) פער זה מילא גם על ידי עיון בכתובות של כלות יהודיות, שנכתבו בעיקר בערבית-יהודית בגניזה הקהירית.

"לא אלף ולא לילה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של סדן ראה אור בשנת 2003 בהוצאת עם עובד.‏[2] הספר מורכב מסיפורים מכתבי יד שטרם ראו אור ויכלו בקלות להסתפח ל"אלף לילה ולילה", אולם מסיבות שונות לא שפר גורלם, אך הם יפים לא פחות. הספר פותח עולם שלם לצד "אלף לילה ולילה", על יצירות דמויות רומנים של הספרות הערבית לפני פרוץ הספרות המודרנית ומשקף גם מידה של עממיות, מסורת של מספרי סיפורים בעל פה, שכנראה גם מעלים על הכתב מדי פעם את דבריהם (אם מצויות שתי גרסאות לאותו סיפור, הן אינן דומות, כי לרוב אין המספר מעתיק אלא דבריו קולחים מאליהם בצורה שונה). יחד עם זה בולטים טקסטים אחדים שהם רוויי שירה ומדגימים היטב שגם מספרים עממיים ממשיכים בצורה מסוימת את מסורת השירה הערבית הקלאסית (הפואטיקה). הספר נדפס אחר כך גם במהדורה צרפתית בשנת 2004 תחת הכותר Et il y eut d'autres nuits, ובקרוב ייצא לאור גם בערבית. הטקסטים מתיימרים לשקף את ‏‏‏‏‏‏‏התרבות העבאסית, או הממלוכית, אולם למעשה כמה מכתבי היד שהגיעו לידינו הם לעתים קרובות שייכים לתקופה מאוחרת, ראשית התקופה העות'מאנית.‏[3]

הומור ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 ראתה אור בביירות ובקלן מהדורה משופרת של ספרו של סדן על הומור ערבי, שיצא ב-1984/5 בישראל.‏[4]

סדן חקר את ההבדלים בין טקסטים גבוהים לבין סוג הומור, שהיה אולי עממי יותר, ההתפצלות ל-וריאציות שונות ואף הפוכות של אותו מוטיב הומוריסטי עצמו, המיוחס לאישים שונים במשך הדורות. הקשר בין הצורך בהומור לאווירה הרצינית והנוקשה של גינוני חצרות השליטים אשר מולידה שיעמום ומעודדת להזמין בדיחות, ליצנים, טיפוסים מוזרים וכדומה ולהנות מסוג של "אנטי רשמיות", שיש לה גם מונחים מיוחדים בעולם ימי-הביניים; במילים אחרות: ספרות הומור על רקע חברתי. נסקרו בספר במיוחד הלצות הקשורות בטיפוסים משעממים "נודניקים".‏[5]

אומדן התפתחות של מליצות שיריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף סדן פיתח בטקסט ובתרשימים שיטה לאומדן התפתחות של מליצות, אשר הוא מכנה בשם: תורת ה-מעאני, השונה מתורת השירה הקרויה פואטיקה המקובלת של ימי הביניים (בלאגה), אך גם משלימה אותה. לפי אומדן זה משורר אחד יצור מליצה המורכבת מקישוטים ודימויים ויבוא משורר שני וישכלל את המליצה, לפעמים על ידי אמירת אותו תוכן תוך החלפת המשקל בחריזה ולרוב גם על ידי שינוי אלמנטים; משורר שלישי יפתח את המליצה מן השני וחוזר חלילה: הפיתוח של משורר קודם ייחשב כ"חומר גלם" לפיתוח בשביל המשורר הבא, ואילו המשורר הבא אחריו יתייחס לנוסח המפותח כאל "חומר גלם" יחסית לשלב פיתוחו להבא. הדבר גם מסביר את נטילת המליצות הערביות על ידי משוררים עבריים בספרד והפיכתם לנכסים עבריים ובמושגים מקראיים וכיוצא בהם; בכך הם רק ממשיכים מסורות פיתוח מליצי הקיימות בתרבות ערב ואין בזה חלילה כדי נטילה מגונה (פלגיאט).‏[6]

שני חוקרים בתחום ה-מעאני, ד"ר נאדר מסארווה וד"ר מחמד ג'בארין כתבו עבודת דוקטור אצל סדן והם ממשיכים בחקר הנושא המליצי הזה.

מנהגי כתיבה וחומריה וכיצד נוצרת גניזה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדן ערך השוואה בין נוהגי אסלאם ליהדות בנוגע לגניזה. כלומר, מה לעשות בספרים שבלו, או שאחזה בהם טומאה לפי האסלאם, עם השלכה מאוד משמעותית לגבי הגניזה היהודית. זווית הראיה שלו, הלכות האסלאם המפורשות והעממיות, פותחת אשנב להבין את תופעת הגניזה היהודית, למרות ההבדלים. זאת מאחר שהוראות קצרות בעניין גניזת כתובים מצויות אצל יהודים כבר בספריהם הקדומים (חקר זאת, בין היתר, מנחם הרן), אבל באסלאם נשתמרו גם כל הוויכוחים, הלבטים, הסתירות והאפשרויות שקדמו להוראות ואף ליוו אותן לאורך הדורות.‏[7]

אסלאם ויהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדן חקר את הקשרים בין ערבית ועברית, אסלאם ויהדות ובחן את האספקטים הפחות נודעים בקשרים הללו. למשל התנועה השבתאית בתימן (תנועה מקומית שיש מגדירים את קשריה עם השבתאות הכללית כרופפים). והגזרות שניחתו על יהודי תימן בשל ההתעוררות שנתפשה כמרד על ידי שלטונות תימן.‏[8]

עניין אחר המתקשר ליהדות או ללימודים עבריים הוא שירה עברית המושפעת משירת ערב (ראה להלן: אלחריזי), עניינים הנוגעים למריבה הבין-דתית: פולמוס מוסלמי ויהודי, כלומר: בין שתי הדתות, והיחס לכתבי-הקודש של כל אחת מהן ‏[9] וכן היחס לאתרים מקודשים: קברי נביאים מקראיים ובייחוד משה.‏[10]

בעלי מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות הטובה וכתיבת דברי הימים הרשמית בדרך כלל זונחות את תיאור בעלי המלאכה, אנשי השווקים, כגון ‏‏‏‏‏‏צורפים, אופים, חופרי קברים והמוני מקצועות אחרים, פרט לסוגה מסוימת שהתפתחה מעט בהומור לפעמים כדי לתארם ובייחוד בצורה ששמים בפי כל אחד מבעלי המלאכה. תפקידם לדקלם ויוצא אפוא שבכך מתקרבים מאוד לדרמה; כאן התהוותה נקודת פגישה בין כתבי היד של סדן ומחקריו של פרופסור שמואל מורה על "תיאטרון חי" ערבי בטרום התקופה המודרנית.‏[11] הם יוציאו בנושא ספר בשם "ממדים דרמטיים והריבוד החברתי : שני מחזות מצריים בני ימי הביניים" Dramatic Dimensions and Social Strata; Two Medieval Egyptian Plays.‏[12]

אלחריזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף סדן גילה את הביוגרפיה של המשורר והסופר אלחריזי בערבית, בתוך קובץ בכתב-יד מאת אִבְּן אלשַׁעַאר אלמַוְצִלי, והיא מדויקת, כפי שהייתה ההיסטוריוגרפיה הערבית המפותחת בת התקופה ההיא, כלומר מפורט: איפה הוא חי, מתי ואיפה הוא מת. הביוגראפיה לוקטה מעדי ראייה שהכירו את אלחריזי ואת מחבר הקובץ כאחד, ידעו על פעילותו בערבית ושיריו הערביים (ערבית ממש ולא רק ערבית-יהודית) ואפילו נותנים את שעת פטירתו המדויקת ב-חלב, ב-1225, דבר שטרם נודע קודם לכן, בעוד יצירתו הערבית שהוקדשה לקהל אצולה מוסלמית לא נודעה ואף לא שוערה קודם לכן. חוקרים אחדים הסיקו (ונזהר מכך חיים שירמן) שאלחריזי שערך סיור בארצות המזרח התיכון והקהילות היהודיות בו חזר לספרד מולדתו, ושם השלים את כתיבת תחכמוני. סדן גילה כי הוא לא חזר ולא התכוון לחזור לספרד (אם כי ביצירתו הוכיח געגועים אליה) וראה בארצות ערב את מרכז התרבות שהייתה נחלתו: התרבות הערבית שידע היטב, אף שהיה מספרד הנוצרית וגם הצטיין בשירים משובחים למדי בערבית שיועדו לשימושם של נסיכי האזור (סוריה) ותוגמל בנדיבות. זאת מלבד השכר שקיבל מיהודים על שירה עברית ופרוזה אומנותית בקהילות השונות.‏[13]

נושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הנושאים הנוספים אותם חקר סדן היה יין ומשקאות באסלאם, נימוסים (אטיקטה) ואורחות שלטון ואף תפישת הצדק.

מחקרו העכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד תוכניותיו בתחום הסיפוּרי הקשור ב"אלף לילה ולילה" תוכניותיו של סדן הן להוציא ספר היסטורי ביחד עם אדם סילברשטיין מאוניברסיטת אוקספורד על התקופה הבֻּוַיְהִית, בערך ממחצית המאה ה-10 למחצית המאה ה-11. מדובר בחקירת כתב-יד אנונימי בן התקופה והוצאתו לאור והוא מהווה מקור לא אכזב לחיי היום-יום, האדמיניסטרציה וכדומה.‏[14]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Le mobilier au Proche-Orient médiéval, Leiden (E. J. Brill). and 42 drawings, 8 plates, 1976. Won the "Concours" of the CNRS (Centre National de la Recherche Scientifique), Paris
  • Nouvelle source de l'époque bûyide (series: Hadâra, the Dept. of Arabic and the Dept. of Hist. of the Middle East & Africa), Tel Aviv, Tel Aviv, 1980
  • (In Arabic) Arabic Humoristic Literature and the Literary Genre 'Anecdotes on Boring Persons' (al-Adab al-hâzil wa-nawâdir al-thuqalâ’) in the series: Literary Texts and Studies of the Tel Aviv University, No 5, at the Sarûjî Press, Acre, Tel Aviv and Acre, 1984-5
  • (With co-authors: P. Sj. van Koningsveld, Q. al-Samarrai) Yemenite Authorities and Jewish Messianism, published by the Documentatiebureau Islam-Christendom, Leiden (Leiden University, Faculty of Theology), 1990
  • לא אלף ולא לילה / ליקט ממקורות זנוחים ומכתבי-יד, תרגם וביאר: יוסף סדן ‫ תל אביב : עם עובד, תשס"ד 2003
  • Et il y eut d'autres nuits, Paris (Editions Médicis-Entrelacs, Groupe Albin Michel), 2004
  • Second and improved edition of the §3 (al-Adab al-hâzil wa-nawâdir al-thuqalâ’), 'Kamel – Baghdad Editions', Cologne & Beirut (2007)
  • Book in preparation, ready for the press: ((English) with co-author: S. Moreh) Dramatic Dimensions and Social Strata; Two Medieval Egyptian Plays

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
  2. ^ לא אלף ולא לילה / ליקט ממקורות זנוחים ומכתבי-יד, תרגם וביאר: יוסף סדן ‫ תל אביב : עם עובד, תשס"ד 2003
  3. ^ Et il y eut d'autres nuits, Paris (Editions Médicis-Entrelacs, Groupe Albin Michel), 2004. ; "The Arabian Nights in Judaeo-Arabic of Oran", "אלף לילה ולילה" בערבית-יהודית, נוסח אוראן [תרגום מצרפתית] ; פעמים 17 (תשמד) 76-87 ‬ 1984 ; "Hârûn al-Rashîd and the Brewer: Preliminary Remarks on the Adab of the Elite versus Hikayat", in Studies in Canonical and Popular Arabic Literature, edited by S. Ballas and R. Snir, Toronto (York Press), 1998, pp. 1-22. ; "Death of a Princess; Episodes of the Barmakid Legend in Its Late Evolution", in: Story-telling in the Framework of Non-Fictional Arabic Literature, edited by Stefan Leder, Wiesbaden (Otto Harrassowitz), 1998, pp. 130-157. ; "Arabic Tom 'n Jerry Compositions; a Popular Composition on a War between Cats and Mice and a Maqama on Negotiations and Concluding Peace between a Cat and a Mouse", Compilation and Creation in Adab and Lugha = I.O.S., XIX (1999), pp. 173-205. ; [Arabic] "Aladdin and his Lamp Return to their Origins", Al-Karmil (Haifa University), XX (1999), pp. 149-188.; "L'Orient pittoresque et Aladin retrouvé", in Emergence des francophonies, edited by D. Mendelson, Limoges (Pulim: Presses Universitaires de l'Université de Limoges), 2001, pp. 169-184. ; "Background, Date and Meaning of the Story of the Alexandrian Lover and the Magic Lamp", Q.S.A. (Quaderni di Studi Arabi) XIX (2001), pp. 173-192. ; "The Arabian Nights and the Jews" [shorter version of No 73 infra], The Arabian Nights Encyclopedia, ed., U. Marzolph. R. van Leeuwen, H. Wassouf, Santa Barbara (ABC – Clio), 2004, I, introductive chapters, pp. 42-46. ; "Jacques Cazotte, His Hero Xaïloun, and Hamîda the Kaslân: A Unique Feature of Cazotte’s ‘Continuation’ of the Arabian Nights and a Newly Discovered Arabic Source That Inspired His Novel on Xaïloun", Marvel and Tales, XVIII/2 (2004), pp. 286- 299. ; New improved version of §67 ("Jacques Cazotte, His Hero Xaïloun, and Hamîda the Kaslân: A Unique Feature of Cazotte’s ‘Continuation’…), in: U. Marzolph, (ed.), The Arabian Nights in Transnational Perspective, Detroit (Wayne State University Press), 2007, pp. 33-48. ; "The Arabian Nights and the Jews", in Festschrift G.R. Khoury, edited by his disciples (Dr. S. Karoui, Dr. M. Schmidt) at the Heidelberg University, 18 pp.
  4. ^ (Arabic Humoristic Literature and the Literary Genre 'Anecdotes on Boring Persons' (al-Adab al-hâzil wa-nawâdir al-thuqalâ’) in the series: Literary Texts and Studies of the Tel Aviv University, No 5, at the Sarûjî Press, Acre, Tel Aviv and Acre, 1984-5).
  5. ^ [In Arabic] Arabic Humoristic Literature and the Literary Genre 'Anecdotes on Boring Persons' (al-Adab al-hâzil wa-nawâdir al-thuqalâ’) in the series: Literary Texts and Studies of the Tel Aviv University, No 5, at the Sarûjî Press, Acre, Tel Aviv and Acre, 1984-5. ; Second and improved edition of the §3 (al-Adab al-hâzil wa-nawâdir al-thuqalâ’), 'Kamel – Baghdad Editions', Cologne & Beirut (2007),.; “Conflicting Tendencies between Higher and Lower Strata of Humour: Some Genizah Fragments”, in Georges Tamer (ed.), Humor in des arabischen Kultur, Berlin (Walter de Gruyter), 2008(?), 15. pp. computerized proofs
  6. ^ "Maidens' Hair and Starry Skies - Images System and Ma’ani Guides", in: Medieval Poetry and Poetics - Studies in Arabic and Hebrew Literature (ed. S. Somekh) = I.O.S. (at the E.J. Brill Press, Leiden), XI (1991), pp. 57-88. ; ‫ רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי : ביוגראפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן; פעמים 68 (תשנו) 16-67, 1996 ; "Un intellectuel juif au confluent de deux cultures; Yehuda al-Harizi et sa biographie arabe", in Judíos y musulmanes en al-Andalus y el Magreb; Contactos intelectuelas, edited by Maribel Fierro, Madrid (Collection of Casa de Vellazques, in the series Judíos en tierras de Islam, I), 2002, pp. 105-151.
  7. ^ . "עולמם של לבלרים, מעתיקי ספרים ופקידים", עלי ספר ב (תשלו) 33-52 ‬ 1976 ; "Nouveaux documents sur scribes et copistes", Revue des Etudes Islamiques (Paris), XLV/1 (1977), pp. 41-87.; "על גניזה אצל המוסלמים : דרכי טיפול בכתבי-קודש שבלו באסלאם ולקחן היהודי והאנושי", קרית ספר נה, ב (תשם) 398-410 ‬ 1980. ; "Genizah and Genizah-Like Practices in Islamic and Jewish Traditions", Bibliotheca Orientalis (Leiden), XLIII, 1/2 (1986), pp. 36-58. ; "On Tombs and Holy Writ", in Milestones in the Art and Culture of Egypt, edited by Asher Ovadiah, the Faculty of Art at the Tel-Aviv University, 2000, pp. 171-194. ; "טהרה, טומאה וגניזה של ספרים - בין אסלאם ליהדות", פעמים 70 (תשנז) 4-20 ‬ 1997 ; (Co-authors: Joseph Sadan and Nasir Basal), "Some Fragments of Judaeo-Arabic Poetry", JSAI, 32 (2006), Volume in honour Franz Rosenthal, pp. 213-246. ; "Purity, Impurity and the Disposal of Defiled Books in Islam, in Comparison with Judaism", JSAI, 33 (2007), Volume in Honour of Y. Friedmann, pp. 193-218.
  8. ^ (With co-authors: P. Sj. van Koningsveld, Q. al-Samarrai) Yemenite Authorities and Jewish Messianism, published by the Documentatiebureau Islam-Christendom, Leiden (Leiden University, Faculty of Theology), 1990.; ,הכרוניקה של אבן נאצר : טקסט חדש על תנועות משיחיות יהודיות בתימן במחצית השנייה של המאה הי"ז; רקע ותרגום", פעמים 43 (תשן) 111-135 ‬ 1990 ; "The 'Latrines Decree' in the Yemen versus the Dhimma Principles", in: Pluralism and the Other ; Studies in Religious Behaviour, edited by J. Platvoet and K. van der Toorn, at E.J. Brill (Leiden) , in the series of Numen, Leiden, 1995, pp. 167-185. ; [in Dutch, with P.Sj. van Koningsveld as co-author], "Aspecten van de sociale geschiedens van de joodse minderheid in Jemen", in: Joden in de wereld van de Islam, edited by J-M. Cohen and I.E. Zviep, Jewish Historical Museum and the Bulaaq Publishing House, Amsterdam, 1996, pp. 97-111. ; "איתור קבר משה : קדושה, פלוגתא ותחרותיות", אריאל 117-118 (תשנז) 182-187 ‬; "בין הגזרות על יהדות תימן בסוף המאה הי"ז ל’גזרת המקמצים’ במאות הי"ח והי"ט : היבט מוסלמי על גזרת פינוי הדומן ועל ההרעה במעמד היהודים, מצד החברה, הממשל וחוגים דתיים", משאת משה (תשנח) 202-236 ‬ 1998 ; "תנועת השבתאות בתימן וספיחיה במחצית השנייה של המאה השבע עשרה : גרסתו של יחיא אבן אלחסין אבן אלקאסם על פרשה זו ואירועים יהודיים נוספים" , החלום ושברו א (תשסא) 93-111 ‬ 2001 ;
  9. ^ "על "תורה" בת ימי הבינים : ארבעים פרקים בסגנון הקוראן", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב, ג (תשמג) 404-415 ‬ 1983 ; "Some Literary Problems Concerning Judaism and Jewry in Medieval Arabic Sources", Studies in Honour of David Ayalon (ed. M. Sharon), Leiden (E.J. Brill and the Hebrew University), 1986, pp. 353-398.; "מומר בשרות חכמי-אסלאם עות’מאנים בחיבור פולמוסי מהמאה הט"ו-הט"ז", פעמים 42 (תשן) 91-104 ‬ 1990 ; "פיוטיותו של מקרא - נוצרים, יהודים ומוסלמים בימי-הביניים : עמדות אבן סנאן במסופטמיה ו"מקבילות" יהודיות בספרד",ספר ישראל לוין א (תשנה) 195-239 ‬ 1994 ; "פולמוס ככתיבה ספרותית וככתיבה דתית (אלג’אחט’ לעומת סופרים מאוחרים ממנו)", סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות (תשנו) 37-58 ‬ 1996 ; “What Does Manhaj al-sawâb Want from the Jews?”, in: Studies in Honour of Joel Kraemer, ed. Zvi Langerman, Leuven (Peeters), 30 pp. proofs.
  10. ^ מקאם נבי מוסא בין יריחו לבין דמשק : לתולדותיה של תחרות בין שני אתרי-קודש, המזרח החדש כח, 1/2 (תשם) 22-38 ‬ 1979 ; שלושה מקורות חדשים מספרות שבחי ארץ הקודש בערבית במאות הט"ז-י"ז, קתדרה 11 (תשלט) 186-206 ‬ 1979 ; "Le tombeau de Moïse à Jéricho et à Damas", Revue des Etudes Islamiques (Paris), XLIX (1981, printed 1989), pp. 59-99. ; "A Legal Opinion Concerning the Sanctity of Jerusalem", I.O.S. (at the E.J. Brill Press, Leiden), XIII (1993), pp. 231-245 ; 53. " איתור קבר משה : קדושה, פלוגתא ותחרותיות", אריאל 117-118 (תשנז) 182-187 ‬ 1996
  11. ^ (מחבר הספרSh. Moreh, Live Theatre and Dramatic Literature in the Medieval Arab World, (Edinburgh University Press, c1992.
  12. ^ "מלך ובעלי מלאכה - מסגרת של ניגודים", הספרות, חוב' 26 (1978), עמ' 141-168 ; "עוד על יצירות אודות בעלי-מלאכה", הספרות, חוב' 27 (1978), עמ' 134-137 ; "Kings and Craftsmen - a Pattern of Contrasts", part I, Studia Islamica (Paris), fasc. LVII (1982), pp. 7-53. ; "Kings and Craftsmen - a Pattern of Contrasts", part II, Studia Islamica (Paris), fasc. LXII (1985), pp. 89-120 ; "The Art of the Goldsmith Reflected in Medieval Arabic Literature", in Islamic Rings and Gems - the Zucker Collection (ed. D.J. Content), London (Philip Wilson), 1987, pp. 462-475, bibl. pp. 542-544. ; Hebrew version of §34, ibid. pp. 490-501. ; [Arabic] Fann al-siyagha kama yabdu fi al-adab al-'arabi - Arabic version of the same, ibid, pp. 476-489.
  13. ^ "רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי : ביוגראפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן", פעמים 68 (תשנו) 16-67 ‬ 1996 ; "Un intellectuel juif au confluent de deux cultures; Yehuda al-Harizi et sa biographie arabe", in Judíos y musulmanes en al-Andalus y el Magreb; Contactos intelectuelas, edited by Maribel Fierro, Madrid (Collection of Casa de Vellazques, in the series Judíos en tierras de Islam, I), 2002, pp. 105-151.
  14. ^ Nouvelle source de l'époque bûyide (series: Hadâra, the Dept. of Arabic and the Dept. of Hist. of the Middle East & Africa), Tel Aviv, 128 pp., Tel Aviv, 1980. ; "New Source of the Buyid Period", I.O.S. (1983), vol. IX, pp. 355-376. ; (Co-authors: Joseph Sadan and Adam Silverstein), "Ornate Manuals or Practical Adab? Some Reflections on a Unique work by an Anonymous Author of the 10th Century CE", Al-Qantara (Consejo Nacional, Madrid), XXV/2 (2004), pp. 339-335.