יוסף קלארווין
יוסף קלארווין (Joseph (Ossip) Klarwein; 1893 – 1970) היה אדריכל ישראלי שתכנן בין היתר את משכן הכנסת.
קלארווין נולד בעיר ורשה שפולין (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) לאב מורה לעברית אשר קירבו לרעיון הציונות, שבעקבותיו עלה לארץ ישראל. את הכשרתו המקצועית רכש בין השנים 1917 ו-1919 בפוליטכניון של העיר מינכן. בשנת 1920 עבד באטלייה של הנס פֶּלְצִיג (Poelzig) בברלין, ובין 1921 ל-1933 עבד אצל פריץ הֶגֶר (Höger) בהמבורג, וגם ניהל את משרדו הגדול.
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון והתגברות האנטישמיות בארצו.
עם עלייתו ארצה, בשל הניסיון העשיר שצבר במולדתו, השתלב קלארווין בשוק העבודה הישראלי ובכך נטל חלק פעיל במפעל הבנייה הציוני בימי היישוב. כחלק מתפיסת עולמו, תרם קלארווין מניסיונו לדור האדריכלים של העתיד, עת לימד במחלקה לאדריכלות בטכניון שבחיפה.
עיקר עבודותיו התמקד במבני ציבור ומסחר וכן בתוכניות אב ליישובים ולאתרים שונים ברחבי הארץ, יחד עם זאת פעל גם עם המגזר הפרטי ותכנן בתים פרטיים. קלארווין שיתף פעולה ותיכנן רבות עבור שלטונות המנדט הבריטי וכן עבור המוסדות הציוניים.
בנו הוא הצייר הסוריאליסטי מתי קלארווין.
פרויקטים נבחרים [עריכה]
- הכנסייה האוונגלית בהוהנצולרנפלאץ (Kirche am Hohenzollernplatz) שבברלין, תוכננה על–ידי קלארווין, אבל בנויה תחת שם מעבידו פריץ הגר (Fritz Höger) ב–1933-1931; נהרסה ב–1943 ושוקמה עד 1965.
- כנסיית ויכרן הלותרנית (Wichernkirche), המבורג, תוכננה על–ידי קלארווין, אבל בנויה תחת שם מעבידו פריץ הגר (1933/34), נהרסה ב–1943.[1]
- בניין הקרנות (בניין משרדים ומסחר), חיפה, (1936).
- מצבת הקבורה של צינה דיזנגוף, בית הקברות טרומפלדור, תל אביב, (1937).
- מצבת הקבורה של המשורר שאול טשרניחובסקי, בית הקברות טרומפלדור, תל אביב, (1945).
- קריית הממשלה בשיתוף האדריכלים ריכרד קאופמן והיינץ ראו, ירושלים (1950).
- הר הרצל וקבר הרצל, ירושלים, (1951).
- תוכנית אב לאוניברסיטה העברית, קמפוס גבעת רם, (1953).
- בניין ממגורות דגון, חיפה, (1953–1966).
- משכן הכנסת, ירושלים, (1956–1966).
- מרכז ספורט ואצטדיון, קמפוס גבעת רם, (1958).
- ביתן ישראל, התערוכה העולמית של בריסל (1958).
- בניין הפקולטה למשפטים (כיום בניין רוס למדעי הטבע), קמפוס גבעת רם, (1959).
- בניין בית הספר לתיאטרון "בית צבי", רמת גן, (שנות ה-60).
- תחנת הרכבת תל אביב מרכז.
- תחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים (נהרסה)
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ מירה ורהפטיג (Myra Warhaftig), תואר Sie legten den Grundstein. Leben und Wirken deutschsprachiger jüdischer Architekten in Palästina 1918-1948, Berlin und Tübingen: Wasmuth, 1996, p. 294. ISBN 3-8030-0171-4
