יוסף קלארווין
 | |
| יוסף קלארווין ליד דגם הכנסת, 1957 | |
| לידה |
6 בפברואר 1893 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 1970 (בגיל 77) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תקופת הפעילות | 1909–1958 (כ־49 שנים) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| יצירות ידועות | משכן הכנסת |
| צאצאים |
מתי קלארווין |
  | |
יוסף קלארווין (6 בפברואר 1893 – 9 בספטמבר 1970)[1]. היה אדריכל ישראלי שתכנן בין היתר את הר הרצל וקבר הרצל, את בניין ממגורות דגון ואת משכן הכנסת[2].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארווין נולד בשנת 1893 בעיר ורשה שפולין הרוסית. אביו היה מורה לעברית אשר קירבו לרעיון הציונות, שבעקבותיו עלה לארץ ישראל. את הכשרתו המקצועית רכש בין השנים 1917 ו-1919 בפוליטכניון של העיר מינכן. בשנת 1920 עבד באטלייה של הנס פֶּלְצִיג (Poelzig) בברלין, ובין 1921 ל-1933 עבד אצל פריץ הֶגֶר (Höger) בהמבורג, וגם ניהל את משרדו הגדול.
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון והתגברות האנטישמיות בארצו.
עם עלייתו ארצה, בשל הניסיון העשיר שצבר במולדתו, השתלב קלארווין בשוק העבודה הארץ ישראלי ובכך נטל חלק פעיל במפעל הבנייה הציוני בימי היישוב. כחלק מתפיסת עולמו, תרם קלארווין מניסיונו לדור האדריכלים של העתיד, עת לימד במחלקה לאדריכלות בטכניון שבחיפה. ביוני 1939 הגיש בקשה לקבלת אזרחות ארץ ישראלית וזו הוענקה לו בספטמבר של אותה שנה[3].
עיקר עבודותיו התמקד במבני ציבור ומסחר וכן בתוכניות אב ליישובים ולאתרים שונים ברחבי הארץ, יחד עם זאת פעל גם עם המגזר הפרטי ותכנן בתים פרטיים. קלארווין שיתף פעולה ותכנן רבות עבור שלטונות המנדט הבריטי וכן עבור המוסדות הציוניים.
בשנת 1959 התמנה כחבר האקדמיה לאדריכלות בפריז[4].
משנת 1960 ועד מותו התגורר בדירה בקומת הקרקע של בית שוקרי ג'מל (רח' מרכוס 7 פינת רחוב ד'ישראלי) בירושלים[5].
נפטר בירושלים ב-9 בספטמבר 1970. ארכיונו שמור בארכיון הציוני המרכזי.
בנו הוא הצייר הסוריאליסטי מתי קלארווין.
מיזמים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכנסייה האוונגלית בהוהנצולרנפלאץ (Kirche am Hohenzollernplatz) שבברלין, תוכננה על–ידי קלארווין, אבל בנויה תחת שם מעבידו פריץ הגר (Fritz Höger) ב–1933-1931; נהרסה ב–1943 ושוקמה עד 1965 (ראו תמונה).
- כנסיית ויכרן הלותרנית (Wichernkirche), המבורג, תוכננה על–ידי קלארווין, אבל בנויה תחת שם מעבידו פריץ הגר (1933/34), נהרסה ב–1943[6].
- ביתן ישראל, התערוכה העולמית של בריסל (1958).[דרוש מקור]
מיזמים נבחרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיפה
- בית שלמה קודש ברחוב נחליאלי 5 בבת גלים. המבנה נהרס ובמקומו הוקם מבנה אחר (שנות ה-30 של המאה ה-20).
- בית הקרנות (בניין משרדים ומסחר) (1936).
- בניין ממגורות דגון (1953–1966).
- הדר הכרמל
- בית דוד צנג, רחוב ביאליק 6 (סוף שנות ה-30).
- בית מיכאל גוטסמן[7], רחוב נורדאו 4 (שנות ה-30).
- מרכז הכרמל
- בית פרידריך קרזבום, רחוב אלחנן 8 (שנות ה-30 ותוספות למבנה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20).
- בית מאיר ברנשטיין, רחוב מגידו 8 (שנות ה-30).
- בית הרברט אשנר, רחוב לוטוס 13 (סוף שנות ה-30 ותוספות למבנה בסוף שנות ה-80).
- בית אברהם וולפגנג, רחוב התשבי 113 (שנות ה-30 ותוספות למבנה בתחילת המאה ה-21).
- בית שולמית ואהרון הוכפלד, רחוב קלר 2, על יד מבנה העזר של בית קלר. המבנה נקרא בית רחל, על שם אמא של שולמית. אביה של שולמית, יצחק ליב גולדברג, רכש את אחוזת פרידריך קלר. המבנה הוקם במקום המבנה הראשי של אחוזת פרידריך קלר. המבנה נהרס בשנות ה-80 ובמקומו הוקם מבנה אחר (סוף שנות ה-30 של המאה ה-20).
- גוש דן
- בית המהנדס, ברחוב דיזנגוף 200 בתל אביב, שנת 1934, בשיתוף האדריכל רוברט פרידמן[8][9]
- מצבת הקבורה של צינה דיזנגוף (1937) ומצבת הקבורה של המשורר שאול טשרניחובסקי (1945), בית הקברות טרומפלדור, תל אביב.
- בניין בית הספר לתיאטרון "בית צבי", רמת גן, (שנות ה-60) (ראו תמונה).
- תחנת הרכבת תל אביב מרכז.
- ירושלים
- תחנת האוטובוסים המרכזית בירושלים (נהרסה)
- הר הרצל וקבר הרצל (1951).
- בניין משרדים ברחוב יפו מס' 33 - בית יואל ע"ש יואל משה סלומון (ראו תמונה).
- קריית הממשלה בגבעת רם, בשיתוף האדריכלים ריכרד קאופמן והיינץ ראו (1950).
- משכן הכנסת (1956–1966).
- תוכנית אב לאוניברסיטה העברית, קמפוס גבעת רם, (1953).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבא אלחנני, המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 93.
- מיכאל יעקובסון, בין קלאסיקה לחדשנות - בית הקרנות בחיפה ואוסף יוסף קלארווין, עת־מול 264, יד יצחק בן צבי, ספטמבר 2019, עמ' 33–36.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על זכיית הצעתו של קלארווין לתכנון משכן הכנסת, באתר הכנסת
- קלרווין, יוסף, בתוך: אליעזר פרנקל, כרונולוגיה: תולדות האמנות: אדריכלות, עיצוב, פיסול, ציור, תל אביב: הסדנא לעיצוב ואדריכלות, 1993, עמ' 617
- יונתן אמיר, בעל התכנית מס' 13, מעריב, 26 ביולי 1957
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הקרנות בחיפה, באתר 'חלון אחורי', 7 ביוני 2017
על בניית משכן הכנסת:
- בית הבחירים, דבר, 2 באוגוסט 1957
- אלה בינשטוק, מבית | ארכיטקטורה: סערה אדריכלית, דבר, 9 באוגוסט 1957
- יעקב בן-סירה, על מה נזעקו האדריכלים?, דבר, 8 בספטמבר 1957
- ועדת מומחים אישרה ביסודה תכנית קלרווין לבנין הכנסת, דבר, 17 באפריל 1958
- שאול בן-חיים, על העיכוב בביצוע התכנית, מעריב, 11 בפברואר 1960
- חזרה – לתכנית המקורית, מעריב, 24 בפברואר 1960
- מבית | הכנסת: המלחמה על הבית, דבר, 18 במרץ 1960 המשך
- תמר אבידר, תקרת המריבה, מעריב, 31 באוגוסט 1966 המשך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אליעזר פרנקל]
- ^ ראו אליעזר פרנקל, כרונולוגיה: תולדות האמנות
- ^ ארכיון המדינה, Klarwein Josef, ארכיון המדינה, 1939
- ^ קלרווין – חבר האקדמיה לארכיטקטורה בפאריס, דבר, 17 במרץ 1959
- ^ 'בית שוקרי ג'מל (לשעבר'), בתוך: דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית; תחקיר ועריכה: ליאורה קרויאנקר, ירושלים: כתר; מכון ירושלים לחקר ישראל, 2002, עמ' 88.
- ^ מירה ורהפטיג (Myra Warhaftig), תואר Sie legten den Grundstein. Leben und Wirken deutschsprachiger jüdischer Architekten in Palästina 1918-1948, Berlin und Tübingen: Wasmuth, 1996, p. 294. ISBN 3-8030-0171-4
- ^ בארכיונו של הפרטי של קלארווין נמצאו תמונות המבנה, אך בתיקי עיריית חיפה לא נמצא מי אדריכל המבנה.
- ^ "מצאו את מקומם", אסתר זנדברג, הארץ, גלריה, עמוד 7, 23 ביולי 2023
- ^ דני רכט, בית המהנדס, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"