יוסף שילינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Joseph Schillinger and the Rhythmicon.jpg

יוסף שילינגר (1 בספטמבר 1895 - 31 באוגוסט 1943) היה מדען ומוזיקאי רוסי יהודי, אשר התפרסם בעיקר בעבודותיו בתחום תאוריות קומפוזיציות מתמטיות.

יוסף שילינגר נולד בחרקוב אוקראינה (אז בתחומי האימפריה הרוסית) , שם הוסמך במוזיקה. בשנת 1928 הוא עבר לארצות הברית. בארצות הברית שימש כמורה פרטי וקיבץ תחתיו תלמידים מפורסמים רבים, כמו: ג'ורג' גרשווין, גלן מילר ועוד.

שיטת שילינגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה זו מנתחת את כל האלמנטים המוזיקליים ניתוח מתמטי, ובעצם מעבירה את מגרש המשחקים אל המתמטיקה.

ברעיונותיו חזה שיטות ניתוח והלחנה רבות כדוגמת - Set Theory שרק מאוחר יותר פותחה מחדש על ידי אלן פורטה, ומילטון בוביט. שילינגר החל הרבה לפני זנאקיס לעבוד עם אלגוריתמים של שיטות הלחנה.

מסופר שכשגרשווין הרגיש שנגמרו לו הרעיונות הוא הלך ללמוד אצל שילינגר, ועבד תחתיו תוך כתיבת פורגי ובס.

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים[דרוש מקור] טענו ששיטות ההלחנה שלו אינן שיטות אמנתיות, אלא טכניות לחלוטין. לעומתם טען[דרוש מקור] ששיטותיו אינן תחליף לדמיון ולהשראה אלא ככלי לגרוי, ואמצעי לפיתוח הרעיונות. המחלוקת סביב שיטתו נותרה עד היום.

שילינגר שיתף פעולה עם מוזיקאים ומדענים אחרים, ביניהם לאון תרמין, והנרי קואל יחד פיתחו את הריתמיקון, מכונת הקצב הראשונה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ממשיך את דרכו תלמידו הישיר צבי קרן, שמשמש כראש המחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בין תלמידיו של פרופ' קרן נמנים גם אריאל זילבר ואלברט פיאמנטה.