יוסף שלזינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף שלזינגר
Joseph Schlessinger
נולד ב-1945
אין תמונה חופשית

פרופ' יוסף שלזינגר (Joseph Schlessinger; נולד ב-26 במרץ 1945, בטופוסקו, קרואטיה) הוא ביוכימאי וביופיזיקאי ישראלי-אמריקאי יליד קרואטיה (אז בשטח יוגוסלביה המשוחררת). משנת 2010 מנהל המכון לביולוגיה של הסרטן באוניברסיטת ייל, ארצות הברית.‏[1]

שלזינגר הוא חלוץ בתחום המחקרי העוסק בהעברת אותות אל תוך תאי הגוף, ותרם רבות להתפתחותו המואצת של התחום ב-25 השנים האחרונות. במחקריו חשף שלזינגר קוד חדש לפעילות הקולטנים המצויים על פני התא, ולזרימת המידע באמצעותם אל תוך התא, ובכך שינה את תפיסת המדע בכל הנוגע לנתיבי המידע אל פנים התא. שלזינגר זכה בפרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב לשנת 2006 בקטגוריית "ריפוי סרטן", יחד עם פרופ' ג'ון מנדלסון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף שלזינגר נולד בטופוסקו (Topusko) שביוגוסלביה (כיום בקרואטיה) בשנת 1945. עלה לישראל מיוגוסלביה בשנת 1948, לקרית עמל (לימים קרית טבעון), ושם התחנך בין השנים 19591963 בבית הספר התיכון ע"ש חיים גרינברג (הוא בן מחזורם של פרופ' יעקב כתריאל ותת-ניצב (גימ.) ד"ר שמואל קראוס - תלמידיה של המורה לכימיה מלכה קולודני. ). בצה"ל שירת כקצין הנדסה קרבית בחטיבת גולני בין השנים 19631965. לאחר מכן למד לתואר ראשון ושני בפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים בהצטיינות. למד לתואר שלישי ביופיזיקה במכון ויצמן למדע ברחובות. את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת קורנל בניו-יורק בשנים 1974-76, והמשיך כעמית אורח במכון הלאומי לסרטן בארצות הברית. חזר ומונה לחבר סגל במכון ויצמן. באמצע שנות ה-80 יצא שלזינגר לשבתון ממכון ויצמן, ובחר לבלות את השנה בחברת הסטארט-אפ מלוי/רורר (Meloy/Rorer), שנרכשה ברבות הימים על ידי ענקית התרופות סנופי-אוונטיס. הוא זימן שלושה חוקרים נוספים מהמכון – ד"ר פרנסואז בלו, ד"ר ריצ'רד כריס וד"ר דוד גבעול – להצטרף אליו, ובשנה זו פיתחו תרופה לסרטן. כיום שלזינגר הוא פרופסור ויו"ר וראש המחלקה לפרמקולוגיה בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת ייל, ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית. כמו כן חבר בסנאט של אוניברסיטת חיפה.
לשלזינגר שני בנים מנישואיו הראשונים, המתגוררים הארץ.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

A - תא עצב משדר (קדם-סינפטי)
B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי)
1. מיטוכונדריון
2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים
3. קולטן עצמי
4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי
5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי
6. תעלת סידן
7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה
8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי

תחת הדרכתו של פרופ' שלזינגר פיתחה הקבוצה שני נוגדנים חד-שבטיים – מולקולות חלבון השייכות למערכת החיסון ונקשרות למולקולות על פני השטח של פולשים לגוף. בינואר 1987 פגש שלזינגר את ד"ר אסתר הורביץ, והציע לה דוגמאות של הנוגדנים. בעקבות הפגישה ביצעו פרופ' סלע, ד"ר הורביץ וד"ר אתי פירק ניסויים בנוגדנים במשך 14 חודשים, ובמהלכם גילו כי כאשר אחד הנוגדנים ניתן לצד טיפול כימותרפי, נוצר אפקט סינרגטי – כלומר, האפקט של הטיפול המשולב היה חזק מצירוף האפקטים של שני הטיפולים. הפיתוח זה היווה את הבסיס לתרופה המובילה לסרטן – ארביטוקס.

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 13 December 2010 (13 December 2010). Schlessinger Appointed Director of New Cancer Biology Institute at Yale – Yale Office of Public Affairs & Communication. Opac.yale.edu. אוחזר ב־16 ינואר 2012.
  2. ^ קרן לנדאו הוקמה ב-1970, ונקראה על שמו של ד"ר מיכאל לנדאו, שעמד בראש מפעל הפיס בשנותיו הראשונות.
  3. ^ European Molecular Biology Organization.
  4. ^ פרסי המועצה המדעית של מכון ויצמן למדע.
  5. ^ Ian Sample. Guardian article, The Giants of Science. Education.guardian.co.uk. אוחזר ב־16 ינואר 2012.