יורי דמיטרייביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורי דמיטרייביץ'
(26 בנובמבר 1374; פריאסלאבל-זלסקי (באזור מוסקבה) - 5 ביוני 1434; מוסקבה) (בגיל 59)
ממורכז
שם בשפת המקור Юрий Дмитриевич
מדינה נסיכות מוסקבה
מקום קבורה קתדרלת המלאך מיכאל
בת-זוג

אנסטסיה

שושלת רוריק
אב דמיטרי דונסקוי
אם יבדוקיה
צאצאים

4

נסיך מוסקבה
תקופת כהונה 31 במרץ 1434 - 5 ביוני 1434 (9 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד ואסילי השני, נסיך מוסקבה
הבא בתפקיד ואסילי הפוזל
נסיך מוסקבה
תקופת כהונה 25 באפריל 1433 - 28 בספטמבר 1433 (22 שבועות ו-3 ימים)
הקודם בתפקיד ואסילי השני, נסיך מוסקבה
הבא בתפקיד ואסילי השני, נסיך מוסקבה

יורי דמיטרייביץ'רוסית: Юрий Дмитриевич‏; 26 בנובמבר 1376 - 5 ביוני 1434) היה נסיך מוסקבה אשר בכל תקופת שלטונו הקצרה ניהל מאבק פנימי נגד בן דודו ואסילי השני.

בשנת 1389, כאשר יורי היה בן 15, נפטר אביו דמיטרי דונסקוי. בהתאם לצוואתו הוא קיבל לשליטתו את נסיכות זבניגורדו שהייתה חלק מנסיכות מוסקבה והוגדר כיורש אחרי האח ואסילי הראשון. פסקה זו בצוואה הייתה בהמשך בסיס למאבקים פנימיים בתוך נסיכות מוסקבה.

הוא התבסס בזבניגורוד ובנה בעיר מספר כנסיות שבעיטור שלהם השתתף גם אנדרי רובליוב. הוא היה פופולארי מאוד וידוע כמצביא ודיפלומט מוצלח. בשנת 1399 ארגן פשיטה מוצלחת לשטחים סביב נהר הוולגה תוך כיבוש 14 ערים טטריות, כולל קאזאן. למעשה זו הייתה הפלישה המוצלחת הראשונה שאורגנה על ידי נסיכים רוסים לשטחים אלו. בשנת 1414 עמד בראש פשיטה מוצלחת על ניז'ני נובגורוד שחיזקה את התלות של עיר זו בנסיכות מוסקבה. בשנת 1417 השתתף במערכה נגד הרפובליקה הפאודלית של נובגורוד.

מאבק על שלטון בנסיכות מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי אף פעם לא הסתיר את שאיפותיו לרשת את ואסילי הראשון. מיד לאחר פטירתו, נמלט יורי לגאליץ' (עיר באזור מוסקבה) והחל במשא ומתן עם אצילי מוסקבה. אף צד לא רצה להתחיל במלחמה פנימית כוללת ועל כן בתיווך ראש הכנסייה הרוסית, ארכיבישוף מטרופוליטני פוטי, סוכם לדחות את הנושא ולקבל את הכרעת חאן אורדת הזהב. בשנת 1427 אימו של ואסילי השני, סופיה, נסעה איתו לאביה וויטובט, הדוכס של הדוכסות הגדולה של ליטא, וביקשה את עזרתו. במצב זה היה קשה ליורי להתמודד על תפקיד נסיך מוסקבה ובשנת 1428 הוא הבטיח להפסיק את המאבק.

בשנת 1430 נפטר נסיך ליטא וויטובט וזמן קצר לאחר מכן, נסע יורי לחצר חאן אורדת הזהב במטרה להשיג הכרעה לטובתו. גם ואסילי נסע לחאן. יורי התבסס על צוואת דמיטרי דונסקוי אך החאן החליט שעל ואסילי להמשיך למשול במוסקבה.

באפריל 1433 כוחותיו של יורי החלו לנוע לכיוון מוסקבה. ואסילי לא הצליח לארגן את הצבא שלו, הפסיד בקרב ונמלט לקוסטרומה אך נעצר שם. למרות בקשות יועציו, יורי לא הרג אותו ואף העביר לשליטתו את העיר קולומנה. הוא אף הרשה לו לקחת איתו לקולומנה את יועציו מאצולת מוסקבה. בהיותו בקולומנה ואסילי הצליח לקבץ סביבו את רוב אצולת הנסיכות. יורי, שראה את המצב, החליט לוותר על תפקיד נסיך מוסקבה וכך כבר באותה שנה, לאחר מספר חודשים בשלטון, החזיר את כס הנסיכות לואסילי ואז נסוג לגאליץ'.

בניו של יורי לא הסכימו להחלטת אביהם והמשיכו במאבק. בקרב שנערך בשנת 1434 הם ניצחו את הכוחות של ואסילי. כאשר נודע לואסילי שבכוחות שהשתתפו בקרב היו גם אנשיו של יורי הוא פשט על גאליץ' ושרף אותה. כתוצאה מכך, הצטרף יורי בעצמו למאבק. באביב 1434 הכוחות המשותפים של יורי ובניו השיגו ניצחון חשוב על הכוחות של ואסילי. יורי החל את הכהונה השנייה שלו ואילו ואסילי נמלט לניז'ני נובגורוד והחל בהכנות לנסיעה לאורדת הזהב.

ב-5 ביוני 1434 נפטר יורי באופן פתאומי, על פי מספר גרסאות לאחר הרעלה. לאחר פטירתו, המשיכו בניו במאבק על השליטה בנסיכות מוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]