יורי לוז'קוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורי לוז'קוב
21 בספטמבר 1936 (בן 77)
יורי לוז'קוב ראש עיריית מוסקבה מ-1992 עד 2010
מקום לידה מוסקבה, רוסיה

יורי מיכאילוביץ' לוז'קוב (Ю́рий Миха́йлович Лужко́в; נולד ב-21 בספטמבר 1936) הוא מדינאי רוסי נודע שכיהן כראש עיריית מוסקבה במשך 18 שנה מ-1992 עד 2010 שניהל את העיר ביד רמה ותרם רבות לפיתוחה והפיכתה של מוסקבה מעיר סובייטית מיושנת ואפרורית לעיר מערבית מודרנית, הנחשבת לעיר היקרה ביותר בעולם. לוז'קוב נחשב לפוליטיקאי הנערץ ביותר ברוסיה, אחרי ולדימיר פוטין ודמיטרי מדבדב.

לוז'קוב היה סגן יושב ראש וממייסדי מפלגת רוסיה מאוחדת, מפלגת השלטון בפדרציה הרוסית. הוא פוטר מתפקיד ראש העיר מוסקבה בעקבות צו נשיאותי שעליו חתם הנשיא דמיטרי מדבדב ב-28 בספטמבר 2010.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוז'קוב נולד בספטמבר 1936 בבירת ברית המועצות, מוסקבה. אביו, מיכאיל אנדרייביץ' לוז'קוב הגיע למוסקבה מכפר קטן במחוז טבר בשנות ה-30 המוקדמות.

מ-1953 עד 1958 לוז'קוב למד במכון לתעשיית גז פטרוכימית ע"ש גובקין במוסקבה. מ-1958 עד 1964 עבד כחוקר במכון המחקר המדעי לפלסטיקה במוסקבה. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1968. בשני העשורים שלאחר מכן הוא עבד בתפקידים שונים במגזר התעשייה הכימית ועבד במשרד הסובייטי לתעשייה כימית.

ראש עיריית מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי לוז'קוב נבחר לראשונה למועצת העיר מוסקבה ב-1977. ב-1987 הועבר לוועד הפועל של העיר מוסקבה (העירייה בשמה הסובייטי). ב-1991 נערכו הבחירות החופשיות הראשונות לראשות העיר מוסקבה ולתפקיד נבחר גברייל פופוב. הוא נכשל בטיפול במשבר שצץ בעיר עם התפרקות ברית המועצות ופוטר ביוני 1992.

לוז'קוב שהיה יו"ר מועצת העיר (הפרלמנט העירוני), מונה לתפקיד ראש העיר על ידי הנשיא בוריס ילצין ב-6 ביוני 1992. הוא היה לפופולרי מאוד בקרב תושבי העיר ונבחר בהצבעה ב-16 ביוני 1996 (כשזכה ב-95% מהקולות), נבחר שוב ב-19 בדצמבר 1999 (ברוב של 69.9% מקולות הבוחרים) ובפעם השלישית ב-7 בדצמבר 2003 נבחר לקדנציה רביעית רצופה ברוב מכריע של 75%.

בעשור הראשון לאחר פירוק ברית המועצות העירייה בראשות לוז'קוב בצעה שורת פרויקטים הנדסאיים לפיתוח העיר. לאחר התפרקות ברית המועצות מספר הרכבים הפרטיים גדל בקצב של כ-200 אלף רכבים מדי שנה והעיר נקלעה לבעיות תחבורה רציניות, משום כך היה על לוז'קוב להוביל הרחבה משמעותית של מערכת התחבורה העירונית. משימה לא בוצע ההצלחה והעיר סובלת קשות מפקקי תנועה.

לוז'קוב היה נתון גם לביקורת רבה כשנטען שהקל על חברת הבנייה של רעייתו, ילנה באטורינה, בזכיית פרוקיטי בנייה בעיר. רעייתו היא המיליארדרית היחידה ברוסיה. נטען שללא תמיכת בעלה חברתה לא הייתה זוכה ופרויקטים כה רבים.

בשל הצעדת העיר קדימה, לוז'קוב נהנה מפפולריות רבה יחסית בקרב תושבי מוסקבה, בשל קידום השקעות חוץ רבות בעיר שהובילו לצמיחתה והפיכתה לעיר היקרה ביותר בעולם. הפופולריות שלו החלה לרדת ובמשאל עם שנערך בין המוסקבאים באוקטובר 2009, הוא זכה ל-36% תמיכה מהתושבים, אף שבתקופה שלפני פיטוריו זכה ב-65% אחוזי תמיכה שנבעו בעיקר מהתודה שרכשו התושבים לראש העיר, שהעלה את רמת החיים בעיר בצורה משמעותית לאורך שני העשורים, בעת כהונתו כראש העיר.

ב-1998 לוז'קוב היה נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת הקיץ לנוער.

לאחר פיטוריו מתפקיד ראש העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ספטמבר 2010 הופיעו בטלוויזיה רוסית סרטים על ניהול כושל של העיר והעומד בראשה. הטלוויזיה שנשלטת בידי הקרמלין הציגה סרטים תיעודיים שהאשימו את ראש העיר ורעייתו בשחיתות ואת הענקת הטיפול לקוי בעת השריפות שפרצו בקיץ 2010 ברחבי מערב רוסיה. ב-28 בספטמבר 2010, הנשיא דמיטרי מדבדב פיטר את לוז'קוב מתפקידו באמצעות צו נשיאותי שחתם עליו וכשהוא עוד בביקור ממלכתי בסין. הפיטורין באו לאחר שראש העיר חזר מחופשתו באוסטריה. הסיבה הרשמית לפיטורים הייתה שהנשיא "איבד את האמון". אולם, למעשה הייתה זו המדיניות החדשה של הקרמלין. זמן מה לאחר פיטוריו השמיע ראש העיר המפוטר הצהרות גנאי נגד שלטון מדבדב והשווה את השלטון לשלטון סטליניסטי והוא ביקר נחרצות את סלילת הכביש המהיר מסנקט פטרבורג למוסקבה, שסלילתו מתוכננת לעבור דרך יער חימקי, תכנון שזכה להפגנות מצד נציגי ארגוני איכות הסביבה. לוז'קוב הכריז שהוא עוזב את מפלגת רוסיה המאוחדת.

מייד לאחר עזיבת תפקיד ראש העיר, הוא התמנה למרצה באוניברסיטה בינלאומית לניהול ערים שבראשה עומד גבריאיל פופוב, גם ראש העירייה לשעבר. החל משנת 2011 מתגורר עם משפחתו מחוץ לגבולות רוסיה.

הביקורת כלפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 הוכרז לוז'קוב כאישיות בלתי רצויה באוקראינה, בשל ההצהרה שהכריז בדבר מעמדה של העיר סבסטופול, המשמשת כבסיס הבית של צי הים השחור של הצי הרוסי:

Cquote2.svg

ב-1954 העיר סבסטופול לא הייתה חלק מהמחוז (קרים) שהועבר לאוקראינה על ידי ניקיטה חרושצ'וב. אנו מצהירים שנושא זה עדיין נותר בלתי פטור.

Cquote3.svg

כמו כן, שירות הביטחון האוקראיני העלה חשד לביצוע עבירות הלבנת הון על ידי לוז'קוב בסבסטופול, והודיע כי ברגע שיהיו בידיהם ההוכחות, הם יעמידו אותו לדין על כך.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוז'קוב נישא לאשתו הראשונה, מריה באשילובה ב-1958, ממנה נולדו לו שני בנים - מיכאיל ואלכסנדר. ב-1989 מריה נפטרה מסרטן. אשתו הראשונה נפטרה בשנת 1989. את אשתו השנייה, ילנה באטורינה, פגש ב-1987 והם נישאו ב-1991. באטורינה היא האישה העשירה ביותר בפדרציה הרוסית והמיליארדרית האישה הראשונה ברוסיה. ברשימת עשירי תבל היא ממוקמת במקום ה-279, כך על פי פורבס. ילנה בטורינה הינה בעלת חב' בנייה מהגדולות במוסקבה. הזמנות לביצוע פרויקטים רבים של עיריית מוסקבה היו מועברים לחברה בבעלותה באופן קבועה. לטענת העירייה הדבר נעשה בהתאם לתוצאות המכרזים. לזוג נולדו שני בנות: ילנה (ילידת 1992) ואולגה (ילידת 1994).

לוז'קוב הוא נוצרי-אורתודוקסי. הוא היה ידידו הקרוב של אלכסיי השני, ראש הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית מ-1990 עד 2008 והוענק לו גם אות כבוד מהקרן הבינלאומית לאיחוד הנוצרים האורתודוקסים. נוסף לזה, לוז'קוב הוא חבר מוערך בכנסייה האורתודוקסית היוונית. הוא נחשב לשמרן ומסורתי בדעותיו שמתנגד קשות להומוסקסואליות ואף עשה שימוש במשטרה על מנת לפזר את מצעדי הגאווה והתאספויות שונות של ההומוסקסואלים במוסקבה. לוז'קוב הוא לאומן רוסי שחש נפגע מהתפרקות ברית המועצות ובאמעות כספי רעייתו תורם רבות לקהילות הרוסיות ברחבי העולם ולתנועות פרו-רוסיות באבחזיה, דרום אוסטיה, חצי האי קרים, טרנסניסטריה ועוד.

לוז'קוב הוא חובב טניס מושבע ואוהד קבוצת הכדורגל מוסקבה. הקבוצה אף מכונה לעתים "הכובעים", בשל תמיכתו הפיננסית הרבה בקבוצה והכובעים הרבים שהוא נוטה לחבוש לראשו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית מוסקבה
גברייל פופוב (1991-1992) · יורי לוז'קוב (1992-2010) · ולדימיר רסין (2010) · סרגיי סוביאנין (החל מ-2010)
סמל מוסקבה