יורם חזוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יורם חזוני (נולד ב-1964) הוא נשיא מכון הרצל בירושלים, אחד מארבעת מייסדי מרכז שלם שבירושלים ומי שהיה הנשיא הראשון שלו. פילוסוף, עיתונאי, פובליציסט, מבקר סרטים, עורך עיתונות, סופר, מתרגם ותאורטיקן פוליטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני נולד ב-1964 ברחובות, ישראל. משפחתו היגרה לארצות הברית בהיותו בן פחות מחמש שנים. אביו, פיזיקאי במקצועו, מומחה בהנדסת רובוטים ובעבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, מרצה עד היום באוניברסיטת בוסטון. אחיו הצעיר (יליד 1969, ארצות הברית), דוד חזוני, הוא עורך עיתונות וסופר חשוב בזכות עצמו.

ב-1986 קיבל חזוני תואר ראשון (בוגר), באוניברסיטת פרינסטון, שבניו ג'רזי ארצות הברית בלימודי מזרח אסיה. ב-1993 השלים תואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת ראטגרס, אף היא בניו ג'רזי ארצות הברית. בין לבין, עלה לארץ חזרה, בסוף שנות השמונים והתיישב בעלי שבשומרון, יחד עם חברו הטוב דוקטור (אוניברסיטת הרווארד) דניאל פוליסר, לימים יורשו כנשיא מרכז שלם.

חזוני גר כיום בירושלים, נשוי ליעל, ילידת ארצות הברית, ואב לתשעה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאי, פובליציסט ועורך עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני החל את דרכו כעיתונאי בג'רוזלם פוסט, בסוף שנות השמונים והגיע עד כתיבת מאמרי המערכת של העיתון ביחד עם העורך הראשי דוד בר-אילן. בנוסף, שימש גם כעורך ברבעון "תכלת (כתב עת)", שיצא לאור עד 2012 בהוצאת שלם של מרכז שלם. כמו כן, הוא כתב מספר רב של מאמרים שפורסמו בעיתונות ובכתבי עת בארץ ובארצות הברית, ובין השאר ב"ניו ריפבליק", "ניו יורק טיימס", "קומנטרי", "Azure", "הארץ" ועוד.

כיום הוא עורך בכיר בכתב העת "Hebraic Political Studies", שנוסד בשנת 2005 על ידי פרופסור (אוניברסיטת ראטגרס) גורדון שוחט ועל ידי ארתור אייפינגר.

פוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש חבר המשלחת הישראלית לועידת מדריד (1991). לאחר מכן סייע לבנימין נתניהו באיסוף החומר לצורך כתיבת ספרו של האחרון "מקום תחת השמש", שיצא לאור ב-1995 וערך את ספרו "מלחמה בטרור", שיצא לאור ב-1996.

חוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 ייסד בירושלים, ביחד עם אופיר העברי, דניאל פוליסר ויהושע ויינשטיין את מכון המחקר "מרכז שלם", מכון מחקר יהודי ציוני חשוב, וכיהן עד 2002 כנשיאו הראשון. בשנת 2012 עזב חזוני יחד עם אופיר העברי ומרב ג'ונס את המרכז האקדמי שלם והקים יחד איתם את מכון הרצל בירושלים.‏[1]

חזוני משמש גם כיועץ בקרן ג'ון טמפלטון, שהוקמה ב-1987 במטרה לממן מחקרים במקצועות ההומניים.

מבקר סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר ביקורת שכתב חזוני ב-23 במרץ 2010, על סרטם של האחים כהן "יהודי טוב"‏[2], זכה בפרס סיימון רוקוור של האגודה האמריקאית לעיתונאות יהודית לשנת 2010.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני סבור ש-: "יותר משלושים שנות עיסוק כפייתי ביהודה ושומרון, באש"ף וב"מיהו יהודי...גרמו לכך שרעיון המדינה היהודית הגיע היום אל סף ניוון מוחלט. מצב זה בא לידי ביטוי בפרויקט ה'פוסט-ציוני', המבקש את פירוקן של האמונות ההיסטוריות, הפוליטיות והדתיות שמהן נבנתה המדינה היהודית"‏[3].

אנשי השמאל, לרבות שמאל ציוני, כדוגמת גדי טאוב תקפו את דעותיו של חזוני לא אחת וטענו כי: "חזוני עצמו מייצג, וגם מקדם במרץ (באמצעות מכון המחקר עתיר התקציבים, שהוא עומד בראשו, 'מרכז שלם') את שני הכוחות הגדולים, שיצרו את הבעיה שהוא מתלונן עליה. את מפעלו המדיני של הימין ואת האמריקניזציה של ישראל. הסלידה של רבים כל-כך מקרב הישראלים מהלאומיות של עצמם, רק עתידה להתגבר, ככל שמפעלו של חזוני יצליח יותר."‏[4].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Philosophy of Hebrew Scripture: An Introduction (New York: Cambridge University Press, 2012)
  • The Jewish State: The Struggle for Israel's Soul (New York: Basic Books and The New Republic, 2000)
  • The Dawn: Political Teachings of the Book of Esther (Jerusalem: Shalem Press, 2000)
  • The Political Philosophy of Jeremiah: Theory, Elaboration, and Applications, (doctoral dissertation, 1993)

בעריכתו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Introduction to Aaron Wildavsky, Moses as Political Leader (Jerusalem: Shalem Press, 2005).
  • David Hazony, Yoram Hazony, and Michael Oren, eds., New Essays on Zionism, (Jerusalem: Shalem Press, 2006).

בתרגומו לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עידו נתניהו, הקרב האחרון של יוני: הצלה באנטבה (1976) (תרגום לאנגלית, הוצאת גפן - 2001)

בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L’Etat Juif: Sionisme, Post-Sionisme et Destins d’Israel, Claire Darmon, trans. (Paris: Lyber-Eclat, 2007).

בעריכתו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאמרים חדשים על הציונות, עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני ויורם חזוני, הוצאת שלם, דצמבר 2006

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין נתניהו, מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי (תרגום: ברוך קורות), משכל (הוצאת ידיעות אחרונות), 1996.
  • בנימין נתניהו, מקום תחת השמש: מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביטחון ולשלום, ידיעות אחרונות, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]