יורם צפריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 יורם צפריר זוכה פרס א.מ.ת

יורם צפריר (נולד ב-1938) הוא פרופסור אמריטוס במכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס א.מ.ת לשנת 2014. מאז 2001 הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. התחומים העיקריים של פעילותו המדעית הם הארכאולוגיה של ארץ ישראל ומזרח הים התיכון בכלל, בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. תחום נוסף של פעילותו הוא הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל וסביבותיה בתקופות האמורות.


קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בכפר אז"ר. אביו, נחמיה פייגין, עלה לארץ בעלייה השנייה, בשנת 1912 ואמו צפורה בשנת 1924. למד בכפר אז"ר ובבית ספר תיכון חדש בתל אביב. שירת בנח"ל בין השנים 1958-1955 והיה בין מקימי קיבוץ אור-הנר. היה בין מקימי בית ספר השדה במדרשת שדה בוקר, לצד מיכאל גל, בשנים 1965-1963.

במלחמת ששת הימים (יוני 1967) שירת ביחידת מודיעין של פיקוד דרום ונפצע קשה בשתי רגליו. למרות הנכות המשיך לשרת במילואים והשתתף במלחמת יום הכיפורים, ובמלחמת לבנון כקצין חינוך באוגדת מילואים. השתחרר משירות מילואים בדרגת רב-סרן. את פציעתו ואת השנים שלאחריה תיעד בספרו פציעה (ספריית אפקים - עם עובד) עליו קיבל את פרס יצחק שדה לספרות צבאית בשנת 1976.

צפריר סיים תואר ראשון בארכאולוגיה ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בשנת 1964 ותואר שני במקצועות האלה בשנת 1968. את עבודת הדוקטור שלו על הנושא ציון - הגבעה הדרומית-מערבית ומקומה בהתפתחות העיר ירושלים בתקופה הביזנטית כתב בהדרכת פרופ' מיכאל אבי יונה ולאחר פטירתו של אבי-יונה ב-1974, בהדרכת פרופ' יגאל ידין ופרופ' אברהם נגב. תואר ד"ר הוענק לו ב-1976. החל משנת 1969 נמנה עם סגל ההוראה במכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, התמנה למרצה בכיר במכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בשנת 1978, לפרופ' חבר בשנת 1981 ופרופ' מן המניין בשנת 1987. רבים מתלמידיו משמשים היום כמורים וחוקרים בכירים באוניברסיטאות בארץ וברשות העתיקות. פרש לגמלאות בשנת 2006, אך ממשיך את פעולתו האקדמית כחוקר ומחבר, וכן כמדריך של תלמידי מחקר.

בשנת 2014 זכה צפריר בפרס א.מ.ת בתחום הארכיאולוגיה (ביחד עם פרופ' נעמה גורן-ענבר).

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיו השתתף צפריר בחפירות ארכאולוגיות רבות. לראשונה בשנת 1956 כמתנדב במצדה (עם שמריהו גוטמן ויוחנן אהרוני) ובמערות מדבר יהודה (בהנהלת יוחנן אהרוני). בשנת 1960 היה חבר במשלחת של יוחנן אהרוני בנחל צאלים והמשיך במשלחתו של פסח בר-אדון במערת המטמון שבנחל משמר ומערות נוספות בסביבה (1962-1960). השתתף בסקר הר הנגב (בהנהלת משה כוכבי) ב-1963. כמנהל שטח עבד בחפירות ערד בשנים 1964-1962 (בהנהלת יוחנן אהרוני ורות עמירן), ברמת רחל (בהנהלת יוחנן אהרוני) בשנת 1962, בתל נגילה בשנים 1963-1962 (בהנהלת רות עמירן), במצדה בשנים 1964-1963 (בהנהלת יגאל ידין), ובשנת 1966 במגידו (בהנהלת יגאל ידין).

צפריר ניהל מפעלים ארכאולוגיים רבים: סקר הדרך הנבטית בין עבדת לשער רמון (יחד עם זאב משל) בשנת 1965; חפירה של מערת מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא בעין ערוב (1973); בשנת 1974 חפר סמוך לשער ציון בירושלים (יחד עם מגן ברושי). חפירה רחבת ממדים ניהל ברחובות-בנגב, עיר מדברית מן התקופות הנבטית והביזאנטית בהר הנגב, בשנים 1976-1975, 1979, וכן ב-1986 (עם קנת הולום מאוניברסיטת מרילנד). בשנת 1991 חפר בבית הקברות שם (עם הולום, ועם האנתרופולוג פרופ' ישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב). הוא חפר כנסייה ביזאנטית בפסיפס בחורבת ברכות שבגוש עציון (עם יזהר הירשפלד) בשנת 1976. בשנים 1983-1981 חפר בשרידי המבצר החשמונאי-הורדוסי בסרטבה-אלכסנדריון (עם יצחק מגן). בשנים 1984-1983 חפר כנסייה ופסיפסים בבית לויה שבשפלה (עם יוסף פטריך). חפירתו הגדולה ביותר היא בבית שאן (סקיתופוליס הרומית-ביזאנטית) בשנים 1981-1980, ובעיקר בשנים 2000-1986 (עם גדעון פרסטר). לכתיבת הפרסום המדעי של חפירה רחבת ממדים זו הוא מקדיש את עיקר עבודתו המחקרית עד היום (אוקטובר 2011).

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתלמיד מובהק של מורו מיכאל אבי-יונה, פיתח צפריר את הוראת הארכאולוגיה של התקופה הרומית והביזאנטית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשם, דרך תלמידים ועמיתים, בכל אוניברסיטאות ישראל. הוא הרבה לעסוק במצבה היישובי של ארץ ישראל ושכנותיה בתקופות אלו. לכך הקדיש מחקרים רבים ששילבו את חקר המקורות והארכאולוגיה ובמיוחד את עבודתו על האונומסטיקון של יהודה, פלסטינה וערביה במקורות היווניים והלטיניים (ראו בהמשך). עניין מיוחד שהעסיק אותו הוא חקר הנגב הביזאנטי ותהליכי ההתיישבות והחורבן באזור זה, שבגלל התנאים הקיצוניים שבו הפך למעין "מעבדה" בה נבחנים תהליכי ההתיישבות בארץ בכלל. בחפירה ובמחקר של בית שאן (סקיתופוליס, בייסאן) תרם, יחד עם עמיתו גדעון פרסטר לחקר העיור בארץ ישראל ולשינויים הדמוגראפיים שחלו בארץ בכלל. צפריר הצביע על הקשיחות התכנונית ואיכות הבנייה המאפיינת את העיור בתקופה הרומית, לעומת הגישה התועלתית והחופשית בתכנון ובינוי בתקופה הביזאנטית. הוא עמד על השינויים שחלו בתפיסת העיור בתקופה הביזאנטית ובשינויים התרבותיים שהתחזקו בארץ עם עליית הנצרות. הוא ציין את תהליך "ההתכפרות" ובתהליכי הירידה של הערים בארץ שהפכו למעשה לכפרים גדולים החל מסוף התקופה הביזאנטית ובעיקר בתקופה הערבית הקדומה.

מאז כתיבת עבודת הדוקטור שלו ועד היום מרבה צפריר לעסוק בסוגיות שונות בתולדות ירושלים דוגמת מהלכה של חומת נחמיה או מיקום החקרה הסלווקית בעיר זו. בעיקר תרם למחקרן של התקופות שהיו ידועות פחות בתולדות ירושלים הרומית (איליה קפיטולינה) וירושלים הביזאנטית. עבודותיו הישנות והמאוחרות הן הבסיס למחקר המתחדש בתחומים אלה.

מחקרים על ההיסטוריה והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד מחקריו הארכאולוגיים חיבר וערך צפריר מחקרים רבים בתחום ההיסטוריה והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל. החשוב מבין כל אלה הוא ה-Onomasticon of Iudaea, Palaestina and Arabia in the Greek and Latin Sources, אותו הוא מחבר יחד עם לאה די סגני ובהשתתפות יהודית גרין. מפעל זה, העתיד להתפרסם בכרכים אחדים, נערך מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. האונומסטיקון מציג את כל המובאות (המצויות במקורות הקלאסיים באשר ליישובים ולעצמים הגאוגרפיים בארץ ישראל ובאזורים סמוכים (כולל ירדן, סיני ודרום סוריה)). כל ערך כולל טקסטים ביוונית ובלטינית בהם הוא נזכר, תרגום לאנגלית של טקסטים אלה, וכן דיונים ארכאולוגיים והיסטוריים. פרסום מוקדם באותו הנושא פרי עטם של המחברים הנזכרים למעלה ראה אור בשנת 1994 והוא כולל מפות היסטוריות של יהודה. מפעל זה יצא במסגרת המפעל הבינלאומי של מיפוי העולם הרומי (Tabula Imperii Romani), מטעם איחוד האקדמיות הבינלאומי.

רשימת פרסומיו של צפריר כוללת ספרים, דו"חות ועשרות מאמרים בתחומי הארכאולוגיה וההיסטוריה של ארץ ישראל. בין אלה אפשר למנות את ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - הממצא הארכאולוגי והאמנותי (1984) ואת העריכה (יחד עם שמואל ספראי) של ספר ירושלים, התקופה הרומית והביזאנטית 638-70 (1999).

תפקידים אקדמיים וציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפריר נשא גם בתפקידים ארגוניים וציבוריים הקשורים בעבודה האקדמאית: בין היתר הוא חבר בוועדת השמות הממשלתית (מאז 2010 כממלא מקום יושב ראש הוועדה); היה חבר מערכת הרבעון קדמוניות (1993-1967); חבר הנהלת סקר ישראל (1986-1976); ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן צבי (1983-1976); עורך הרבעון קתדרה, יחד עם יעקב שביט וישראל ברטל (1986-1978); יושב ראש המערכת המדעית של יד יצחק בן צבי (1983-1981), יושב ראש ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית (1985-1983); ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית (1992-1989); חבר המועצה הארכאולוגית (2010-1989), יושב ראש הוועדה להכנת תוכנית הלימודים בארכאולוגיה לבתי ספר תיכוניים מטעם משרד החינוך (1994-1991); יושב ראש הוועדה למינויים מקני קביעות בלימודים העיוניים, האוניברסיטה העברית (1999-1996); בשנת 1999 נבחר כנשיא של הקונגרס הבינלאומי ה-XV לארכאולוגיה נוצרית (הקונגרס בוטל עקב הרעת המצב הפוליטי-ביטחוני באזור); בשנים 2005-2001 היה מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והיה שותף במהלך השינוי של מעמד הספרייה לספרייה לאומית; בשנת 2010 מונה להיות יושב ראש ועדת בדיקה למצב הארכאולוגיה בישראל מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. צפריר זכה במלגת פולברייט (1978-1977), היה חוקר עמית בדמברטון אוקס - המרכז ללימודים ביזאנטיים של אוניברסיטת הרווארד בוושינגטון די.סי. בשנים 1977-78, 1984-85, 1994, 2006-2005; זכה במדלית Frend מטעם ה-Society of Anitquaries of London לשנת 1997.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד עבודתו המדעית פרסם צפריר גם בתחום הספרות היפה (תחת השם יורם אבי-תמר): פציעה (ספריית אפקים, עם עובד, 1975, מהדורה מורחבת 2005), אות החרב (כרטא 1989), חיי יוסף - הספר הגנוז (זמורה-ביתן 2000) (הספר היווה בסיס להצגה "יודפת - יוסף בן מתתיהו", שהועלתה בתיאטרון תאיר בירושלים בבימויו של אייל סלע, בשנת 2005). כמו כן פרסם מאמרים וביקורות בבטאונים מקצועיים ובעיתונות היומית ונשא הרצאות רבות בכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל. בשנת 2009 הופיע ספר לכבודו (עורכים: לאה די סגני, יזהר הירשפלד, רינה טלגם ויוסף פטריך): אדם ליד קשת רומית - קובץ מחקרים לכבוד פרופ' יורם צפריר, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ושם רשימה של חיבוריו בתחומים השונים.

לצד עבודתו המקצועית מעורב צפריר במאבקים על שמירתם של אתרים ארכאולוגיים, נגד הניצול של הארכאולוגיה לצרכים פוליטיים, בעיקר בירושלים, ועל מעמדם של האתרים הארכאולוגיים כנכס תרבות עולמי שיש לטפחו בעבור הדורות הבאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]