יורם קניוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם קניוק
Yoram Kaniuk.JPG
תאריך לידה 2 במאי 1930
תאריך פטירה 8 ביוני 2013
מקום לידה תל אביב
פרסים פרס ברנר
פרס נשיא המדינה לספרות
פרס ביאליק
פרס ספיר
יקיר העיר תל אביב
פרס קוגל על מפעל חיים מעיריית חולון
תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
שנות פעילות 19632013

יורם קניוק (2 במאי 19308 ביוני 2013) היה סופר, צייר ופובליציסט ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניוק נולד, גדל והתחנך בתל אביב בימים שלפני קום המדינה. אביו, משה קניוק, יליד טרנופול שבגליציה, עלה לארץ מברלין והיה למזכירו האישי של מאיר דיזנגוף ומנהלו האדמיניסטרטיבי הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 19321948 ו-19501962.

בגיל 17 הצטרף לשורות הפלמ"ח והתאמן עם הפלוגה הימית (הפלי"ם) בקיסריה. במלחמת העצמאות השתתף במספר קרבות. בקרב נבי סמואל השתתף כחייל בפלוגה ד' של הגדוד הרביעי - "הפורצים" של חטיבת הראל, בפיקודו של יוסף טבנקין, אם כי לא בהתקפה על הכפר עצמו. בקרב גבעת הרדאר (חלק ממבצע כיבוש נבי סמואל) הופקרו קניוק וחבריו על ידי מפקד פלוגה ד', מיכה פרי.‏[1] הוא תיאר אירוע זה בסיפורו עיטים ובספרו "תש"ח". שבוע מאוחר יותר השתתף בקרב על מנזר סן סימון ונפצע תוך כדי לחימה בהר ציון. לאחר שהחלים מפציעתו השתתף בהפלגה של אוניית המעפילים פאן יורק, שהשיטה ניצולי שואה מאירופה לישראל.

למד ציור בבצלאל ובעידודו של מרדכי ארדון, והמשיך לימודיו במשך כשנה בפריז. לאחר מכן היה ימאי על אונייה בה הפליג לקנדה ואחר כך לניו יורק. שהה כעשר שנים בארצות הברית, שם עסק באמנות ובעבודות מזדמנות. היו לו הרפתקאות רבות - השתתף בחיפושי זהב במקסיקו, חיפש יהלומים בגואטמלה וביקר בבתי הקזינו של לאס וגאס. פקד את הבוהמה הניו יורקית בחברתם של צ'ארלי פרקר, מרלון ברנדו, ג'יימס דין ואחרים. היה לו קשר רומנטי במשך מספר שנים עם הרקדנית לי בקר. החליט לבסוף להתמסר לכתיבה. בשנת 1958 הכיר את מירנדה, בת למשפחה אריסטוקרטית אמריקאית-נוצרית, ושב עמה לישראל. לזוג נולדו שתי בנות. בשנת 1968 הכיר את יונה וולך וגם איתה קיים קשר רומנטי.‏[2] ב-1980, לאחר שהתגורר כעשור בשכונת מורשה ברמת השרון, חזר לגור בתל אביב.

בחודש מאי 2011 ביקש קניוק לשנות את סעיף הדת ברישום שלו במנהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת", לאחר שנכדו נרשם ככזה,‏[3] וב-27 בספטמבר של אותה השנה קבע בית המשפט שיש לקבל את בקשתו.‏[4]

ב-8 ביוני 2013 נפטר קניוק בבית החולים איכילוב לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא תרם את גופתו למדע.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמבחינת גילו שייך קניוק לדור הפלמ"ח, הרי שמבחינה ספרותית נהוג לזהותו עם ספרות דור המדינה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20, השנים שבהן החלה יצירתו לפרוח. ספריו על-פי רוב כתובים בטכניקה של זרם התודעה. לעתים קרובות כתיבתו נעה בין הממשי להזוי, בין המיתוס לבין החוויה. לצד זאת, ניתן לזהות בכתיבתו ערבוב מתמיד בין רומנים בדיוניים ובין כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית.

בראשית דרכו הספרותית פרסם קניוק סיפורים קצרים, וב-1963 הוציא את ספרו הראשון בעברית, קובץ הסיפורים "היורד למעלה" (ספר זה פורסם עוד קודם לכן באנגלית). בין ספריו הנודעים:

את כתיבתו של קניוק ניתן לחלק לשלוש סוגות עיקריות: רומנים בדיוניים ארוכים, נובלות וסיפורים קצרים, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. עם זאת, אין החלוקה ברורה, בעיקר בגלל סגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות.

ספריו של קניוק, שזכו בפרסי ספרות רבים, תורגמו לעשרים שפות. בעבר עסק קניוק גם בכתיבת מאמרים פובליציסטיים.

אותות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "היורד למעלה" (רומן) - שוקן, 1963
  • "חימו מלך ירושלים" (רומן) - עם עובד, 1965
  • "אדם בן כלב" (רומן) - עמיקם, 1968. סדרת "עם הספר", ידיעות ספרים, 2010
  • "מות העייר" (קובץ סיפורים) - מסדה, 1973
  • "סוסעץ" (רומן) - ספרית פועלים, 1974
  • "עפר ותשוקה" (קובץ רשימות עיתונאיות בעלות צביון סיפורי) - ספרית פועלים, 1975
  • "הסיפור על דודה שלומציון הגדולה" (רומן) - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
  • "לילה על החוף עם טרנזיסטור" - הקיבוץ המאוחד, 1979
  • "היהודי האחרון" (רומן) - ספרית פועלים, 1982. ידיעות ספרים, 2009
  • "כמו סיפורים" (קובץ סיפורים) - כנרת, 1983
  • "ערבי טוב" (רומן, נתפרסם תחת שם העט יוסף שרארה) - כנרת, 1983. ידיעות ספרים, 2010
  • "ארבעה סיפורים ושיר" - הקיבוץ המאוחד, 1985
  • "סיפורי סוף שבוע" (קובץ סיפורים) - ספרית מעריב, 1986
  • "בתו" (רומן) - ספרית מעריב, 1987
  • "אהבת דוד" (רומן) - הקיבוץ המאוחד, 1990
  • "פוסט-מורטם" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 1992
  • "טייגרהיל" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1995
  • "עוד סיפור אהבה" - הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות, 1996
  • "נבלות – הסיפור האמיתי" - הוצאת תג, 1997
  • "אקסודוס אודיסיאה של מפקד" (רומן תיעודי-היסטורי) - הקיבוץ המאוחד/דניאלה דינור, 1999
  • "המלכה ואני" (רומן) - הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים, 2001
  • "חיים על נייר זכוכית" (רומן) - הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2003
  • "הברלינאי האחרון" - ידיעות אחרונות, 2004
  • "הנעדרת מנחל צין" - ידיעות אחרונות, 2005
  • "עיטים ונבלות" - ידיעות אחרונות, 2006
  • "על החיים ועל המוות" - ידיעות אחרונות, 2007
  • "קסם על ים כנרת" - ידיעות ספרים, 2008 (במקור ראה אור בשנת 1994 תחת שם העט רויטל בק)
  • "תש"ח" - הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2010
  • "בא בימים" - הוצאת ידיעות ספרים, 2013
  • "פייר" - (מאיירת: קרן לי ונדריגר), הוצאת ידיעות ספרים, 2013
  • "מלאכים" - הוצאת ידיעות ספרים, 2014

ספרי ילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה" (ילדים) - ספרית פועלים, 1976 (זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער)
  • "הגנב הנדיב" (נוער) - ספרית פועלים, 1980
  • "וסרמן" (נוער) - הקיבוץ המאוחד, 1988
  • "איוב, חלוק-נחל והפיל" (ילדים) - הקיבוץ המאוחד, 1993

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על יצירתו:

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרי, לימים מנכ"ל אגודת דור הפלמ"ח, הועבר מחטיבת הראל לחטיבת הנגב בשל מה שנטען כהפקרת לוחמיו ותפקודו הכושל בקרב גבעת הרדאר, וקודם לתפקיד סמג"ד
  2. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, הוצאת כתר, ירושלים 2009, עמ' 249-246
  3. ^ מזל מועלם, הסופר יורם קניוק מבקש בגיל 81 להירשם כ"חסר דת", באתר הארץ, 14 במאי 2011
  4. ^ תומר זרחין, ביהמ"ש: יורם קניוק יוכל להירשם כחסר דת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2011
    ה"פ (ת"א) 25477-05-11 יורם קניוק נ' שר הפנים ואח', ניתן ב-27 בספטמבר 2011
  5. ^ ציפי שוחט, "תש"ח" של יורם קניוק יעובד למחזה, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
  6. ^ מרב יודילוביץ'פרס "קוגל" למפעל חיים יוענק ליורם קניוק, באתר ynet‏, 9.12.08‏
  7. ^ פרס קרן צרפת ישראל ליורם קניוק, באתר ynet‏, 7.3.10
  8. ^ מיקה תימור, אוניברסיטת תל אביב תעניק ליורם קניוק תואר דוקטור לשם כבוד, באתר הארץ, 12/01/11
  9. ^ כרמית ספיר-ויץ, פרס ספיר לשנת 2011 הוענק לסופר יורם קניוק, באתר nrg‏, 23 במרץ 2011
  10. ^ ‫מיה סלע, עיטור צרפתי יוקרתי הוענק ליורם קניוק על ספרו "תש"ח", באתר הארץ, 3 בדצמבר 2012‬


הקודם:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרון אלמוג, נורית זרחי

1999
הבא:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות