יחזקאל אברמסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יחזקאל אברמסקי
יחזקאל אברמסקי.jpg
תאריך לידה ו' באדר תרמ"ו
תאריך פטירה כ"ד באלול תשל"ו
תאריך לידה לועזי 1886
תאריך פטירה לועזי 1976 (בגיל 89)
השתייכות ליטאי
תפקידים נוספים ראש בית דין
רבותיו יחיאל מיכל אפשטיין,
חיבוריו חזון יחזקאל
  • ארץ ישראל נחלת עם ישראל
  • דיני ממונות
  • קובץ מאמרים

הרב יחזקאל אברמסקי (ו' באדר תרמ"ו - כ"ד באלול תשל"ו, 1886 - 1976) רב חרדי, ראש בית דין בלונדון, ופרשן התוספתא. חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במוסט, מחוז הרודנה (היום בלארוס), בשנת ה'תרמ"ו (1886). למד בישיבת נובהרדוק ובגיל 17 הוסמך לרבנות על ידי הרב יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן. לאחר מכן למד בישיבת טלז ונודע כ"העילוי ממאסט". היה רבן של סלוצק, סמאליאן וסמולביצ'י וכן עסקן ציבורי. בסלוצק החליף בשנת 1923 את הרב איסר זלמן מלצר, שנאלץ לברוח מחמת רדיפות השלטון הקומוניסטי. בשנים אלו החל את עיסוקו הספרותי בפרשנות תלמודית והוציא לאור (ב-1925) את החלק הראשון של פירושו על התוספתא.

נישא לבתו של הרב ישראל יהונתן ירושלימסקי, חתנו של הרידב"ז. בשנת 1928 התבקש על ידי חברי המושבה פתח תקווה לכהן כרבה‏[1], אך שלטונות ברית המועצות האשימו אותו ב"פעילות אנטי-סובייטית", בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל[2], וב-1930 הוא נשפט ונידון לחמש שנות עבודת פרך במחנה בסיביר. הוא גלה לסיביר, היה עציר במחנה, אך שוחרר לאחר שנתיים, הודות למאמצים גדולים של ראשי היהדות הדתית במערב, בהם הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב קוק, הרב הרץ, רבה הראשי של אנגליה, וה"חפץ חיים". משפחתו, לעומת זאת, נשארה בתחילה ברוסיה כ"ערבון", כאשר אשתו ושנים מבניו הורשו לצאת כעבור כמה חודשים, ושני הבנים הגדולים רק מספר שנים מאוחר יותר.

לאחר יציאתו מברית המועצות בשנת 1932, השתקע בלונדון, והתמנה לרב של קהילת מחזיקי הדת. בשנת 1933 נתמנה כדיין בבית הדין הרבני, וב-1935 כראש בית הדין של העיר. בשנים אלו המשיך במפעלו הגדול, חיבור הפירוש לתוספתא, "חזון יחזקאל", וב-1945 הוציא את ספרו "ארץ ישראל - נחלת עם ישראל". בשנת 1950 קיבל את "פרס הרב קוק לספרות תורנית, מטעם עירית תל אביב. בשנת 1951 עלה עם משפחתו והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים. בשנת 1956 זכה בפרס ישראל בתחום הספרות התורנית. היה ראש ישיבת סלבודקה (בני ברק)[3], והיה אחד מראשי "ועד הישיבות". מונה לאחד מנשיאי ארגון אתרא קדישא בעת הקמתו, וכן היה נשיאו של המרכז הארצי לטהרת המשפחה.

נפטר בירושלים בשנת 1976, ונקבר בהר המנוחות. על שמו היישוב חזון יחזקאל.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד פירושו הגדול לתוספתא, נדפסו לא מעט ספרים של מאמריו וחידושיו, ביניהם:

  • ארץ ישראל נחלת עם ישראל, באספקלריה של המסורת, בני ברק, תשכ"ט, 1969
  • דיני ממונות, הגדרת סוגיהם, חוברת ראשונה, לונדון תרצ"ט, מהדורה חדשה בני ברק, תשכ"ט 1969
  • חזון יחזקאל על מסכת פסחים, ירושלים, תשל"ד 1974
  • ‫ספר הזיכרון לכבודו ולזכרו של רבי יחזקאל אברמסקי, ירושלים, תשל"ח 1978
  • חזון יחזקאל על מסכת זבחים, וליקוטים על הש"ס, מאת רבי יחזקאל אברמסקי, וצורף לו קונטרס זכר ישי מאת חותנו, רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי, הוצאת בני המחבר, ירושלים, תשמ"א 1981
  • קובץ מאמרים על ענייני אגדה. בסופו מצורף חיבור מאת חותנו על ענייני הארץ.
  • חזון יחזקאל על תנ"ך תפילה ודברי אגדה, בני ברק תשס"ט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]