יחזקאל קויפמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' יחזקאל קויפמן (פודוליה, 1889 - ירושלים, 9 באוקטובר 1963), פילוסוף וחוקר מקרא, חתן פרס ישראל במדעי היהדות בשנת תשי"ח (1958). שימש כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים והיה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1959.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
עלה לארץ ישראל בשנת 1929 והחל ללמד בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1949 עלה לירושלים והיה פרופסור למקרא באוניברסיטה העברית עד 1957.
קויפמן היה אדם לאומי מאד, ומשום כך סירב להוציא לאור את ספריו בשפות זרות, אלא בעברית בלבד. זאת על אף שידע כי סרוב זה יגרום לו ולספריו שלא יתפרסמו מחוץ לישראל.
[עריכה] השקפותיו
קויפמן נודע בעיקר בעמדתו שהמונותאיזם הישראלי הופיע באופן ספונטאני בתקופה קדומה מאוד, בניגוד לתפיסה ההגליינית של אסכולת ולהאוזן שרווחה אז, על פיה המונותאיזם הישראלי התפתח באופן הדרגתי מאמונות אליליות. לפי קויפמן, החידוש העיקרי באמונה הישראלית לא היה הרעיון שקיים אל אחד בלבד, אלא הרעיון שאל זה אינו כפוף לחוקי הטבע או לכל חוק אחר.
בתחום ביקורת המקרא, קויפמן נודע בעמדתו המהפכנית כלפי תורת התעודות. לפי קויפמן, המקור הכוהני בתורה נתחבר לפני המקור המשנה-תורתי, בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו משפיעה רבות על תפיסת התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל.
[עריכה] ספריו החשובים
- תולדות האמונה הישראלית - יצירתו הגדולה על המונותאיזם הישראלי.
- פירושים למקרא מבוססים על גישתו הייחודית בביקורת המקרא.
- גולה ונכר, ב' כרכים.
- הסיפור המקראי על כיבוש הארץ (תשט"ו).
[עריכה] שונות
על שמו נקרא רחוב בשכונה ה' בבאר שבע, וגם הרחוב המחבר את הטיילת התל אביבית לשדרות ירושלים ביפו.
