יחזקאל רחמים
 | |
| יחזקאל רחמים, 2019 | |
| לידה |
30 באוקטובר 1971 (בן 52) יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| לאום | ישראלי |
| עיסוק | סופר, משורר, עורך |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס היצירה לסופרים עבריים (2012) |
  | |
יחזקאל רחמים (נולד ב-30 באוקטובר 1971) הוא משורר, סופר ועורך ישראלי. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"ג (2012), פרס שרת התרבות למשוררים (2016), ופרס אקו"ם 2023.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחמים הוא יליד יפו. הוא גדל כבן בכור במשפחה ברוכת ילדים ונתמכת סעד מיפו, שידעה ניתוקי חשמל ומים.[1] מכיתה ד' למד בפנימיות (עלומים, "הדסים", בויאר) ובמשפחת אומנה בעכו. לקראת סיום לימודיו בתיכון, נהרג אביו, וכבן בכור נשא בעול המשפחה. בוגר הפנימייה ובית הספר התיכון ע"ש מיי בויאר שבירושלים. שירת בצה"ל כקצין כושר-קרבי בקבע ביחידת הקומנדו "שלדג". למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן ובעל תואר שני מהחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב. בשנים 2007–2009 למד בפריז לתואר השלישי בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. לימודי הדוקטורט שלו בתחום "הסוציולוגיה של הספרות" נקטעו בהיעדר מלגת המשך מספקת לסיום הדוקטורט, ובשל החלטתו להקדיש את חייו ליצירה ספרותית.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוויות המשפחתיות בילדותו, מות אביו ותקופות עבודתו כפועל בניין חרתו את רישומם בתודעתו ובכתיבתו, למשל בסיפורים הקצרים "שוד בשדות החצילים" ו"חינוך מיני על פיגומים" בספרו "פיגומים".
רחמים החל את דרכו הספרותית לאחר סיום שירותו הצבאי. במהלך מסע בן שנתיים באמריקה הלטינית[2] החל בכתיבת פרוזה ושירה, כתיבה שבחלקה משלבת אלמנטים ביוגרפים מחייו, כדוגמת השיר "והדבש עודו אוחז"[3] והסיפור "האשכנזי שלנו",[4] ובחלקה האחר מטפלת באלמנטים פנטסטיים, כדוגמת הסיפורים "האוזן"[5] ו"מש"ק כנפיים".[6]
יצירה ראשונה מפרי עטו נתפרסמה בכתב העת "עמדה" 10 (2002) - פרק פרוזה בשם "פוטו סניור". סיפוריו נבחרו פעמיים ברציפות (בשנים 2003 ו-2004) כמומלצים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". שני סיפורים אלו, "האשכנזי שלנו" ו"העוד של דוד והדרשה של יונתן",[7] יחד עם רשימה בשם "משא האדם החוּם"[8] מבטאים פן נוסף ביצירתו שנוגע בזהות מזרחית. בחטיבה זו ניתן לכלול שיר חברתי בשם "אשרי התפוח",[9] שמתכתב עם שירה המפורסם של חנה סנש "אשרי הגפרור" ושיר בולט נוסף "פועל בניין סיני וזונה אוקראינית"[10] שהתפרסם כשיר מחאה העוסק במצבם של מהגרי העבודה וזכה במקום השלישי בתחרות "שירה על הדרך" לשנת 2007.
במשך מספר שנים פרסם רחמים יצירות פרוזה, שירה ומסה בשורה ארוכה של כתבי עת, עיתונים ואנתולוגיות בעברית ובתרגום. ב-2009 איגד רחמים את מרבית סיפוריו הראשונים בקובץ הסיפורים "פיגומים" שראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בסדרת "הכבשה השחורה" ובעריכת פרופ' חנן חבר. הסיפור "מים"[11] מתוך "פיגומים", המבוסס על חוויה של ניתוק מים בבית המשפחה ויציאה של המשפחה כולה לאגף המים בעירייה "לעשות שביתה", נכנס לתוכנית הלימודים בבתי ספר תיכונים[12], ואף שימש בדיונים משפטיים ובדיוני החקיקה להגבלת ניתוקי מים בישראל.[13][14]
בשנים 2010–2011 שימש עורכה הראשי של "אגם" הוצאה לאור וייסד בה את סדרת הפרוזה "הנמל"[15], הוצאה בה ראו אור הספרים "ספארי" מאת ג'וליה פרמנטו, "הפקרוּת" מאת רבקה קרן ואחרים.
בעקבות משבר חיים יצא בשנת 2011 למסע התפתחותי של חקירה עצמית, בחינה ביוגרפית, פסיכולוגית ורוחנית, וכן צמיחה יצירתית.[16] במסע זה, שנמשך כעשור ועבר במדינות כהודו, גואטמלה, ניקרגואה, בוליביה, ברזיל וקולומביה, חיבר את "טרילוגיית המרחקים", המורכבת מספרי השירה: "עכשיו הנסיעה" (2016), "דיו מרחקים" (2018) ו"שמיים שלמים" (2023).[17]
בשנת 2020, נבחר שירו "מורה לחיים" כשיר הברכה לראש השנה של מכון "אבני ראשה" ונשלח לכלל מנהלי בתי הספר בישראל. השיר נותר בשימוש במערכת החינוך ונכלל בספר "שמיים שלמים".
בשנת 2021 הוזמן רחמים לכתוב ל"פסטיבל ישראל" במסגרת פרויקט "קשרי רוח".[18] הפואמה שכתב "הטייפ בקצה המסדרון", בעקבות שירו של אביהו מדינה "תן לזמן ללכת", העוסקת בחוויותיו כנער בכפר הנוער "הדסים", הועלתה במסגרת הפסטיבל ביוני 2021 בתיאטרון ירושלים, כמופע ספוקן-וורד בהגשת יקיר ששון.[19] עוד באותה השנה, כתב רחמים את השיר "אבן חן הומה", מתוך אלבום האולפן ה-11 של רבקה זהר, "לשמוע את הלב".
באפריל 2024 יצאו לאור שני ספרי שירה ראשונים בסדרה "דבר בעולם", סדרת ספרי שירה בעריכתו של רחמים, בהוצאת עמדה. הספרים הראשונים בסדרה הם "בתמונה לא רואים" של המשוררת נגה אולמרט, ו"חסידת ירוסלם" של המשוררת ווביט וורקו מנגסטו.
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירות שירה ופרוזה של רחמים תורגמו לאיטלקית, לספרדית, לאנגלית ולפולנית ופורסמו בכתבי עת רבים, ביניהם: עמדה, הו!, קשת-החדשה, מאזנים, שבו, מטען, הכיוון מזרח, הליקון, פסיפס, מראה, אתגר, אלמנך, עיתון77 וכן באנתולוגיות: "האדומה - שירה מעמדית בישראל", "הקשב!" (סיפורי צבא), "אחד אלוהנו" (אמונה בספרות העברית), "תהוּדות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית", El pueblo del libro (סיפורים קצרים מתורגמים לספרדית, הוצאת ליברסה אקוודור), "חדשה: אנתולוגיה לשירה צעירה", Un solo Dios (הוצאת פראיסו).
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 2014 זכה על ספרו "פיגומים" במלגת ”פרדס”[20] של הספרייה הלאומית והקדיש את תקופת השתתפותו בתוכנית להכנת ספר שיריו "עכשיו הנסיעה".
- 2023 פרס אקו"ם ע"ש דליה רביקוביץ לעידוד פרסום היצירה בתחום הסיפורת ליצירה "עוברים ושבים פחות"[21]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחזקאל רחמים ורקפת רחמים, גלית מחליטה להחליט, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- Yehezkel Rahamim, Leno il piccolo baleno, Anicia Editore (Italy), 2008
- פיגומים, הוצאת הקיבוץ המאוחד (סדרת "הכבשה השחורה" בעריכת חנן חבר), 2009
- לוי הלוויתן הקטן, הוצאת אגם, 2010
- עכשיו הנסיעה, הוצאת פרדס, 2016 (איורים של גבריאלה ברוך)
- דיו מרחקים, הוצאת פרדס, 2018
- שמיים שלמים, הוצאת פרדס, 2023
שירים מולחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירים ופזמונים שכתב רחמים, זכו ללחנים ובוצעו על ידי מגוון אמנים. כמה מהשירים הללו הולחנו בידי אודי תורג'מן במסגרת הפרויקט המוזיקלי "החדר הסודי".
- החדר הסודי בביצוע ברי סחרוף
- אבן חן הומה בביצוע רבקה זהר
- אחת לתקופה בביצוע ארז לב ארי
- כל הקולות בביצוע אריאל זילבר
- אל עצמי בביצוע בת אלה
- ציפור קטנה בביצוע להקת רבע לאפריקה
- באמצע האני בביצוע ענבל גרשקוביץ
- מחכים (אספרנדו און פוקו מאס) בביצוע ליאת יצחקי
- כל המילים לא בביצוע אפרת קורח כהן
- להיות מי שאני בביצוע מורן אהרוני
ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נֹגה אוֹלמרט, צ'פינה, ארגמן מיטב, 2022
- דפנה דרוקר, להתייאש אסור, עמדה, 2021
- שרי פרם באבא, "מן הסבל אל האושר", הוצאת פראג, 2014
- מיכל גליק, סבתלולה, אגם, 2011
- אפרים סידון, איתמר טל, בבה כבשת המסעות, אגם, 2011
- איילת בר-מאיר, ימי הכלולות של ג'ואנה, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת)
- ג'וליה פרמנטו, ספארי, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת)
- רבקה קרן, הפקרות (רומן), אגם, 2010
- בוב דילן (בתרגום יהונתן גפן), תמיד צעיר, אגם, 2010
- אופיר פרומוביץ, מעוף הטוקן, אגם, 2010
- שרית דרשן, יונת של הדואר, אגם, 2010
- ורד שלאוזר-אידה, שלג הוא טופי, אגם, 2010
- יחזקאל רחמים ודניאל בר-טל (עורכים), "רק על הסכסוך לדבר ידעתי" - סוציאליזציה לסכסוך בחברה הישראלית-יהודית. מכון וולטר לבך לחינוך לדו-קיום, אוניברסיטת תל אביב, 2006
- יחזקאל רחמים (עורך), "קשה אך יציב" - התקשורת, הרופאים ומחלות מנהיגים, מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2006
- יחזקאל רחמים (עורך), "אין עם מי לדבר" - מבט ביקורתי על הקשר פוליטיקה-תקשורת, מכון הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2005
- נגה אולמרט, בתמונה לא רואים, סדרת 'דבר בעולם', הוצאת עמדה, 2024
- ווביט וורקו מנגסטו, חסידת ירוסלם, סדרת 'דבר בעולם', הוצאת עמדה, 2024
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על "פיגומים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
על ספרו "פיגומים" נכתב בעיתונות: "הזדמנות נדירה בספרות הישראלית לקבל עדות מכלי ראשון על חיי הפרולטריון הישראלי" (אריק גלסנר, מעריב); "רחמים מציג את משפחתו על עליבותה הכלכלית, אך גם על גדולתה האנושית" (יובל פז, הארץ); "רחמים הוא אחד שלמד להריח את החיים מלמטה" (ירון אביטוב, זמן ירושלים); "ראוי מאוד, רציני ובעל עוצמה... הקורא נאלץ להודות בחוזקו, בפתיחותו ובכנותו של הספר" (אורין מוריס, מקור ראשון); "מתמודד עם חומרי נפץ חברתיים" (דפנה שחורי, ישראל היום).
פרופ' אריאל הירשפלד כתב: "קובץ של סיפורים קצרים משובחים, הארוגים מגוון של רבדים לשוניים, המגוללים חוויות המצויות בשולי התודעה התרבותית. המחשבה המשוקעת בסיפורים על אודות מושג הדמות ואופני עיצובה הספרותיים היא מחשבה חדשה, רעננה ומיוחדת במינה. במובן הזה – רחמים הוא חדשן המאתגר את ביקורת הסיפור העכשווית. מצד אחר – העוצמות הרגשיות שהוא מצליח להביא בפני הקורא, באמצעים עדינים ומתוחכמים – הן הישג בפני עצמו."
על "דיו מרחקים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
יותם ראובני מציין בעיתון "הארץ": "רחמים התברך בשליטה לשונית מעוררת התפעלות המגיעה למוזיקליות נהדרת ולהבעות שנשארות אצל הקורא. בהחלט מגיע לו מקום מרכזי יותר בשירה הישראלית. הוא אינו נותר רק בתחום המשפחתי, אלא כותב ארס פואטיקה משל עצמו", אפריל 2019.[22]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דפנה שחורי, "יוצאים מהחממה", מקור ראשון, 20.4.2007
- אבי אליאס, "פיגומים זאת אחלה מטפורה", ישראל פוסט, 16.9.2010, עמ' 20
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על יחזקאל רחמים בקטלוג הספרייה הלאומית
- יחזקאל רחמים, דף שער בספרייה הלאומית
- יחזקאל רחמים, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- כרמית ספיר ויץ, יחזקאל רחמים: "יוצר שמגיע היום מהפריפריה כבר לא צריך להתגנב", באתר מעריב אונליין, 13 בנובמבר 2016
- יהלומים שחורים: על הגעת השוליים לספרות בישראל. תרגום הרצאה לעברית, אוניברסיטת אילינוי, 5 מרץ 2012 (Nrg)
- סרטון השקת פיגומים, בהשתתפות: רוני סומק, רן בכור, קובי אוז, רן יגיל. 6 באפריל 2010
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, עוגה לכולנו, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2009
- השאלון עם יחזקאל רחמים, מחבר "עכשיו הנסיעה", אתר "קורא בספרים", 15 יוני 2016
- בועז כהן, "הייתי ממליץ למורים לדקלם פחות", באתר גלובס, 2 בנובמבר 2009
- רן יגיל, סיפור אחד ודי: אבל למה?, באתר nrg, 7 בדצמבר 2009
"השאלון", יחזקאל רחמים, באתר הארץ, 28 במאי 2007- יחזקאל רחמים, שירים: החדר הסודי; דָּרֵי הרחוב; בדרך אל הערירי, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
יצירות זמינות ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטייפ בקצה המסדרון, פואמה מולחנת, מופע ספוקן וורד במסגרת "פסטיבל ישראל" 2021.
- "מים" (סיפור קצר), מתוך "פיגומים", אתר הספרייה העברית בברלין
- איך נזכור את כולם? (אורכב 01.07.2017 בארכיון Wayback Machine) פרויקט הסיפור הקצר באתר מעבורת - סיפורים שחוצים את הגבול, יוני 2017
- "אשרֵי התפוח" (שיר), אתר "העוקץ", 1 יולי 2016
- התעוררות - שיר ביוטיוב. מילים: יחזקאל רחמים. לחן ושירה: שובל קלושינר, 29.4.2011
- Article: Quand le chercheur est ‘one of the boys'..., Pierig Humeau, Yehezkel Rahamim, Regards Sociologiques, n°37-38 (2009) Production culturelle et ordre symbolique, pp. 45-66
- "אל עצמי", מילים: יחזקאל רחמים, שירה: בת אלה, לחן: אריאל קשת, צילום: מנואל גוזמן, מועדון זאפה, תל אביב, 22.6.18
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיה סלע, עוגה לכולנו, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2009
- ^ מוריה בן ברק, השיפוץ הושלם: על הספר 'פיגומים' של יחזקאל רחמים, באתר NRG, 22.10.2009
- ^ עמדה (כתב עת ספרותי), גיליון 14, 2005
- ^ יחזקאל רחמים, האשכנזי שלנו, באתר הארץ, 11 באפריל 2004
- ^ כתב העת קשת החדשה, גיליון 7, 2004
- ^ מאזנים, 2005
- ^ יחזקאל רחמים, העוד של דוד והדרשה של יונתן, באתר הארץ, 5 במאי 2003
- ^ משא האדם החום (בתוך: "תהוּדות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית", הוצאת "עם-עובד" ו"אמנות לעם", 2007)
- ^ כתב העת הכיוון מזרח, גיליון 12, 2006
- ^ מרב יודילוביץ', נבחרו הזוכים ב"שירה על הדרך", באתר ynet, 20 במרץ 2007
- ^ יחזקאל רחמים, מים, באתר פרויקט הסיפור הקצר, 2009
- ^ סיפור קצר עברי ומתורגם, ספרות בחינוך הממלכתי דתי, אגף חברה ורוח, משרד החינוך., באתר משרד החינוך
- ^ כתב עתירה לבג"ץ בבקשה "להימנע מלנתק את אספקת המים לצרכנים שאין ידם משגת לשלם את חשבון המים בשל עוניים", לקראת דיון ב 24.2.2014
- ^ נטע זיו, "'מים זה לא בחינם'. למה לא בעצם?" בתוך הספר: "האם המשפט חשוב?", באתר אוניברסיטת תל אביב – הפקולטה למשפטים על-שם בוכמן, 2010
- ^ סדרת פרוזה חדשה בהוצאת "אגם", באתר ynet, 17 באוגוסט 2010
- ^ כרמית ספיר ויץ, יחזקאל רחמים: "יוצר שמגיע היום מהפריפריה כבר לא צריך להתגנב", באתר מעריב אונליין, 13 בנובמבר 2016
- ^ טליה פריאל מארחת את יחזקאל רחמים – סופר ומשורר", באתר ריאיון בתוכנית הרדיו "מדברים ישראלית", 11.6.2021
- ^ פרויקט קשרי רוח, באתר פסטיבל ישראל, 2021
- ^ הטייפ בקצה המסדרון – יקיר ששון ויחזקאל רחמים. הפקת מקור לפרויקט 'קשרי רוח', תיאטרון ירושלים, באתר פסטיבל ישראל, יוני 2021
- ^ תוכנית פרדס, מחזור ב', באתר הספרייה הלאומית
- ^ רן בוקר, פרס אקו"ם למפעל חיים יוענק לסופרת גלילה רון-פדר-עמית, באתר ynet, 19 במרץ 2023
- ^ "דיו מרחקים": ליחזקאל רחמים מגיע מקום מרכזי יותר בשירה המקומית, באתר הארץ, 24 באפריל 2019