יחיאל שיינבוים
 | |
| לידה |
1914  |
|---|---|
| פטירה | 1943 (בגיל 29 בערך) |
  | |
יחיאל (איליה) שיינבויים (1914 - 1 בספטמבר 1943) היה לוחם מחתרת יהודי בגטו וילנה ומראשי המחתרת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחיאל (איליה) שיינבוים נולד ב-1914 באודסה. עם התייתמותו מאמו בגיל 3 עבר לעיר קובל שבווהלין. למד בגימנסיה תרבות, חבר בתנועת "דרור" ובהכשרת קלוסובה. למד הנדסת חשמל, ושירת כקצין בצבא הפולני. ארגן את סניפי תנועת "דרור" בפולין. עבר הכשרה בקיבוץ בורוכוב והתכונן לעלייה לארץ ישראל. נישא, דחה את עלייתו ונשאר בווילנה בשליחות התנועה. בשלהי שנת 1939 עסק בהעברת חברים מפולין, מהחלק שהיה תחת הכיבוש הנאצי, דרך ווהלין אל וילנה. עם הכיבוש הנאצי היה אחד ממפקדי הלוחמים בגטו וילנה; יחידתו כונתה "יחידת הלוחמים של יחיאל".
יחידת לוחמי יחיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד פ.פ.או. היה קיים בגטו וילנה צוות לוחמים שני, "יחידת הלוחמים של יחיאל". חבריו נטלו חלק בולט בעיצוב תנועת ההתנגדות. ארגון זה הציב לעצמו כמטרה להקים קבוצות גדולות ככל האפשר ולהוציאן למלחמת פרטיזנים ביער. הארגון (בהנהגתו של יחיאל שיינבוים) הצליח להעביר ליערות כמה מאות פרטיזנים שהיו הגרעין לקבוצות הפרטיזנים היהודיות.
יחיאל נהרג במהלך קרב נגד הנאצים בגטו ווילנה[1]. הוא נקבר בבית העלמין הישן בעיר. אשתו פסיה, שלחמה לידו, ניצלה וברחה ליערות, עלתה לישראל והקימה משפחה. בין הפריטים שהביאה פסיה לארץ לאחר השואה הייתה פיסת בגד ספוגה בדמו של שיינבאום מיום מותו. ב-10 באוגוסט 2021 הפיסה הובאה לקבורה בקיבוץ יגור, שם היא נקברה לצד קברה של אחותו של יחיאל, אורה.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנקס קאוועל, הוצאת הארגון, בואנוס איירס 1951, עמ' 235–239. (ביידיש)
- חיים לזר-ליטאי, חורבן ומרד, מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, 1988.
- יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תל אביב, תשל"ו.
- עשהאל לובוצקי, לא דרכי האחרונה - סיפורו של איסר לובוצקי, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2017, מסת"ב 9789655641028.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר קובל, הוצאת הארגון, 1957. עמ' 526-7
- אלחנן מגיד, איליא שיינבוים, דבר, 31 בינואר 1946
- דיוקנו של יחיאל-איליה שיינבוים: תצלום בארכיון בית לוחמי הגטאות
- מסע ההלוויה של יחיאל-איליה שיינבוים בגטו וילנה: תצלום בארכיון בית לוחמי הגטאות
- המצבה על קברו של יחיאל-איליה שיינבוים בגטו וילנה: תצלום בארכיון בית לוחמי הגטאות
- קבוצת המאבק של יחיאל, באתר יד ושם
- וילנה בתקופת השואה: סופו של הגטו, באתר יד ושם
- על משפחתו באתר יוצאי קובל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עשהאל לובוצקי, לא דרכי האחרונה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017. המחתרת, עמוד 86: "בהמשך הרחוב חשפו הגרמנים מלינה, מקום מסתור, ופוצצו את הבית על יושביו. יחיאל (איליה) שיינבוים, מפקד קבוצת המאבק השנייה, ראה את מעשי הגרמנים מעמדתו ברחוב סטראשון 12 . הוא פתח באש על החיילים הגרמנים, וחבריו לעמדה זרקו רימונים. בחילופי האש בין הגרמנים ובין הלוחמים היהודים נהרג יחיאל שיינבוים, והגרמנים פוצצו את העמדה שירה ממנה."
- ^ ליאור אל-חי, 78 שנים אחרי שנהרג בגטו: דמו של הלוחם הגיבור הובא לקבורה בישראל, באתר ynet, 10 באוגוסט 2021