יחיא בן המו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך כתוב בצורה לא אינציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך כתוב בצורה לא אינציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יחיא בן המו, זמן קצר אחרי עלייתו לישראל

חכם יחיא בן המו רחמים (18701962) היה הדרשן הראשי של קהילת יהודי מוסול במשך למעלה מיובל שנים ואחד מוותיקי דייניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכם יחיא התמנה לרב הקהילה בעיר מוסול וחזן בבית הכנסת ששון לאחר שהבן איש חי קיבל שאלה מן הקהילה על מספר מועמדים והכריע לטובת חכם יחיא זצ"ל, שנים רבות כיהן כחבר בבית הדין של הקהילה ליד הרב הראשי חכם סלימון ברזאני[דרוש מקור]. נוסף על בקיאותו בש"ס, בפוסקים ובשאר מקורות ההלכה, הצטיין חכם יחיא בגישה רבת הבנה וגמישה, אך גם חסרת פשרה בכל בעיית יסוד[דרושה הבהרה]. גם על שאלות של בני קהילות אחרות היה משיב כהלכה באותה בהירות מחשבה ועמקות תפיסה האופיינית לו.

הדוקים היו קשריו עם חכמי בבל וכן עם שד"רי ארץ ישראל שביקרו במוסול, במיוחד ייזכר חכם יחיא כדרשן בחסד עליון, מדי שבת בשבתו אחרי הצהרים היה ניצב במשך שעתיים ומעלה ליד התיבה באמצע האולם המרווח של בית הכנסת הגדול ששון כשהוא מלא מפה אל פה ובקול ערב וצלול, נשא לפני הקהל הרב הצמא לדבריו את הדרוש שלו (כך קראו יהודי מוסול לדרשה)הבנוי להפליא. מסביב לפרשת השבוע היה שוזר פרקי אגדה ודברי פרשנות משובצים בסיפורים ומעשיות, במשלים ונמשלים משולבים בענייני דיומא מבוארים ומוסברים בבהירות ובפשטות. ברטט ובדביקות חסידית היה משמיע ספורים על האר"י הקדוש ותלמידיו ועל הבעל שם טוב, חבורתו ותנועתו. הודות לדרשותיו המאלפות התעשר אוצר הידיעות הכללי של רבים מבני עדתו שומעי לקחו, נתהדקה זיקתם למסורת והשתרשה בהם התודעה הלאומית והדתית. מבחינה זו היה חכם יחיא מורה ומדריך-עם נאמן לקהילתו ולשליחותו.

ששון בנימין אהרון, אחד מחכמי קהילת מוסול, כתב על דרשות אלו:

ליד התיבה הגבוהה עומד ח' יחיא במלוא קומתו, כולו אומר כבוד. בחורף לבש גלימה ("עבאיה") חומה של צמר "צ'וך" עם צווארון וברקמה מוזהבת, ו"תרבוש" אדום לראשו, ובקיץ עם גלימה של משי לבן. ... באיזה עונג ובאיזו שמחה היו מקבלים את דבריו, ובאיזו דריכות מופלאה היו מקשיבים לו, כאילו הדברים מוחשיים כרגע לפניהם!

ששון בנימין אהרון, דרשנות ודרשנים בקהילת יהודי מוצל, "מנחת אשור", גיליון 4, תשרי תשנ"ג (אוקטובר 1992)

הוא היה דמות ציבורית עממית ונערץ גם על נכבדי העיר המוסלמים והנוצרים ועל אנשי השלטון, הוא בלט במיוחד במעמדים ציבורים וממלכתיים ובימי מבחן ומשבר. לא פעם לווה את ראש הקהילה למושלי העיר מוסול כדי לדחות גזרות מעל הקהילה[דרוש מקור].

כמי שמעורה היטב בחיי היום יום של בני קהילתו, שותף בששונם וביגונם ומאציל מרוחו עליהם, מקובל היה על כל שכבותיהם מיישב סכסוכים משכין שלום ואמן הפשרות. איש עצה ותושייה, אשר ביתו בית ועד לחכמים ומען לכל נצרך ושעתו פנויה לכל דבר מצווה.

חכם יחיא היה איש אמיד. הוא העסיק כפריים רבים בייצור חקלאי ובגידול צאן ובקר. הייתה לו חנות לרוקחות, והוא ידע על ידי ערבוב מיני צמחים לייצר תרופות למחלות שונות. מוניטין רב יצא לו בגלל התרופה שהמציא לצרעת הגמלים. ערבים ובדואים נהרו אליו מכל רחבי ארצות ערב ובמיוחד מחצי האי ערב. שליחיו של המלך עבד אל-עזיז אל סעוד, מייסד הממלכה הסעודית, ביקרוהו לעיתם קרובות כדי לקבל ממנו את תרופת הפלא שהייתה מזור לגמלים[דרוש מקור].

לחכם יחיא היו שלושה אחים: צאלח, נסים ומרדכי שהקימו משפחות ענפות ועיסוקם היה ברוקחות. צאלח ייצר תרופות נדירות על ידי ערבוב צמחים ותרופותיו היו מבוקשות בבגדאד ובהודו.

בניו של חכם יחיא היו עזיז, דוד ויעקב. ליחיא הייתה גם בת ששמה לולו.

חכם יחיא עלה לישראל בשנת 1951, במבצע עזרא ונחמיה. הוא התגורר בקריית אתא, היה מבין מקימי בית הכנסת "אליהו הנביא" של עולי בבל ברחוב סוקולוב, בקריית אתא הכיר את האדמו"ר ממאקווא רבי משה נתן נטע למברגר זצ"ל והיו לומדים יחד. חכם יחיא נפטר בשנת 1962 בי"א באדר ב' תשכ"ב (17 במרץ 1962) בגיל 93 ונקבר בבית הקברות נחלת ראשונים בקריית אתא[1]. בהלווייתו השתתף האדמו"ר ממאקווא רבי משה נתן נטע למברגר זצ"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון ואנונו, אנציקלופדיה ארזי הלבנון: אנציקלופדיה לתולדות גאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, הוצאה לאור יפה נוף - י. פוזן, 2006, עמ' 1051.
  • עזרא לניאדו, יהודי מוצל : מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981
  • ששון בנימין אהרון, דרשנות ודרשנים בקהילת יהודי מוצל, "מנחת אשור", גיליון 4, תשרי תשנ"ג (אוקטובר 1992)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יחיא בן המו, באתר BillionGraves