יחיא קאפח
 | |
| לידה |
1850 ה'תר"י צנעא, תימן  |
|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 1931 (בגיל 81 בערך) ה'תרצ"ב צנעא, תימן |
| מדינה |
תימן |
| תקופת הפעילות |
? – 21 בנובמבר 1931 |
| תפקידים נוספים |
ראש ישיבה |
| תלמידיו | ראו להלן |
| צאצאים |
דוד קאפח |
  | |
הרב יחיא קאפח (נקרא בפי תלמידיו הרב הישיש או מארי הישיש; ה'תר"י – ה'תרצ"ב, 1850–1931) היה מגדולי חכמי תימן בדורו. דיין, פוסק מפורסם וראש ישיבה. ידוע במלחמתו כנגד ספר הזוהר והקבלה למען חזרתה של יהדות תימן לפסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג, ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: ”למד היטב, חקור והשכלת”. היה סבו, מחנכו ורבו של הרב יוסף קאפח.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בתימן לסלימאן קאפח. בצעירותו מתו שני הוריו, והוא גדל אצל סבו. בילדותו גלה לכפר באזור צנעא, בעקבות בצורת.[1] בחוזרו לצנעא למד צורפות ולמד תורה עם הרב חיים קורח (1824–1914). בי"ג באדר א' ה'תר"ל (1870) נשא אישה. בשנת ה'תרנ"ב (1892) פתח בית כנסת בחדר בביתו, וקבע בו סדרי לימוד. לאחר תפילת ערבית לימד תלמוד בעיון כשעתיים ואחר כך בהרמב"ם כשעה וחצי. כשלוש שעות לפני עלות השחר בחורף וכשתי שעות לפני עלות השחר בקיץ לימד תלמוד עד זמן התפילה. לאחר התפילה לימד שעתיים רמב"ם. בלילות שבת השכים בחצות הלילה ללמד במשנה עם פירוש הרמב"ם בערבית ושאר מפרשים. לאחר התפילה לימד מוסר מספר מנורת המאור במשא ומתן. כשעה לאחר חצות היום לימד תלמוד ורמב"ם עד שעה לפני השקיעה. במוצ"ש לימד ספרי מחשבה ופילוסופיה וחשבון תקופות ומזלות.
בשנת ה'תרנ"ט (1899), אחרי התפטרותו של הרב סאלם אלג'מאל ממשרת ה"וכיל (=ממלא מקום) חכם באשי", נבחר הרב קאפח לממלא המקום השישי. אך בעקבות סכסוכים עם מספר שוחטים, עם הקצבים, ופרשיה נוספת שהתעוררה בעקבות גבייה בלתי מוצדקת של מיסים מצידם של נבחרי הרחובות, שהואלי ראה את הרב קאפח כאשם בהעלמת עין ממעשיהם, יעצו לו ידידיו של הרב קאפח להתפטר ממשרתו. מאז התפרנס כמלמד תינוקות בחדר בביתו של חיים כסאר, תמורת שכר-מלמדים גבוה מהמקובל.[2]
אישיותו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב קאפח היה קנאי גדול לרוחו ולהשקפותיו של הרמב"ם וקדמונים אחרים כדוגמת רס"ג ורבנו בחיי. דחה אמונות טפלות רבות שהיו בקרב יהדות תימן וביהדות בכלל כגון: שדים, לחשים וקמיעות וראה בהם עבודה זרה.
נלחם מלחמה עיקשת כנגד ספר הזוהר והקבלה. ספריו כדוגמת "מלחמות ה'", "עמל ורעות רוח" ו"דעת אלהים" כיוונו כולם לביסוס השקפותיו כנגד ספר הזוהר והקבלה. בד בבד עם התנגדותו לקבלה, הקים תנועה אותה כינה "דור דעה", שחסידיה נודעו בכינוי דרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן. בנושא זה ניהל התכתבות עם הלל צייטלין ועם הרב קוק שניסו להוכיח את אמיתות הקבלה.
בבית מדרשו לימד תלמוד בבלי וירושלמי בהעמקה וכן ספרי מחשבה שנכתבו בערבית כגון: מורה נבוכים, אמונות ודעות, תורת חובת הלבבות, והכוזרי. בנוסף פיתח ועודד לימודי חול כגון אסטרונומיה, ביולוגיה, אנטומיה ושפות, וכן איסוף ושימור כתבי יד עתיקים לצורכי לימוד והשוואה.
תלמידיו כינוהו "מארי יחיא לעולם" ובעיקר "הרב הישיש", תואר כבוד הניתן לו כנגד יריביו שהיו רבנים צעירים ממנו בהרבה ואף למדו אצלו.
המחלוקת על הדרדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל מלחמתו העיקשת בקבלה ובספר הזוהר התעוררה מחלוקת גדולה בתימן. ראש מתנגדיו היה הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, שבצעירותו אף היה מבאי בית מדרשו של הרב קאפח. חלק גדול מחכמי תימן הצטרפו למאבק נגד הדרדעים. המחלוקת נמשכה ביתר עוז, ובשלב מסוים יצאה מבית המדרש וגלשה להלשנות אצל האימאם של תימן ולמאסרים. במחלוקת נגד הדרדעים התערבו גם חכמי ישראל מחוץ לתימן, מהם רבני ארץ ישראל ובהם הרב קוק שקיים התכתבות עם הרב קאפח[3] בנושאי הזוהר והקבלה. חכמי ורבני ארץ ישראל וביניהם רבנים ספרדים ואשכנזים הוציאו כתב נידוי בעקבות דעותיו אלו. למרות המחלוקת הגדולה, המשיכו הרב יחיא יצחק הלוי והרב יחיא קאפח לכבד זה את זה ולשתף פעולה כבית הדין הגדול לכל יהודי תימן.
ב-1937, לאחר פטירת הרב קאפח והרב יצחק הלוי, הודפס בעילום שם בירושלים הספר "אמונת ה'" שככל הנראה נכתב על ידי הרב יחיא ערוסי הלוי[4] התומך בקבלה, וזאת כמענה לספרו "מלחמות ה'".
הרב יחיא קאפח נפטר ביום שבת י"א בכסלו ה'תרצ"ב, דצמבר 1931. וכך נכתב על המצבה:
במנחת ש"ק [שבת קדש] י"א כסלו ברמ"ג ארץ רעשה וכוכבים אספו נגהם, יום שואה ומשואה, נמס כל לב רפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים, על הלקח ארון האלהים המאיר לארץ באור תורה ונר מצוה וקרן אורה, ה"ה [הלא הוא] השה"ט [השם הטוב] הרה"ג עמוד הימני פטיש החזק מאור הגולה כמו"ר [כבוד מורנו ורבינו] יחיא בן סלימאן קאפח. איש גבור חיל רב פעלים, פעלת צדיק לחיים, בשני ספרים מלחמות ה' ודעת אלהים, הנחמדים מזהב ומפז רב, תנצב"ה, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.
— אגרת בוכים עמוד נב
עם מותו נכתבו הספדים רבים אודותיו;[5] ההספד המוכר ביותר הוא של תלמידו, הרב שלום קורח, "אגרת בוכים", שנתחבר לאחר מותו של הרב קאפח, אך נדפס, בהשמטות קלות, רק בשנת תשכ"ג. בנוסף נספד בירושלים בידי הראי"ה קוק, הרב שלום אלשיך ואחרים.[6] כמו כן החלו מפעלי הנצחה רבים, לדוגמה הקמת "ארגון אבי דוד" לזכרו בארץ ישראל בשנת 1930, הדפסת ספר "שבות תימן" שכתבו תלמידיו ישראל ישעיהו-שרעבי ואהרן צדוק והוקדש לזכרו, וחוברת הזיכרון "מזכרת לרב יחיא קאפח" שנכתב במלאת שנה לפטירת הרב קאפח.[7]
לאחר העלייה הגדולה שככה המחלוקת בקהילת תימן, ונעשה שלום בין הצדדים ביוזמתו של הרב שלום סעדיה גמליאל ובנוכחותו של הראשון לציון, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל.
מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב יחיא אביץ', הרב שלום קורח, הרב יחיא גיאת, הרב יוסף קאפח (נכדו), הרב רצ'א צארום, הרב דוד עואץ', הרב משה צארום, הרב יחיא ניסים מנצורה, הרב אהרון חמדי, הרב חיים כסאר, הרב אברהם צדוק (צאלח), הרב יוסף עמר (מנקד התלמוד), הרב יצחק הזמי, ישראל ישעיהו-שרעבי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגרת בוכים - חייו פועלו פטירתו והספדו של מהר"י קאפח, מאת תלמידו הרב שלום קורח. נדפס בשנת תשכ"ג.
- אביבית לוי (נינתו), הולך תמים, יד מהר"י קאפח, ישראל 2003.
- יוסף פרחי, "לתקופת הימים - הרב יוסף קאפח מספר על סבו הרב יחיא קאפח", מסורה ליוסף ח, תשע"ד, עמ' 95–122
- יוסף פרחי וירון סרי, "פטירת הרה"ג יחיא קאפח ('הישיש') על פי תיאור נכדו שלום ושדי (וש̇צי)", תימא יג, תשע"ה, עמ' 105–123
- אהרן קאפח, "האם השלים הגאון הישיש הרב יחיא קאפח זצ"ל את מפעלו?", תימא יג, תשע"ה, עמ' 152–164
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי יחיא קאפח בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של יחיא קאפח, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על יחיא קאפח באתר רמב"י
- ספר מלחמות השם, מאת הרב יחיא קאפח, ירושלים: תרצ"א. מהדורה דיגיטלית חדשה ומתוקנת (רמת גן: תשע"ד).
- אלחנן ניר, גחלת תימנית עיקשת, כתבה במקור ראשון
- אליצור סגל, הארי פוטר בארץ הדרדעים. ראשו כתם פז. ו תימן מול ארצות הברית צנעא מול בריסק.
- אהרן קאפח, צרור איגרות בקולמוסו של הרב יחיא אלקאפח, פעמים 100, קיץ תשס"ד
- חיים שרעבי, ר' יחיא קאפח ומלחמת הדעות בתימן (למלאות עשר שנים לפטירתו), דבר, 7 באפריל 1942
- חזי כהן, "הסב והנכד לבית משפחת קאפח", באתר ישיבת מעלה גלבוע
- יחיא קאפח, באתר "החכם היומי"
יחיא בן סלימן קאפח (1849-1931), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי ספר אגרת בוכים, עמ' יג–יד, עזב את צנעא בגיל שש עם אביו וישב בבלאד אַנִס במשך שנה, ולפי חוברת "מזכרת לרב יחיא קאפח" (מנשה ענזי, "חוברת 'מזכרת לרב יחיא קאפח'", מסורה ליוסף ט, תשע"ו, עמ' 417–418), יצא את צנעא בגיל עשר, ושהה עם סבו במקום ארבע שנים; לפי חוברת הזיכרון, בהיותו בכפר, והוא בן אחת עשרה שנים, פתח בית מדרש ולימד את בני הכפר תורה
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן (קורות יהודים בתימן), ירושלים: הוצאת בן המחבר, יחיא עמרם קורח, 1954, עמ' ס'–ס"א
- ^ צילום טקסט ההתכתבות, באתר הייד פארק : http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=8&topic_id=2436644&forum_id=20067
- ^ יש הטוענים שאת הספר חיבר הרב יוסף צוברי בעזרת רבותיו ובראשם הרב סעיד עוזרי, אולם הפרופסור יוסף טובי הוכיח על פי מכתב מאותה התקופה כי מחבר הספר היה הרב יחיא ערוסי הלוי מרבותיו של הרב צובירי.
- ^ ראו לדוגמה הספדו של הרב סאלם עוזירי ממנאכ'ה: מנשה ענזי, "הרב סאלם עזירי ודרשת ההספד על הרב יחיא קאפח במנאכ'ה", תהודה 30, תשע"ד, עמ' 15–20
- ^ הרב הגאון כמוהר"ר יחיא אלקאפח איננו, דואר היום, 14 בדצמבר 1931
- ^ על החוברת ראו: מנשה ענזי, "חוברת 'מזכרת לרב יחיא קאפח'", מסורה ליוסף ט, תשע"ו, עמ' 415–425