יחידות מידה על שם אישים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחידות מידה על שם אישים

יחידת מידה על שם אישיות היא יחידת מידה שנקראה על שם מדען דגול, לשם הנצחה. עם התפתחות המדע נוצר הצורך ביצירת יחידות מידה שתהיינה אוניברסליות ומוסכמות על כלל האנושות. תחילה נלקחו שמות היחידות משמות מושגים, לרוב בלטינית וביוונית. כך, למשל, המטר מקורו במילה המציינת "מידה" ביוונית, והמול הוא קיצור של המילה "מולקולה", שמקורה במילה הלטינית ל"מסה קטנה". מאמצע המאה ה-19 החלו לקרוא ליחידות חדשות על שם אנשי מדע דגולים ופורצי דרך.

ההיסטוריה של קריאת יחידות על שם אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה הראשונה, שנקראה על שם איש מדע ועדיין נמצאת בשימוש נפוץ, היא מעלת פרנהייט. דניאל גבריאל פרנהייט המציא מד חום בשנת 1724. הוא קבע במד החום שלו את נקודת האפס בתור הטמפרטורה הנמוכה ביותר שהגיע אליה במעבדה, ובתור 96 הוא קבע את טמפרטורת הדם האופיינית. באותה תקופה, על מנת לציין טמפרטורה בסולם פרנהייט השתמשו במונח מעלות בסולם פרנהייט, שהתקצר עם הזמן ל"מעלות פרנהייט", והוא הדין בסולמות טמפרטורה אחרים. אולם בכל המקרים הללו נקרא סולם הטמפרטורה על שם האישיות - אך לא היחידה עצמה.

להוקרת זכרם של מדענים דגולים ופורצי דרך, הפסיקו באמצע המאה ה-19 לקרוא ליחידות בשמות שנגזרים מיוונית או לטינית, והחלו לקרוא ליחידות חדשות על שם אנשי מדע. לטימר קלארק וצ'ארלס ברייט, שני מהנדסי טלגרף בריטיים, הציעו בשנת 1861 לקרוא באופן רשמי ליחידות חשמליות על שם אישים, וכך כתבו במאמר שהציגו בפני ועדה של האגודה הבריטית לקידום המדע (British Association):

Cquote2.svg

הבה נגזור מושגים (שמות יחידות) משמותיהם של כמה מהפילוסופים הדגולים שלנו

Cquote3.svg
– L. Clark & C. Bright, 1861

הראשונים שזכו לכבוד זה היו גאורג אוהם, מייקל פאראדיי, לואיג'י גלווני ואלסנדרו וולטה. במקור הציעו קלארק וברייט לקרוא ליחידת המתח החשמלי "אוהמה", ליחידת המטען החשמלי "פאראד", ליחידת הזרם החשמלי "גלווט" וליחידת ההתנגדות החשמלית "וולט".

הראשונה ביניהן שהשתרשה הייתה היחידה "אוהם", אבל דווקא בתור יחידת התנגדות. אמנם קלארק וברייט הציעו בשנת 1861 למדוד מתח חשמלי בעזרת היחידה "אוהמה", אך באותו זמן היה צורך דחוף לקבוע גודל תקני של התנגדות חשמלית, שישמש כאמצעי מדידה בעת הנחת קווי טלגרף, ומהנדסים החלו להשתמש במילה "אוהמאד" (שנגזרה מהמילה "אוהמה"), או בקיצור "אוהם", למדידת התנגדות. בעקבות הדמיון בצליל הציע בשנת 1867 ויליאם פריס, מהנדס ולשי, את האות היוונית אומגה לסימון יחידה זו. שם נוסף ליחידת ההתנגדות החשמלית שרווח באותה תקופה היה יחידת .B.A (ראשי תיבות של British Association).

הפאראד, יחידה שייעדו קלארק וברייט למדידת מטען, הפכה ליחידת קיבול חשמלי, בגלל הצורך לקבוע גודל תקני של קיבול ובגלל הקשר ההדוק בין קיבול למטען, ואילו "פאראדיי" נותרה יחידת מטען. במקביל, "וולט" הפכה ליחידת מתח, ואילו "גלווט" לא השתרשה. השימוש הראשוני של יחידות חשמליות אלו היה ביישומים הנדסיים, והיה זה ג'יימס קלרק מקסוול שהטמיע את היחידות החדשות במדע הפיזיקה כאשר ניסח את משוואות מקסוול בשנות ה-60 של המאה ה-19.

הקשר בין היחידה למדען[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לקרוא ליחידה בתחום מדעי מסוים על שם אדם שעסק בתחום זה. כך, למשל, יחידת המידה לרדיואקטיביות, "קירי", נקראה על שם בני הזוג פייר ומארי קירי, מגלי הרדיום ותופעת הרדיואקטיביות. בדומה לכך, היחידה "מאך", המציינת את מהירות הקול, נקראת על שם ארנסט מאך, שחקר בין השאר תנועה במהירות על-קולית.

לכבוד מיוחד זכו אנריקו פרמי ואנדרס יונאס אונגסטרם, שיחידות אורך נקראו על שמם, במקביל ליחידה הבסיסית, מטר. אונגסטרם שעסק בספקטרוסקופיה של אור, זכה שיחידת מידה המשמשת לציון ארכי גל (‎10-10 m‎) תיקרא על שמו. פרמי, שעסק בפיזיקה גרעינית, זכה שגודל אופייני של גרעין (‎10-15 m‎), ייקרא פרמי. שתי יחידות אלו, שאינן יחידות SI, מקובלות מאוד בקרב הפיזיקאים והכימאים.

מערכות יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1832 נוצרה מערכת היחידות cgs. הייתה זו מערכת המידות המדעית הראשונה, והיא הורחבה בשנות ה-70 של המאה ה-19 על ידי ג'יימס קלרק מקסוול. המערכת קיבלה את שמה על שם יחידותיה הבסיסיות - הסנטימטר, הגרם והשנייה. הודות לעבודת הארגון של מקסוול, לא נפקד במערכת cgs מקומן של יחידות על שם אישים, בעיקר בקרב יחידות החשמל והמגנטיות. היחידה מקסוול עצמה, יחידת השטף מגנטי, היא יחידת cgs.

כיום מוגדרות היחידות התקניות במערכת היחידות הבינלאומית ("SI"). מערכת זו היא התפתחות של השיטה הצרפתית, ובה יחידת המידה הבסיסית לאורך היא המטר, הזמן נמדד בשנייה והמסה בקילוגרם. מערכת ה-SI הוצעה בשנות ה-40 של המאה ה-20 ונקבעה כתקן מחייב בשנת 1960. מבין שבע יחידות הבסיס של מערכת SI, שתיים קרויות על שם אישים: האמפר, יחידת הזרם החשמלי, והקלווין, יחידת הטמפרטורה. רוב רובן של היחידות המשניות במערכת SI, שנגזרות מיחידות הבסיס, קרויות גם הן על שם אישים.

במערכת יחידות פלאנק, הקרויה כולה על שם הפיזיקאי שהגה אותה, קרויות כל היחידות על שמו, למשל מסת פלאנק ואורך פלאנק.

רשימת יחידות מידה על שם אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות מידה על-שם אישים
יחידה סימן מערכת אישיות מהות היחידה
אוהם Ω SI גאורג סימון אוהם התנגדות חשמלית
אמפר A SI אנדרה מרי אמפר זרם חשמלי
אנגסטרום Å אחר אנדרס יונאס אונגסטרם אורך זעיר
דציבל dB אחר אלכסנדר גרהם בל השוואה בין רמות הספק
בקרל Bq SI אנרי בקרל רדיואקטיביות
גאוס G cgs קרל פרידריך גאוס שדה מגנטי
גלילאו Gal cgs גלילאו גליליי תאוצה
ג'ול J SI ג'יימס פרסקוט ג'ול אנרגיה ועבודה
גילברט Gb cgs ויליאם גילברט פוטנציאל מגנטי
גריי Gy SI לואיס הרולד גריי ספיגה של קרינה
דלטון Da אחר ג'ון דלטון יחידת משקל זעירה
דרווין D אחר צ'ארלס דרווין מודדת שינויים אבולוציונים במאגר גנים
דרסי D הנרי דרסי יחידה למדידת חדירות הסלע לנוזל
הנרי H SI ג'וזף הנרי השראות חשמלית
הרץ Hz SI היינריך רודולף הרץ תדירות
ואט W SI ג'יימס ואט הספק
ובר Wb SI וילהלם אדוארד ובר שטף מגנטי
וולט V SI אלסנדרו וולטה מתח ופוטנציאל חשמליים
זיוורט Sv SI רולף זיוורט ספיגת קרינה
טור mmHg אחר אוונג'ליסטה טוריצ'לי לחץ
טסלה T SI ניקולה טסלה שדה מגנטי
מאך Ma אחר ארנסט מאך מהירות
מוס אחר פרידריך מוס קשיות מינרלים
מקסוול Mx cgs ג'יימס קלרק מקסוול שטף מגנטי
ניוטון N SI אייזק ניוטון כוח
סימנס S SI ורנר פון סימנס מוליכות חשמלית
פאראד F SI מייקל פאראדיי קיבול חשמלי
פאראדיי F אחר מייקל פאראדיי מטען חשמלי
יחידות פלאנק הרבה יחידות פלאנק מקס פלאנק מערכת יחידות
פסקל Pa SI בלז פסקל לחץ
פרמי fm אחר אנריקו פרמי אורך זעיר מאוד
מעלות פרנהייט ‎°F אחר דניאל פרנהייט טמפרטורה
מעלות צלזיוס ‎°C SI אנדרס צלזיוס טמפרטורה
קולון C SI שארל-אוגוסטן דה קולון מטען חשמלי
קירי Ci אחר מארי ופייר קירי רדיואקטיביות
קלווין K SI לורד קלווין טמפרטורה
ריכטר ML אחר צ'ארלס ריכטר עוצמת רעידת אדמה
רנטגן R אחר וילהלם רנטגן קרינה מייננת

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bruce J. Hunt, The Ohm Is Where the Art Is: British Telegraph Engineers and the Development of Electrical Standards, Osiris, 2nd Series, Vol. 9, Instruments. (1994), pp. 48-63.