יחמור פרסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgיחמור פרסי
Persian Fallow Deer 1.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
סוג: יחמור
מין: יחמור
תת־מין: יחמור פרסי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dama dama mesopotamica

היחמור הפרסי (שם מדעי: Dama dama mesopotamica) הוא תת מין במין יחמור.

עדר נקבות

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך גופו של היחמור הפרסי מגיע לשני מטרים, וזנבו מגיע לאורך של 20 סנטימטרים. משקלם הממוצע של הזכרים הוא 100 קילוגרמים, ושל הנקבות נמוך באופן משמעותי - רק כ-60 קילוגרמים. הזכר גדול מן הנקבה, וצווארו עבה במיוחד. בכל המלטה ממליטה הנקבה ולד אחד או שניים. תוחלת החיים של היחמור הפרסי היא כ-16 שנים. מבין שני הזוויגים, רק לזכר יש קרניים (דו-צורתיות זוויגית).

פרוותו של היחמור סמיכה, וצבעה בחורף חום-אפור. בקיץ הפרווה חומה-כתומה עם נקודות לבנות על הגב, ופס לבן בצד הגוף. גחונו של היחמור לבן. קרני היחמור הפרסי משוטחות ומסועפות אצל הבוגרים. אצל הצעירים הקרניים אינן מסועפות, ובכל שנה נוסף לקרניהם סעיף חדש. בכל שנה בחודש פברואר נושרות הקרניים, וקרניים חדשות מתחילות לצמוח. אלו מפסיקות לצמוח בחודש יולי. הקרניים בתחילה מכוסות בשכבה עורית, אך זו נושרת והקרניים נותרות חשופות. היחמור הוא חיית יער וקרניים ארוכות כשלו מפריעות לו בסבך הצמחייה. קרניו נועדו רק לטקסי ראווה בעונת הרביה, וכשזו מסתיימת, אין לו צורך בהן והן נושרות.

היחמור חי בעדרים קטנים. ההזדווגות חלה בסתיו. הזכרים משמיעים בעונת הרבייה קול עמוק, המשמש כנראה איום לזכרים מתחרים, ומושך את תשומת לבן של הנקבות. הם עורכים ביניהם טקסי ראווה ונאבקים זה בזה בקרניהם, כאשר הנקבות מתקבצות יחדיו סביבם. המאבק רב העוצמה, שהוא מן הפראיים בטבע, יכול להימשך אף מחצית השעה. לעתים, אם הזכרים שווי כוחות, מתים שניהם משטפי דם כעבור ימים אחדים, וזכר צעיר יותר תופס את מקומם. הזכר השליט אוסף אליו את הנקבות ומונע מזכרים אחרים להתקרב אליהן.

העופרים הנולדים בתחילת הקיץ כהים מן הבוגרים. על פרוותם כתמים בהירים רבים, בדומה לפרוות הקיץ של הבוגרים. כאשר העופרים הרעבים קוראים לאמם לבוא להניקם, היא בוחנת היטב את ריח גופם כדי לוודא שהם אכן צאצאיה.

מקום חיוּת אופייני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יער וחורש צפוף, חורש פתוח ובגדות נהרות. נראה שהיחמור מעדיף אזורים שאינם מצוקיים.

תפוצה בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשר יחמור עלה על שולחנו של שלמה המלך והוא מוזכר כאחת החיות הטהורות. הנרי בייקר טריסטראם (1888) כתב שהיחמור נדיר בצפון ארץ ישראל ושפרטים מעטים חיים בחורשים מצפון-מערב להר תבור ובגליל התחתון. נראה שהפרט האחרון באזורנו ניצוד בשנת 1922 בעבר הירדן. בשנת 1925 עדיין נמכרו בשוקי ירושלים קרני יחמורים, שהובאו כנראה מירדן. היחמור נכחד מארץ ישראל בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20.

השבה לטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה חי היחמור, כפי הנראה, רק בקדמת אסיה ובבלקן, וכן באזורים נוספים באירופה, ומאוחר יותר הופץ כחיית ציד לרוב חלקי אירופה, וכן לאמריקה, ואף לניו זילנד.

בארץ ישראל היה מצוי תת-המין יחמור פרסי בחורשים צפופים בגליל. משנות ה-20 של המאה ה-20 הוא לא נצפה עוד בטבע, וגם לא היה מצוי בגן חיות כלשהו.

בשנת 1956 נתגלה בדרום מערב איראן עדר יחמורים פרסיים, כ-25 במספר, סמוך לנהרות דז וקרחה, וזאת לאחר כמה עשורים שסברו כי נכחד מן העולם. מן העדר הזה נתפסו ונלקחו מספר פרטים לשם הקמת גרעין רבייה בגן החיות קרונברג שבגרמניה. עדר נוסף היה קיים בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי ואנשי רשות שמורות הטבע ניהלו מ-1975 משא ומתן עם אחיו של השאח במטרה לקבל שני זוגות.

יחמור פרסי בישראל

בשנת 1976 הובאו לארץ שני זוגות מגן החיות הגרמני ושוכנו בגן החיות של תל אביב. שנתיים אחרי כן, בדצמבר 1978, בעיצומה של המהפכה האיראנית, הצליח מייק ון חרבנברוק, עובד הולנדי בחי-בר, לחלץ ארבע נקבות מעדר השאח במבצע בזק. ב-8 בדצמבר הגיעו הנקבות בטיסה האחרונה של אל-על מטהראן וצורפו אליהן בישראל שני הזכרים שהגיעו שנתיים לפני כן.‏[1]

מבצע להצלתו והשבתו לטבע החל עם הקמת גרעין רבייה בחי-בר כרמל. בשנת 1995 היו בו כבר יותר מ-150 פרטים והוחלט כי הגיעה העת להשיב את יחמורים לנופי חיותו הקדומים. שחרור היחמורים לטבע החל משנת 1996 בנחל כזיב בגליל העליון. מדי כחצי שנה מועברת לשחרור בטבע קבוצה בת 10-15 יחמורים מחי-בר כרמל ומגני חיות בארץ. בטבע חיים כיום יותר מ-100 פרטים. היחמורים נפוצים עתה בגליל המערבי, בנחל כזיב ובפארק גורן, בין מושב עבדון במערב למצפה אבירים ומעלות במזרח. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע.

בשנת 2005 הוחל בשחרור יחמורים לטבע בשמורת נחל שורק שבהרי יהודה. היחמורים הובאו מגרעין רבייה שהוקם בגן החיות התנ"כי שבירושלים. השבה זו צלחה פחות מההשבה הצפונית, חלקית בשל כך שהיחמורים שהובאו מגן החיות התנ"כי הורגלו בבני אדם וקולות רכבת וחלק נכבד מהם נדרסו כשליחכו עשב על גבי המסילה. אויביו של היחמור באזור זה הם להקות של כלבי בר שטרפו מספר יחמורים. בשנת 2010 הוחלט להקפיא את הפרויקט. בשנת 2013 שוב הושבו שש נקבות צעירות מגן החיות התנ"כי לטבע באזור הרי יהודה.‏[2]

שיעור אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל הוא כ-500 פריטים נכון לשנת 2010[3] המהווים כמחצית מאוכלוסייתו בעולם כולו.

גורמי סיכון והפרעה ליחמור הפרסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציד (הטסטוסטרון שבקרני הזכר בעונת הייחום שימש להפקת ויאגרה טבעית).
  • דריסה בזמן חציית כבישים.
  • טרף עופרים.

אזכורים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי רווח ליחמור המקראי הוא היחמור הפרסי. במקרא, היחמור מוזכר בהקשר בעלי חיים טהורים הניתנים לאכילה:

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:

דברים, פרק י"ד, פסוק ה'

עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים:

מלכים א', פרק ה', פסוק ג'

כתוצאה מזיהוי זה, נקרא היחמור הפרסי בשם זה על ידי מחדשי השפה העברית. אך כיום חוקרים רבים מסתייגים מזיהוי זה, והועלתה הצעה על ידי זהר עמר ורם בוכניק מאוניברסיטת בר-אילן, יחד עם גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה לזהות את היחמור המקראי עם הבובל.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי צאן, חלום שהתגשם, עולם החי של ארץ התנ"ך "חי-בר", עמ' 137‏-139, הוצאת אר-אין, 1990
  2. ^ יש תקווה: 6 יחמורים פרסיים נדירים שבו לטבע, באתר ynet
  3. ^ [1]
  4. ^ זהר עמר, רם בוכניק וגיא בר עוז, "זיהוי החיות הטהורות שבמקרא לאור מחקר הארכאו-זואולוגיה", קתדרה 132, תשס"ט, עמ' 33‏-54