יחמור פרסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
| מצב שימור | |
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| סוג: | Dama |
| מין: | יחמור |
| תת־מין: | יחמור פרסי |
| שם מדעי | |
 Dama dama mesopotamica |
|
היחמור הפרסי (שם מדעי: Dama dama mesopotamica) הוא תת מין במין יחמור.
תוכן עניינים |
[עריכה] נתונים
אורך גופו של היחמור הפרסי מגיע לשני מטרים, וזנבו מגיע לאורך של 20 סנטימטרים. משקלם הממוצע של הזכרים הוא 100 ק"ג, ושל הנקבות נמוך באופן משמעותי - רק כ-60 ק"ג. הזכר גדול מן הנקבה, וצווארו עבה במיוחד. בכל לידה ממליטה הנקבה בין וולד אחד לשניים. תוחלת החיים של היחמור הפרסי היא כ-16 שנים. מבין שני הזוויגים, רק לזכר יש קרניים (דו פרצופיות זוויגית).
פרוותו של היחמור סמיכה, וצבעה בחורף חום - אפור. בקיץ הפרווה חומה - כתומה עם נקודות לבנות על הגב, ופס לבן בצד הגוף. גחונו של היחמור לבן. קרני היחמור הפרסי משוטחות ומסועפות אצל הבוגרים. אצל הצעירים הקרניים אינן מסועפות, ובכל שנה נוסף לקרניהם סעיף חדש. בכל שנה בחודש פברואר נושרות הקרניים, וקרניים חדשות מתחילות לצמוח. אלו מפסיקות לצמוח בחודש יולי. הקרניים בתחילה מכוסות בשכבה עורית, אך זו נושרת והקרניים נותרות חשופות. היחמור הוא חיית יער וקרניים ארוכות כשלו מפריעות לו בסבך הצמחייה. קרניו נועדו רק לטקסי ראווה בעונת הרביה וכשזו מסתיימת אין לו צורך בהן והן נושרות.
היחמור חי בעדרים קטנים. ההזדווגות חלה בסתיו. הזכרים משמיעים בעונת הרבייה קול עמוק, המשמש כנראה איום לזכרים מתחרים, ומושך את תשומת לבן של הנקבות. הם עורכים ביניהם טקסי ראווה ונאבקים זה בזה בקרניהם, כאשר הנקבות מתקבצות יחדיו סביבם. המאבק רב העוצמה, שהוא מן הפראיים בטבע, יכול להימשך אף במשך מחצית השעה. לעתים, באם הזכרים שווי כוחות, מתים שניהם משטפי דם כעבור ימים אחדים, וזכר צעיר יותר תופס את מקומם. הזכר השליט אוסף אליו את הנקבות ומונע מזכרים אחרים להתקרב.
העופרים הנולדים בתחילת הקיץ יפי מראה והם כהים מן הבוגרים. על פרוותם כתמים בהירים רבים, בדומה לפרוות הקיץ של הבוגרים. כאשר העופרים הרעבים קוראים לאמם לבוא להניקם, היא בוחנת היטב את ריח גופם טרם כדי לוודא שהם אכן צאצאיה.
[עריכה] מקום חיוּת אופייני
יער וחורש צפוף, חורש פתוח ובגדות נהרות. נראה שהיחמור מעדיף אזורים שאינם מצוקיים.
[עריכה] תפוצה בעבר
בשר יחמור עלה על שולחנו של שלמה המלך והוא מוזכר כאחת החיות הטהורות. הנרי בייקר טריסטראם (1888) כתב שהיחמור נדיר בצפון ארץ ישראל ושפרטים מעטים חיים בחורשים מצפון-מערב להר תבור ובגליל התחתון. נראה שהפרט האחרון באזורנו ניצוד בשנת 1922 בעבר הירדן. בשנת 1925 עדיין נמכרו בשוקי ירושלים קרני יחמורים, שהובאו כנראה מירדן. היחמור נכחד מישראל בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20.
[עריכה] השבה לטבע
בתחילה חי היחמור, כפי הנראה, רק בקדמת אסיה ובבלקן, וכן באזורים נוספים באירופה, ומאוחר יותר הופץ כחיית ציד לרוב חלקי אירופה, וכן לאמריקה, ואף לניו זילנד.
בארץ ישראל היה מצוי תת המין יחמור פרסי בחורשים צפופים בגליל. משנות ה-20 של המאה ה-20 הוא לא נצפה עוד בטבע, וגם לא היה מצוי בגן חיות כלשהו.
בשנת 1956 נתגלה בדרום מערב איראן עדר יחמורים פרסיים, כ-25 במספר, סמוך לנהרות דז וקרחה, וזאת לאחר כמה עשורים שסברו כי נכחד מן העולם. מן העדר הזה נתפסו ונלקחו מספר פרטים לשם הקמת גרעין רבייה בגן החיות קרונברג שבגרמניה. עדר נוסף היה קיים בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי ואנשי רשות שמורות הטבע ניהלו מ-1975 משא ומתן עם אחיו של השאח במטרה לקבל שני זוגות.
בשנת 1976 הובאו לארץ שני זוגות מגן החיות הגרמני ושוכנו בגן החיות של תל אביב. שנתיים אחרי כן, בדצמבר 1978, בעיצומה של המהפכה האיראנית, הצליח מייק ון חרבנברוק, עובד הולנדי בחי-בר, לחלץ ארבע נקבות מעדר השאח במבצע בזק. הנקבות הגיעו בטיסה האחרונה של אל-על מטהראן וצורפו אליהן בישראל שני הזכרים שהגיעו שנתיים לפני כן.[1].
מבצע להצלתו והשבתו לטבע החל עם הקמת גרעין רבייה בחי-בר כרמל. בשנת 1995 היו בו כבר יותר מ-150 פרטים והוחלט כי הגיעה העת להשיב את האייל היפהפה לנופי חיותו הקדומים. שחרור היחמורים לטבע החל בשנת 1996 בנחל כזיב בגליל העליון. מדי כחצי שנה מועברת לשחרור בטבע קבוצה בת 10-15 יחמורים מחי-בר כרמל ומגני חיות בארץ. בטבע חיים כיום יותר מ-100 פרטים. היחמורים נפוצים עתה בגליל המערבי, בנחל כזיב ובפארק גורן, בין מושב עבדון במערב למצפה אבירים ומעלות במזרח. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע.
בשנת 2005 הוחל בשחרור יחמורים לטבע בשמורת נחל שורק שבהרי יהודה. היחמורים הובאו מגרעין רבייה שהוקם בגן החיות התנ"כי שבירושלים. אויביו של היחמור באזור זה הם להקות של כלבי בר שטרפו מספר יחמורים.
שיעור אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל הוא כמחצית מאוכלוסייתו בעולם כולו.
[עריכה] גורמי סיכון והפרעה ליחמור הפרסי
- ציד (הטסטוסטרון שבקרני הזכר בעונת הייחום שימש להפקת ויאגרה טבעית).
- דריסה בזמן חציית כבישים.
- טרף עופרים.
[עריכה] אזכורים בתנ"ך
בהקשר בעלי חיים טהורים הניתנים לאכילה:
| אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר: | ||
| -- דברים, פרק י"ד, פסוק ה' | ||
| עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים: | ||
| -- מלכים א', פרק ה', פסוק ג' | ||
