יחסי דרום אפריקה-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי דרום אפריקה-ישראל
Flag of South Africa.svg Flag of Israel.svg
Israel–South Africa relations.PNG
דרום אפריקה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,219,090 22,072
אוכלוסייה
48,375,645 7,821,850
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית דמוקרטיה פרלמנטרית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
595,700 274,500
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,314 35,094

היחסים בין דרום אפריקה ובין ישראל הם היחסים הבינלאומיים הרשמיים בין דרום אפריקה למדינת ישראל. בין שנות ה-50 לשנות ה-60, ישראל הייתה למבקרת גלויה של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. משרד החוץ הישראלי החליט להשקיע בקשר עם מדינות אפריקה השחורות ולכן העדיף להתייחס פחות לדרום אפריקה משום שנחשבה לאויבת ידועה של אותן מדינות שחורות. גם הידיעה שרבים ממנהיגי האפרטהייד תמכו בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה לא הועילה ליחסים. ב־1973 רוב מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם ישראל בגלל מלחמת יום כיפור ולחץ מדינות הנפט. מצב זה הביא את ישראל לפתח את קשריה הדיפלומטים עם דרום אפריקה לאורך שנות ה-70 וה־80.

בדצמבר 1986 נהפכה ישראל למדינה הדמוקרטית היחידה שלא לקחה חלק בשלל הטלות הסנקציות על דרום אפריקה במשטר האפרטהייד. לאחר שנה, עקב לחץ בינלאומי רב ואיומים רבים על הפסקת הסיוע מארצות הברית, הוחלט במשרד החוץ, על יצירת מדיניות קשה מאוד כלפי שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה ובכך ישראל הצטרפה למדינות אשר מטילות סנקציות על המדינה. הסיבה העיקרית לכך הייתה הרצון לפרק את "ברית המצורעות", שבו היו יחדיו דרום אפריקה וישראל. בספטמבר 1987 החליטה ממשלת ישראל על מגוון רחב של סנקציות כלכליות ופוליטיות על משטר האפרטהייד, דבר שעורר חשד קל בעולם בתחילת המהלך.

כיום שוררים בין ישראל ודרום אפריקה יחסים דיפלומטיים מלאים, אך אלה רחוקים מלהיות יחסים חמים. המנהיגות של הקונגרס הלאומי האפריקני, תנועת השחרור שהפכה מפלגת השלטון בדרום אפריקה מאז סיום האפרטהייד, מצהירה על סולידריות ועל תמיכה במאבק לחופש של הפלסטינים ומגנה את היחס של ישראל לפלסטינים. המסחר בין שתי המדינות כיום הוא ער ועומד על כ-8.1 מיליארד ראנד דרום אפריקאי (קצת יותר ממיליארד דולר) נכון לשנת 2007.‏[1]

יחסי התנועה הציונית עם המשטר שלפני שלטון האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות מלחמת העולם השנייה נחשבה ממשלת דרום אפריקה לאחת הממשלות הידידותיות ביותר לתנועה הציונית. ראש ממשלתה יאן סמאטס היה אוהד של הציונות (על שמו קיבוץ רמת יוחנן). קשריו הקרובים עם התנועה הציונית המקומית הביאו את הסוכנות היהודית לנסות לגייס את הממשלה הדרום אפריקאית לחילוץ יהודים מאזור הכיבוש הנאצי אולם ניסיונות אלו נכשלו בשל חשש של הממשלה מגזענות ומהתנגדות הגורמים שמאוחר יותר הקימו את שלטון האפרטהייד[דרוש מקור].

היחסים בישראל עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטים מדרום אפריקה בטקס המכביה השנייה

בשנות ה-50 וה־60 העדיפה ישראל לבנות את קשריה עם מדינות חדשות שהוקמו לא מזמן באזור שמדרום למדבר סהרה. עקב מדיניות זאת, הצביעה ישראל באסיפה הכללית בעד גינוי הנאום של אריק לוא בעד שלטון האפרטהייד ב־11 באוקטובר 1961[2][3]. ב-1963 ישראל הודיעה לוועדה המיוחדת של האומות המאוחדות בנושא האפרטהייד כי ישראל תנקוט צעדים כדי לאשר את החרם הצבאי של מדיניות האפרטהייד וכי החזירה את שגרירה מדרום אפריקה חזרה לישראל.‏[3][4]. לפי כריס מקגריל, הכתב בנושאי המזרח התיכון של עיתון הגארדיאן, "ישראל עקבית נגד האפרטהייד בשנות ה־50 וה־60 ובכך כרתה בריתות עם מדינות אפריקאיות שהיו מושבות וקיבלו עצמאות. בשנת 1971, ישראל הציעה לארגון אחדות אפריקה סיוע על סך 2,850 דולר אשר נדחה על ידי הארגון, אבל לא לפני שהארגון גרם למתח בין דרום אפריקה לבין היהודים וממשלת ישראל."‏[5].

בעקבות מלחמת יום כיפור ב־1973 ניתקו רוב מדינות אפריקה את יחסיהם עם ישראל, שמצידה החלה לנקוט עמדה חיובית כלפי הממשלה הדרום אפריקאית המבודדת .‏[6]. את'ן א' נאדלמאן קבע כי הידוק היחסים בין דרום אפריקה לישראל הן תוצאה של העובדה שמדינות אפריקאיות רבות הפסיקו את הקשרים הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המלחמות עם מדינות ערב בשנות ה-70 ובכך הייתה בשפל דיפלומטי.‏[7]

באמצע שנות ה-70 התחממו יחסי שתי המדינות. ב־1975 עלתה רמת שיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל ודרום אפריקה, שכללה בניית תחנת רכבת חדשה בישראל ובנייה של מתקן להתפלת מים בדרום אפריקה.‏[8] באפריל 1976, הוזמן ראש ממשלת דרום אפריקה ג'ון פורסטר לבקר במדינת ישראל ולפגוש את ראש הממשלה, יצחק רבין[6][9]. מאוחר יותר באותה שנה, בכנס החמישי של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות שנערך בקולומבו שבסרי לנקה, הוחלט חרם נפט על צרפת וישראל משום שהן מכרו נשק לדרום אפריקה‏[8]. ב־1977, שר החוץ הדרום אפריקאי פיק בותה ביקר בישראל כדי לשוחח על הבעיות של דרום אפריקה עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם שר החוץ הישראלי משה דיין.

ב־1981 ערך שר הביטחון הישראלי אריאל שרון ביקור של 10 ימים בכוחות דרום אפריקה בנמיביה[10], ואמר שדרום אפריקה צריכה עוד נשק כדי להילחם בחדירת השלטון הסובייטי באזור. ב־1984 ביקר שוב פיק בותה בישראל אך הפעם נועד הביקור לפגישה לא רשמית עם שר החוץ הישראלי יצחק שמיר.[11]

ב־1987 מצאה את עצמה ישראל יחידה בין מדינות המערב ששומרת על קשריה עם דרום אפריקה (עם כמה ממדינות אפריקה, כמו מלאווי וחוף השנהב שעדיין שמרו על יחסים דיפלומטים עם דרום אפריקה).‏[12] ב־18 במרץ 1987 גינתה ממשלת ישראל את משטרת האפרטהייד בדרום אפריקה והגבילה את היחסים עמה. ב־16 בספטמבר באותה שנה אישרה הממשלה שורה של אמצעים להגבלת המסחר, התרבות והספורט בין שתי המדינות.‏[13]

שיתוף הפעולה הגרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת המודיעין האמריקאית האמינה שישראל השתתפה עם דרום אפריקה במיזמי מחקר גרעינים מתקדמים וסיפקה לדרום אפריקה טכנולוגיה של נשק לא גרעיני מתקדם בשנות ה-70 בזמן שדרום אפריקה פיתחה פצצות אטום.‏[14][15] דיוויד אלבריט מביטאון מדעני האטום אמר: "כדי להתמודד עם הסנקציות, דרום אפריקה החלה לרכוש בחשאי רשתות באירופה ובארצות הברית וזה היה שיתוף פעולה ארוך וסודי עם ישראל" וגם אמר כי "שאלה נפוצה היא אם ישראל סיפקה נשק לדרום אפריקה כסיוע למרות שהעדות טוענת שישראל הייתה נגד שיתוף פעולה משמעותי".‏[16] לפי ה־NIT, ב־1977 ישראל מכרה לדרום אפריקה 30 גרם של טריטיום בתמורה ל־50 טונות של אורניום ובאמצע שנות ה-80 סייעה לה דרום אפריקה לפיתוח משגר הטילים שביט.‏[9] בשנת 1977, היה חשש בקרב העולם שישראל חתמה על הסכם שכולל מעבר של טכנולוגיה צבאית ולפחות 6 פצצות אטום.‏[12]

כריס מקגריל טען כי ישראל "סיפקה מומחים וטכנולוגיה שהיו הבסיס לפצצות האטום של דרום אפריקה".‏[6] בשנת 2000, דיטר גרהארדט, מרגל סובייטי והמפקד הקודם של חיל הים הדרום אפריקאי, טען כי ישראל הסכימה ב-1974 לתת לדרום אפריקה 8 טילי יריחו 2 עם ראשי נפץ מיוחדים.[17]

יחסי ישראל עם השלטון שאחרי האפרטהייד בדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן שר החוץ הישראלי דני אילון ושר החוץ הדרום אפריקאי בביקורו בישראל

נלסון מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני דאז, ביקר לראשונה בישראל ב-1999. מנדלה אמר "למספר הרב של האנשים ששאלו מדוע באתי, אני אומר: ישראל עבדה קרוב מאוד למשטר האפרטהייד אבל אני עושה שלום עם אנשים רבים ששחטו את אנשינו כמו חיות. ישראל שתפה פעולה עם משטר האפרטהייד אך עדין היא לא השתתפה בשום זוועה".[18] כשאהוד אולמרט היה סגנו של ראש הממשלה הוא ביקר לראשונה בדרום אפריקה ב־2004[19] שם נפגש עם נשיא דרום אפריקה, תאבו מבקי, זה היה הביקור הראשון של מנהיג ישראלי בדרום אפריקה אחרי ביטול משטר האפרטהייד.

הסתדרות האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה (Congress of South African Trade Unions) שמייצגת 1.2 מיליון עובדים דרום אפריקאים גם ביקר את ישראל השווה אותה למדינת דרום אפריקה בעת שלטון האפרטהייד וגם תמך בחרם של "Canadian Union of Public Employees" כנגד כל המוצרים הישראלים.‏[20]

המסחר בין דרום אפריקה וישראל בשנת 2003 עמד על כ־500 מיליון דולר.‏[19]

בין שנת 2002 לשנת 2006 היקף היצוא לדרום אפריקה גדל בכ-113% מ-120 מיליון דולר לכ-256 מיליון דולר ולעומת זאת היקף היבוא ירד באופן חד של כ-49% מ-235 מיליון דולר לכ-119 מיליון דולר‏[21].

ב-24 באפריל 2009, יום לאחר הבחירות בדרום אפריקה בה נבחר ג'ייקוב זומה לשלטון, אמר שגריר דרום אפריקה בישראל לכתב הארץ כי "דרום אפריקה תמשיך לבסס את היחסים המצוינים השוררים בין המדינות בחזיתות רבות: המסחר, הקשר בין העמים, הגדלת הייצוג הדיפלומטי, והמשך המחויבות לתרום מניסיונה העשיר של דרום אפריקה בתהליכים שהובילו לסיום הסכסוך בין אי-אן-סי לבין משטר האפרטהייד"‏[22]

ב-23 בספטמבר 2009 חלה התחממות ביחסים בין המדינות כשסגן שר החוץ דני איילון נפגש עם ג'רי מג'ילה, אחד מבכירי משרד החוץ של דרום אפריקה. מדובר בביקור ראשון מסוגו זה שנים של בכיר דרום אפריקאי בישראל וביקור ראשון של נציג ממשלת פרטוריה בישראל מאז עליית הנשיא ג'ייקוב זומה לשלטון. בפגישה הדגיש סגן שר החוץ את רצונה של ישראל בהידוק היחסים עם דרום אפריקה שכן, לדברי דני איילון, "הפכה דרום אפריקה לאחת מהמדינות הביקורתיות, אם לא העוינות נגד ישראל בכל פורום בינלאומי אפשרי"‏[23].

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בדרום אפריקה. הנספחות מקדמת יצוא מישראל למדינה והשקעות מדרום אפריקה בישראל, תוך ארגון משלחות ואירועים עסקיים. הנספח הכלכלי ביוהנסבורג הוא איתי מלכיאור‏[24].

היחס לסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה דמויות דרום אפריקאיות חשובות, כמו דזמונד טוטו ורוני קאסרילס[25][26] ביקרו את יחסה של ישראל כלפי הפלסטינים, והשוו את ישראל המודרנית ויחסה לפלסטינים כמו ליחס של שלטון האפרטהייד כלפי האוכלוסייה השחורה בדרום אפריקה.[27]

לפי ה"Pew Global Attitudes Project" ב־2007 מספר רב של אנשים מהאוכלוסייה הדרום אפריקאית הייתה אדישה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בחלק הלא אדיש לסכסוך באוכלוסיית דרום אפריקה הרוב היה בעד ישראל בסכסוך: 28 אחוזים בעד ישראל בסכסוך לעומת רק 19 אחוזים בעד הפלסטינים בסכסוך.

ב-1 במאי 2012, החליטה ממשלת דרום אפריקה על סימון מוצרים ישראליים המיוצרים מחוץ לתחומי הקו הירוק. דרום אפריקה קוראת לנסיגת ישראל מיהודה ושומרון. ב-2004 ביקר סגן שר החוץ הדרום אפריקאי עזיז פאחאד את בניית גדר ההפרדה על ידי ישראל.

ב-31 במאי 2010, לאחר עצירתו של המשט לעזה, שגריר דרום אפריקה בישראל נקרא חזרה לארצו, אולם כמה שבועות לאחר מכן, ב-20 ביולי, משרד החוץ בדרום אפריקה הודיע על שובו של השגריר לתל אביב. בכל אותה העת שגריר ישראל בפרטוריה נשאר על כנו ומשרד החוץ הישראלי לא נקט בצעדים מקבילים.

ב- 2013 הכריז סגן שר החוץ של דרום אפריקה איברהים איברהים, כי "ממשלת דרום אפריקה יותר קיצונית ויותר נוקשה ביחסה לישראל, מאשר מדינות ערביות רבות"[28] במקביל שר החוץ של ישראל אביגדור ליברמן האשים את שרת החוץ של דרום אפריקה ב"תערובת של צביעות ואנטישמיות קלאסית"[29].

עם זאת בניגוד להנהגה, בקרב אוכלוסיית המדינה יש תמיכה ניכרת בישראל, ומרבית הקהילות הנוצריות-שחורות תומכות בישראל‏[30]. ראש "המפלגה הנוצרית הדמוקרטית בדרא"פ" קנת מישו, הוא פרו-ישראלי, וגינה את עוינות הממשל כלפי ישראל: "אני מרגיש שהאנשים שקבלו תמיכה מהיהודים (במאבק באפרטהייד בדרא"פ), פועלים נגדם היום"[31]. לדבריו הסיבה העיקרית לעוינות של הממשל נגד ישראל, היא בשל סיוע כלכלי שמפלגת השלטון קיבלה ומקבלת ממדינות ערב‏[32]. .

יהדות דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות דרום אפריקה

הקהילה היהודית בדרום אפריקה מונה כ-77,500 איש והיא הקהילה היהודית השנייה הגדולה (אחרי קהילת יהודי אתיופיה) ביבשת אפריקה. זוהי קהילה המורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא. רוב היהודים יושבים בערים יוהנסבורג, קייפטאון ודרבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ South African Trade - ISRAEL
  2. ^ Community and conscience
  3. ^ 3.0 3.1 SOUTH AFRICAN HISTORY TIMELINES 1960s
  4. ^ "ישראל קוראת חזרה לשגרירה בדרום אפריקה" כתבה שפורסמה בניו יורק טיימס ב־23 בספטמבר 1963
  5. ^ "ישראל הציעה סיוע לשחורים בדרום אפריקה, דבר שעצבן את דרום אפריקה" כתבה שפורסמה ב־5 ביולי 1971 על ידי פול הופמן בניו יורק טיימס
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Chris McGreal, Brothers in arms - Israel's secret pact with Pretoria, The Guardian, 7.2.2006
  7. ^ "ישראל ואפריקה השחורה: התקרבות מחדש?" כתבה שפורסמה על ידי את'ן א' נאדלמאן בעיתון "Journal of Modern African Studies" ביוני 1981
  8. ^ 8.0 8.1 SOUTH AFRICAN HISTORY TIMELINES 1970s
  9. ^ 9.0 9.1 Missile Chronology 1968-1980
  10. ^ http://www.nti.org/e_research/profiles/SAfrica/Missile/1622_1643.html SOUTH AFRICA NEEDS MORE ARMS, ISRAELI SAYS
  11. ^ List of ANC and MK members killed in combat, 1980s | South African History Online
  12. ^ 12.0 12.1 Late SA president P.W. Botha felt Israel had betrayed him
  13. ^ CHRONOLOGY OF EVENTS 1984-1988
  14. ^ http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB190/03.pdf
  15. ^ Nuclear Weapons Program - South Africa
  16. ^ http://www.thebulletin.org/article.php?art_ofn=ja94albright
  17. ^ The Online NewsHour: Tracking Nuclear Proliferation | Country Profile | South Africa | PBS
  18. ^ Mandela bears message of peace in first visit to Israel | j. the Jewish news weekly of Northern California
  19. ^ 19.0 19.1 South African President Mbeki meets with Deputy PM Olmert - Israel News | Haaretz Daily Newspaper
  20. ^ http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3260201,00.html
  21. ^ http://www.export.gov.il/_Uploads/16296s-africa.pdf
  22. ^ שגריר דרום אפריקה בישראל צופה "יחסים מצוינים"; בקהילה היהודית יש מי שמביע חשש - בעולם - הארץ
  23. ^ התחממות ביחסי ישראל ודרום אפריקה? - וואלה! חדשות
  24. ^ איתי מלכיאור בבלוג מינהל סחר חוץ
  25. ^ Apartheid in the Holy Land | World news | The Guardian
  26. ^ July 15, 2002 | The Nation
  27. ^ BBC News | AFRICA | Tutu condemns Israeli 'apartheid'
  28. ^ ישראל היום, מוסף שבת, עמוד 16, עמית לוינטל, 06.12.13
  29. ^ ישראל היום, מוסף שבת, עמוד 16, עמית לוינטל, 06.12.13
  30. ^ ישראל היום, מוסף שבת, עמוד 16, עמית לוינטל, 06.12.13
  31. ^ ישראל היום, מוסף שבת, עמוד 16, עמית לוינטל, 06.12.13
  32. ^ ישראל היום, מוסף שבת, עמוד 16, עמית לוינטל, 06.12.13