יחסי דרום סודאן-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי דרום סודאן-ישראל
Flag of South Sudan.svg Flag of Israel.svg
Israel South Sudan Locator.png
דרום סודאן ישראל
שטחקילומטר רבוע)
644,329 22,072
אוכלוסייה
11,562,695 7,821,850
משטר
רפובליקה נשיאותית דמוקרטיה פרלמנטרית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
14,710 274,500
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,272 35,094

יחסי דרום סודאן-ישראל מתייחסים לקשרים ההדדיים בין הרפובליקה של דרום סודאן ומדינת ישראל.

ישראל הכירה ב-10 ביולי 2011 בדרום סודאן כמדינה עצמאית וריבונית, יום לאחר הכרזת עצמאותה,[1][2] ב-15 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן שהיא מתכוונת לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל כולל פתיחת שגרירות.[3] להודעה זו משמעות רבה, משום שדרום סודאן התפצלה מסודאן שמעולם לא היו לה יחסים עם ישראל ונחשבת למדינת אויב. ב-28 ביולי 2011 הודיעה ישראל על כוונתה לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם דרום סודאן,[4] ובינואר 2012 מונה חיים קורן לשגריר ישראל בדרום סודאן.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה העשרים, בעת מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה, סייעה ישראל למורדים הדרום-סודאנים וסיפקה להם נשק וציוד צבאי, כמו כן מדריכים ישראלים הדריכו את המורדים‏[6]. לאחר סיום המלחמה נפגשו שליחים ישראלים רשמיים עם מנהיגי דרום סודאן כדי לגבש תוכנית עזרה מקיפה בנושאי החקלאות ופיתוח תשתיות בעזרתו של משרד החוץ.[7] בנוסף, ארגונים לא ממשלתיים הציעו את עזרתם גם הם.

בשנת 2008, ביקרו נציגי הוועד היהודי-אמריקני בדרום-סודאן והמליצו לממשלת ישראל דרכי עזרה כהכנה לעצמאות מדינת דרום סודאן.[8]

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על התנתקותה מסודאן ועל עצמאותה, וישראל הכירה בה כמדינה עצמאית וריבונית כבר למחרת [9] עם הודעת ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו[10]. ב-15 ביולי 2011 השיבה דרום סודאן לישראל שהיא מעוניינת בכינון יחסים דיפלומטיים מלאים איתה[11]. ב-28 ביולי 2011, ולאחר שחזרה המשלחת הישראלית מבירת דרום סודאן, ג'ובה, הודיע משרד החוץ הישראלי על כינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם דרום סודאן ועל כוונתה לשלוח שגריר שייצג אותה.[4]

באוגוסט 2011 סיפר נשיא דרום סודאן סאלווה קיר מאיארדיט למשלחת הישראלית בראשות דני דנון שמדינתו מתכננת להקים את שגרירותה בירושלים.[12] ב-20 בדצמבר 2011, ביקר סאלווה קיר מאיארדיט בישראל והביע את תודתו על התמיכה בזמן מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה בין השנים 1956-1972.[13] במהלך פגישתו עם נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חזר סאלווה קיר מאיארדיט על רצונו להקים שגרירות סודאנית בירושלים.[14]

קשרים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל הציעה עזרה כלכלית לדרום סודאן.[2][3] איש העסקים הישראלי מאיר גרייבר הקים את החברה לפיתוח דרום סודאן בע"מ כדי לקדם את העסקים בין המדינות. לאחר שנים רבות של הזנחה דרום סודאן משוועת לתשתיות, כבישים, שדות תעופה, בתי חולים, תשתיות חשמל, ייעוץ בנושאי חקלאות ומשק המים ועוד. לדרום סודאן יש משאבים ומחצבים רבים כמו: נפט, זהב, אורניום ואלומיניום. גרייבר הציע שאנשי עסקים ישראלים ישלחו את עודפי תוצרתם לדרום סודאן במקום לסין.[15] בתחילת 2012 הודיעו ישראל וגרמניה כי הן בוחנות אפשרות להשקעה משותפת בתחומי שיקום תשתיות בדרום סודאן ומרכזה תוכנית לשיקום אגם ויקטוריה[16].

מסתננים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסתננות מאפריקה לישראל

בישראל נמצאים כיום כ-7,000 פליטים[דרוש מקור][דרושה הבהרה] כשרובם הסתננו מגבול ישראל-מצרים וחיים בתל אביב, ערד, אילת[17] ובני ברק.[18][19] למרות הוויכוח על מעמדם, בית המשפט העליון החליט ב-13 בינואר 2012[20][21] שמעסיקיהם של הפליטים והמסתננים לא יקנסו. מכאן שהם מורשים לעבוד בישראל.

לאחר הכרת ישראל בדרום סודאן ב-10 ביולי 2011, שר הפנים, אלי ישי, קרא לממשלה להתחיל באופן מיידי משא ומתן עם ממשלת דרום סודאן בנושא הפליטים ומבקשי העבודה שהסתננו בשנים האחרונות לישראל.[4]

בפברואר 2012, הכריז שר הפנים שאזרחי דרום סודאן השוהים בישראל חייבים לחזור למולדתם עד חודש מרץ 2012 בטענה שאלו אינם זקוקים עוד להגנה מאז הכרזת עצמאות של דרום סודאן. כל אדם שיחזור מרצונו החופשי למדינתו יקבל כרטיס טיסה ו-1,300 דולר אמריקאי ואלו שלא יעשו זאת מרצונם החופשי יגורשו.[22] בסוף חודש מרץ 2012 הטיל בית המשפט המחוזי בירושלים צו מניעה הדוחה את הגירוש, לאור החשש הנשקף לשלומם של אזרחי דרום סודאן אם יגורשו לארצם.‏[23] ב-10 ביוני 2012 החלו מעצרים של פליטים על ידי רשויות ההגירה בכל חלקי הארץ. ב-17 ביוני 2012 המריא המטוס הראשון לג'ובה כשעליו 127 מסתננים. ב-26 ביוני 2012 המריא מטוס שני שעליו 153 מסתננים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תבנית:Cite press release
  2. ^ 2.0 2.1 William, Dan (10 July 2011). "Israel recognizes South Sudan, offers economic aid", Reuters. אוחזר ב־ 28 July 2011. 
  3. ^ 3.0 3.1 Aboudi, Sami (July 15, 2011). "South Sudan will have relations with Israel-official", Reuters. אוחזר ב־ July 15, 2011. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Ravid, Barak (28 July 2011). "Israel announces full diplomatic ties with South Sudan". אוחזר ב־ 28 July 2011. 
  5. ^ http://www.jpost.com/DiplomacyAndPolitics/Article.aspx?id=253093 Israel names envoy to South Sudan
  6. ^ מפקד מורדי דרום סודאן: ישראל סיפקה נשק ומדריכים, עיתון דבר, 4 בדצמבר 1972
  7. ^ South Sudan leader makes first visit to Israel
  8. ^ AJC Applauds Israel-South Sudan Diplomatic Ties. AJC (30 July 2011). אוחזר ב־31 July 2011.
  9. ^ Cabinet communique
  10. ^ Israel recognizes South Sudan, offers economic aid Reuters, July 10, 2011
  11. ^ South Sudan will have relations with Israel-official. Reuters (July 15, 2011). אוחזר ב־July 15, 2011.
  12. ^ South Sudan: Gov't Vows to Establish Embassy in Jerusalem And Not Tel Aviv
  13. ^ Al Arabiya, 12/20/2011
  14. ^ South Sudan, Israel's New Ally
  15. ^ Hartman, Ben (11 July 2011). "Potential to make money in South Sudan is ‘enormous’". אוחזר ב־ 21 July 2011. 
  16. ^ ישראל וגרמניה בוחנות שיתוף פעולה בדרום סודאן באתר משרד החוץ
  17. ^ Refugees background paper
  18. ^ Ultra-Orthodox town of Bnei Brak moves to evict migrant workers
  19. ^ When Africa Comes to Israel
  20. ^ בג"ץ קבע: אסור לקנוס מעסיקי פליטים
  21. ^ Supreme court resolution
  22. ^ "South Sudanese refugees must leave Israel" (1 February 2012). אוחזר ב־ 5 February 2012. 
  23. ^ עומרי אפרים, ביהמ"ש עיכב את גירוש הדרום-סודנים בשבועיים, באתר ynet‏, 19 במרץ 2012