יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל
Flag of the United Kingdom.svg Flag of Israel.svg
Israel United Kingdom Locator.png
הממלכה המאוחדת ישראל
שטחקילומטר רבוע)
243,610 22,072
אוכלוסייה
63,742,977 7,821,850
משטר
מונרכיה חוקתית דמוקרטיה פרלמנטרית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,378,000 274,500
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,306 35,094
נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי עם שגריר בריטניה בישראל, ג'ון ניקולס

יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל החלו לאחר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-14 במאי 1948 והקמתה של מדינת ישראל.

כיום יש לממלכה המאוחדת שגרירות בעיר תל אביב (שגרירות בריטניה בישראל) וקונסוליה באילת. לישראל יש שגרירות וקונסול בלונדון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנדט הבריטי על ארץ ישראל

בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה בריטניה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. ב-2 בנובמבר 1917 ניתנה הצהרת בלפור, בה הצהירה בריטניה שהיא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. בשנת 1922 החל המנדט הבריטי בארץ ישראל. כבר אז התחרטו רבים מקובעי המדיניות בבריטניה על ההצהרה וראו בה מכשול בקשרי בריטניה עם העולם הערבי. על כן, בריטניה ניסתה ללכת בין הטיפות בניסיון לרצות את הציונים מצד אחד בסיוע ליישוב היהודי ומצד שני לרצות את הערבים בהצרת צעדי היישוב היהודי. היישוב היהודי נקרע גם הוא בין הרצון לפעול ביחד עם בריטניה, שסיוע נדרש להתבססות היישוב היהודי במרחב הערבי, והביקורת על בריטניה שהצרה את קצב התפתחות היישוב היהודי. פרסום הספר הלבן הביא את היחסים עם בריטניה אל סף משבר, אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה והצורך להלחם במשותף כנגד גרמניה הנאצית הביאה להמשך שיתוף פעולה של עיקר הציבור היהודי עם הבריטים. רק מעטים נקטו את דרכה של הלח"י שהטיפה למלחמה נגד הבריטים בעצם ימי מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם השנייה, משנכזבה התקווה שהבריטים ישנו את מדיניות הספר הלבן, התגברה המתיחות בין היישוב היהודי ושלטונות בריטניה.

אל מול התגברות פעולות המרי בארץ ישראל והלחץ של ארצות הברית וברית המועצות על בריטניה לותר על מושבותיה, העבירה בריטניה את סוגיית ארץ ישראל לאו"ם, אשר הכריע ב-29 בנובמבר 1947 (הידוע גם בשם כ"ט בנובמבר) על הקמת מדינה יהודית, תוך חלוקת הארץ בין המדינה היהודית למדינה ערבית. בריטניה נמנעה בהצבעה ובמהלך מלחמת העצמאות הציגה עמדה נייטרלית.

אחרי קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הקמת המדינה היהודית החדשה בארץ תקפו 6 מדינות ערב את ישראל, והחלה מלחמת העצמאות הישראלית. בריטניה סיפקה נשק לארצות ערב בזמן המלחמה.

בתום המלחמה, בשנות ה-50 ובשנות ה- 60 נתפסה בריטניה כאוהדת ארצות ערב כששמרה על יחסים קרובים עם ירדן ומספר מדינות בחצי האי ערב (ה- Gulf States). לבריטניה היה אז הסכם הגנה עם ממלכת ירדן והיא אף איימה לפעול נגד ישראל במספר מקרים, בהם בעת מבצע עובדה ובעת מבצע שומרון[1].

ב-10 בנובמבר 1955 נשא ראש ממשלת בריטניה, אנתוני אידן, בגילדהול נאום שקרא להסכם שלום בין ישראל ומדינות ערב המבוסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לגבולות הקו הירוק. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם‏[2] ואיים שהצד שלא יסכים לפעול במתינות יאבד את אהדת בריטניה‏[3]. הנאום, שנודע כנאום גילדהול, זכה לאהדה בצד הערבי‏[4], אולם זכה לתגובות נמרצות מצד ישראל. ראש הממשלה דוד בן-גוריון[5] ושר החוץ משה שרת שללו כל דרישה לנסיגה ישראלית‏[6] ובעיתונות הישראלית ראו בנאום עמדה אנטי-ישראלית מובהקת‏[7]. בריטניה ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית למתווה שהוצע בנאום‏[8] והדבר העיב על יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל עד השגת ההסכמות לקראת מלחמת סיני.יחסי שתי המדינות השתפרו לזמן קצר כאשר פעלו יחד במלחמת סיני (יחד עם צרפת) כנגד מצרים, במטרה לכבוש את חצי האי סיני ולהשיג שליטה על תעלת סואץ. לאחר כישלון מלחמת סיני, מבחינת בריטניה, שבו דוברי בריטניה לדבר על ויתורים הדדיים בהתאם לנאום גילדהול‏[9] וישראל שבה ושללה כל ויתור בנושא הגבולות‏[10]. בסוף שנת 1958 ניכר שיפור ביחסי ישראל עם הממלכה המאוחדת, לאחר שהפיכה בעיראק טרפה את הקלפים של בריטניה במזרח התיכון. בריטניה הסכימה למכור לישראל שתי צוללות, שר החוץ שלה הצהיר שתוכנית גילדהול מתה‏[11] וראש ממשלת בריטניה הרולד מקמילן נשא נאום שנחשב פרו-ישראלי‏[12].

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים הואשמו לעתים קרובות על ידי הערבים בפרו-ישראליות, ועל ידי ישראלים בפרו-ערביות, בניהול מדיניותם במזרח התיכון. שאלת המדיניות הבריטית בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, בעיקר לאחר 1967, היא שנויה במחלוקת בבריטניה עצמה, וניתן למצוא מגוון דעות רחב בנושא זה.

לבריטניה יחסים קורקטיים עם ישראל, ובריטניה מקיימת יחסים צבאיים עם ישראל במסגרת נאט"ו ומייצאת לה נשק, בתנאי[דרוש מקור] שלא תשתמש בו ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות הצטרפותה של בריטניה למחנה הנלחמים בטרור האסלאמי ברחבי העולם הביאה להבנה גדולה יותר לצורכי הביטחון של ישראל, בעיקר מצידה של ממשלת בריטניה. עם זאת בקרב חלקים של השמאל הבריטי, כגון חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גולווי, נמשכת הביקורת כלפי מדיניות ישראל. כמו כן באקדמיה הבריטית רווחת דעה אנטי-ישראלית רחבה ובשנים האחרונות נוצרו יוזמות להחרמת אוניברסיטאות ישראליות במחאה על הכיבוש הישראלי בשטחים. היחסים של בריטניה לישראל השתפרו[דרוש מקור] בעקבות תוכנית ההתנתקות.

עצרת פרו-ישראלית בלונדון

כיום יש למדינת ישראל יחסים טובים עם בריטניה.

על היחסים העיב קמעא חוק בריטי שהתיר הוצאת צוי מעצר נגד אזרחי חוץ באשמת פשעי מלחמה, שנוצל שוב ושוב על ידי גורמים אנטי-ישראליים, כנגד בכירים ישראליים. בין השאר, משה יעלון ביטל ביקור בבריטניה, אלוף דורון אלמוג, נותר במטוסו בנמל התעופה לונדון הית'רו כדי להימנע ממעצר, ובדצמבר 2009 אף הוציא בית משפט בריטי צו מעצר לציפי לבני, שהייתה שרת החוץ במהלך מבצע עופרת יצוקה[13]. בעקבות בקשות ישראליות שונה החוק, והוספו לו הגבלות וסייגים המחייבים הסכמה של התובע הכללי של בריטניה, כדי להוציא צו מעצר, על מנת למנוע הוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראליים. החוק המתוקן נכנס לתוקפו ב-15 בספטמבר 2011[14].

בפברואר 2010 ישראל נחשדה על ידי בריטניה בזיוף דרכונים בריטיים לשימוש בהתנקשות בחייו של בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי. שגריר ישראל בבריטניה דאז רון פרושאור זומן לשיחות. ב- 23 במרץ 2010 בריטניה גירשה דיפלומט ישראלי. דיוויד מיליבנד, פוליטיקאי יהודי-בריטי ממפלגת הלייבור ושר החוץ הבריטי בממשלת גורדון בראון הצהירו שבריטניה רואה במעשה זה עניין רציני ושימוש לרעה בדרכונים בריטיים היה בלתי נסבל. מיליבנד הזהיר את תושבי בריטניה מלבקר בישראל. רון פרושאור הצהיר כי "היחסים בין ישראל לבריטניה הם בעלי חשיבות הדדית, מכאן שאנו מאוכזבים מההחלטה".

הצעות ממשלת בריטניה לשים תוויות על מוצרים שמקורם בגדה המערבית התקבלו בביקורת בישראל.

לדברי שגריר בריטניה בישראל מת'יו גולד, יש שיתוף פעולה הדוק בין ממשלת בריטניה וממשלת ישראל בנושא הסוגיה האיראנית[דרוש מקור].

קשרים מסחריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכת המסחר הבריטית-ישראלית (IBCC- The Israel-Britain Chamber of Commerce) מקדמת יחסי מסחר, השקעה ותעסוקה בין ישראל ובריטניה. הסחר הבילטראלי השנתי עולה על 3 מיליארד דולרים אמריקאיים ויותר מ-300 חברות ישראליות ידועות פועלות בבריטניה. כשביקר בישראל בשנת 2010 בנובמבר השר לענייני חוץ וחבר העמים של בריטניה ויליאם הייג, הוא אמר שקשרי בריטניה-ישראל בתחום המדע והתעסוקה הם "מן אבני היסוד של היחסים בין בריטניה לישראל".

קשרים תרבותיים וחינוכיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החליפין הבריטי-ישראלי במחקר ואקדמיה (BIRAX- Britain-Israel Research and Academic Exchange) הושק בשנת 2008 כדי לקדם שיתוף פעולה אקדמי בין אוניברסיטאות בישראל ובבריטניה. BIRAX, שנוסד על ידי המועצה הבריטית בישראל מפגיש מדענים דרך מימון פרויקטים מחקריים משותפים. בנובמבר 2010, עשרה פרויקטים מחקריים בריטים-ישראלים נבחרו לקבל מימון מ- BIRAX. השר לענייני החוץ של בריטניה ויליאם הייג הודיע שההקמה של המועצה למדעי החיים הבריטית-ישראלית תגרום להמשך שיתוף הפעולה המדעי בין שתי המדינות. התוכנית הבריטית-ישראלית לאומנויות ההדרכה (BI ARTS- British Israeli Arts Training Scheme) הוקמה כדי לשפר קשרים בין ענפי האמנות של בריטניה וישראל.

שגרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירי ישראל בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערה
מרדכי עליאש 1949-1950 הציר הראשון
אליהו אילת 1950-1959 השגריר הראשון
ארתור לוריא 1960-1965
אהרן רמז 1965-1970
מיכאל קומיי 1970-1973
גדעון רפאל 1973-1977
אברהם קדרון 1977-1979
שלמה ארגוב 1979-1982 נפצע קשה מאד בהתנקשות בחייו על ידי טרוריסטים פלסטינים
יהודה אבנר 1983-1988
יואב בירן 1988-1993
משה רביב 1993-1997
דרור זייגרמן 1998-2001
צבי שטאובר 2001-2004
צבי חפץ 2004-2007
רון פרושאור 2007-2011
דניאל טאוב מ-2011


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]