יחסי ישראל–עיראק
| יחסי ישראל–עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| ישראל | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 9,881,600 | 46,263,924 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 522,033 | 264,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,829 | 5,710 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה פרלמנטרית |
בין מדינת ישראל ועיראק לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים, ועיראק מסרבת להכיר בישראל. עם זאת מתקיימים קשרי מסחר מאז שנת 2003. עיראק נטלה חלק פעיל במלחמת העצמאות בחזית הירדנית, ובמלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים סייעה באופן ישיר למדינות ערב הלוחמות בסיוע לוגיסטי ונשק ובמשלוח חילות לחזית. לשיא הגיעה העוינות בין המדינות בתקופת שלטונו של נשיא עיראק סדאם חוסיין, כאשר בשנת 1981 הפציץ צה"ל את הכור הגרעיני בבגדאד. בשנת 1991 בעת מלחמת המפרץ תקפה עיראק את ישראל והפגיזה את ערי ישראל בעשרות טילי סקאד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיראק הוקמה כמנדט בריטי על מסופוטמיה בשנת 1921, שנמסר לניהולו של האמיר פייסל מן השושלת ההאשמית וקיבלה את עצמאותה בשנת 1932. בשנים אלו, התפתח בעיראק ימין קיצוני ולאומני בעל השפעה מרובה, שהיה פרו נאצי ואנטישמי, והביע עניין בלאומיות פאן ערבית. עוד בתקופת המרד הערבי הגדול סייעה עיראק למורדים הפלסטינים, ולאחריו שימשה מקלט לאמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, ולפאוזי אל-קאוקג'י, ממנהיגי המרד, שהפיצו בעיראק תעמולה כנגד היהודים וכנגד היישוב היהודי בישראל. בשנת 1941 עלה לשלטון לתקופה קצרה לאחר הפיכה צבאית, הלאומן הפרו-נאצי רשיד עאלי אל-כילאני, ופתח במלחמה נגד בריטניה שהסתיימה בכיבוש עיראק על ידי הבריטים עד לשנת 1946. ב-1 ביוני 1941 לאחר תבוסתו של אל-כילאני, כאשר הייתה בגדאד עיר פרזות, פתח המון מוסת בפרעות כנגד היהודים שנקראו הפרהוד, והביאו למותם של 179 יהודים ולפציעתם של מאות נוספים. עוד בטרם התגבש היישוב לכלל מדינה, היה העם העיראקי (ובמידה מסוימת השלטון בעיראק), עוין לתנועה הלאומית היהודית.
הקשר הכלכלי החשוב בין ארץ ישראל ובין עיראק היה באמצעות צינור הנפט כירכוכ-חיפה שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך עבר הירדן לחיפה. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה זוקק בבתי הזיקוק בחיפה, נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה. הצינור החל לפעול בשנת 1935, ופעל באופן רצוף מאז ועד לשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.
ב-29 בנובמבר 1947 הייתה עיראק בין המתנגדות בהצבעה באו"ם על "תוכנית החלוקה" וסיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל וחילוקה לשתי מדינות, יהודית וערבית.
קום מדינת ישראל והעלייה מעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 במאי 1948, יממה לאחר הקמת המדינה, הייתה עיראק בין המדינות שחדרו לשטח ישראל במטרה לכבוש אותה, היא שלחה כוחות רגלים ושריון רבים לחזית הירדנית ונלחמה בעיקר באזור צפון השומרון, במהלך המלחמה הגיעו פליטים ערבים רבים לעיראק ומספר צאצאיהם נאמד במאות אלפים. במקביל, נותק צינור הנפט כירכוכ-חיפה, והזרמת הנפט בו פסקה. אף על פי שכוחותיה נסוגו מן השומרון בתום הקרבות, עיראק לא חתמה מעולם (נכון לסוף 2016) על הסכם שביתת נשק עם ישראל.
בשנים הראשונות להקמתה השקיעה ישראל מאמצים גדולים להבאתם של יהודי עיראק כולל יהודי בגדאד, בשנת 1950 החל מבצע עזרא ונחמיה בו עלו לישראל עשרות אלפים מיהודי עיראק, וזאת במקביל להתרחשות הפיגועים בבגדאד 51–1950.
ממבצע יהלום ועד מבצע אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1966 ערק לישראל טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא בעזרת מטוס מסוג מיג-21. רדפא, בהיותו נוצרי, לא התקדם בשרשרת הפיקוד העיראקית ולכן ערק לישראל בעזרת המוסד במבצע הנודע כמבצע יהלום. אותה שנה סייעה ישראל למבצע צבאי שביצעו הכורדים (אותו תכנן וניהל צורי שגיא) בו חיסלו הכורדים חטיבה עיראקית[1].
יום לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ב-4 ביוני 1967, הודיעה עיראק על הצטרפותה להסכם בין חוסיין ונאצר[2]. בעת המלחמה שלחה עיראק חיל משלוח שנועד להצטרף לצבאות הנלחמים נגד ישראל, אולם העוצבות העיראקיות לא הספיקו להשתתף במלחמה וספגו אבדות בעודם בתנועה מערבה מתקיפות חיל האוויר הישראלי. במבצע מוקד ב-6 ביוני הותקף שדה התעופה הצבאי העיראקי המערבי ביותר H-3. ביומה השני של המלחמה בוצעה תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל. לאחר מתקפה זו נשלחו שמונה מטוסים ישראליים להפציץ שוב את שדה התעופה H-3, אולם שלושה מטוסים הופלו. מאז נמנעו העיראקים מתקיפות אוויריות נוספות. שני טייסים של חיל האוויר נפלו בשבי העיראקי והוחזרו לישראל בסוף יוני 1967 במסגרת הסכם חילופי שבויים עם ירדן[3].
חיל המשלוח העיראקי נשאר בירדן גם בשנת 1968. בדצמבר 1968 הפציצו מטוסים ישראליים את הכח העיראקי בשלושה מוקדים שונים, בעקבות הפגזות של כוחות עיראקיים על יישובי עמק הירדן[4].
בשנת 1973 בעת מלחמת יום הכיפורים שלחה עיראק לחזית רמת הגולן כוח משלוח גדול שכלל חלק ניכר מצבא עיראק, חיל המשלוח נלחם נגד כוחות צה"ל לצד צבא סוריה החל מיומה השביעי של המלחמה, הכוחות העיראקים אילצו את כוחות צה"ל לנהל קרבות מתמשכים ששחקו את כוחות השריון הישראלי וחייבו אותו להרפות מהלחץ שהפעיל על הדיוויזיות הסוריות שהיו על סף קריסה במרחב שבין המובלעת שכבש צה"ל במלחמה לבין דמשק.
ב-7 ביוני 1981 תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני "אוסיראק" של עיראק הסמוך לבגדאד במבצע המכונה מבצע אופרה, כתוצאה מן התקיפה נהרס הכור לחלוטין ואי אפשר היה לשקמו, לאחר המבצע אמר ראש הממשלה מנחם בגין כי ישראל לא תסבול אחזקת נשק גרעיני בידי מדינה המבקשת להשמידה.
מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1991 פלש סדאם חוסיין לכווית וכבש אותה, בתגובה הותקף על ידי קואליציה של 34 מדינות במלחמה המכונה מלחמת המפרץ.
סדאם איים להתקיף את ישראל בנשק כימי כנקמה על הפצצת חיל האוויר הישראלי על הכור הגרעיני ב-1981, ולאור החשש חולקו בישראל לאזרחים מסכות גז וערכות מגן מפני תקיפה של נשק מסוג זה, במהלך המלחמה נורו מעיראק עשרות טילי סקאד לעבר ערי ישראל במטרה למשוך את ישראל למלחמה ובכך להביא לפירוק הקואליציה שהוקמה בין מדינות המערב לבין מדינות ערב מתוך ההערכה כי אם תתערב ישראל במלחמה יפרשו מדינות ערב מהקואליציה, אולם למרות ירי הטילים ולדרישת ארצות הברית שהובילה את הקואליציה לא הגיבה ישראל על ירי הטילים לשטחה.
בשנת 1992 תכננה ישראל להתנקש בחייו של סדאם חוסיין בפעולה של סיירת מטכ"ל במסגרת מבצע שכונה "שיח אטד". המבצע בוטל בעקבות אסון צאלים ב'.
בביוגרפיה על המלך חוסיין, חשף הביוגרף נייג'ל אשטון כי לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן, ביקש ראה"מ דאז, יצחק רבין, בקיץ 1995, שהמלך הירדני יתווך בין ישראל לעיראק. רבין אף ביקש מהמלך לבקש מסדאם חוסיין על ביקור משותף של מנהיגי ירדן וישראל בבגדאד. מטרת יצירת הקשרים הללו נועדו ליצור לחץ על נשיא סוריה, חאפז אל אסד, לגשת לשולחן המשא ומתן עם ישראל על הסכם שלום. יתרה מכך, האמין רבין, שיצירת קשרים עם מדינות ערב תוכל לבודד את איראן. המלך נענה לבקשת רבין, אך סדאם חוסיין סירב למגעים העקיפים בין מדינתו למדינת ישראל. עם זאת, מדגיש אשטון כי הנשיא העיראקי לא פסל מגעים עם רבין בהמשך, אך למרות הצהרות אלה לא התחממו יחסי שתי המדינות.[5]
מלחמת המפרץ השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 פרצה מלחמת עיראק בה היא נכבשה על ידי קואליציה בהנהגת ארצות הברית והופל המשטר של סדאם חוסיין. ב-21 ביולי חתם שר האוצר בנימין נתניהו על צו המתיר סחר עם עיראק על אף שהיא מוגדרת מדינת אויב[6].בעקבות הפלת משטרו של סדאם, נערך בבריטניה תובענה ייצוגית בהנהגת הקונגרס היהודי העולמי, כנס בעניין פיצוי הפליטים היהודים העיראקים שהולאמו. בשנת 2015 הועברו התשלומים לתקציב מדינת ישראל[7][8].
ב-1 ביולי 2008, נפגש באקראי שר הביטחון הישראלי אהוד ברק עם נשיא עיראק ג'לאל טלאבאני במפגש סוציאליסטים בינלאומיים ביוון ולחץ את ידו[9].
חבר הפרלמנט העיראקי מיתאל אל-אלוסי ביקר בישראל ב-2004 ושנית ב-2008. הוא קרא לכינון יחסים דיפלומטיים בין עיראק לישראל ולהנהגת שיתוף פעולה של טכנולוגיה צבאית ביניהן, התגובות כלפיו בעיראק בעקבות הביקורים היו עוינות.
במהלך מבצע עופרת יצוקה גינתה ממשלת עיראק את הפעולה הישראלית, מפלגת א-דעווה של ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי קראה למדינות המוסלמיות לנתק את יחסיהן עם ישראל ולקטוע את כל המגעים איתה, הציבוריים כמו גם החשאיים. מנהיג השיעים בעיראק עלי א-סיסטאני קרא לפעולה החלטית של מדינות הערב לשם הפסקת התקיפות של ישראל על רצועת עזה. הוא הצהיר גם כי ”פעולה מילולית היא חסרת משמעות לאור הטרגדיה הנוראית שניצבת בפני הפלסטינים”.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2017 הייתה ישראל המדינה הראשונה שתמכה בעצמאות כורדיסטן העיראקית. בעקבות זאת אישר עוד באותה שנה הפרלמנט העיראקי החלטה האוסרת על הנפת דגל ישראל[10][11]. בינואר 2018 גינתה ישראל שני פיגועי התאבדות קשים שאירעו בכיכר א-טיראן בבגדאד ב־15 בינואר, וקראה לחיזוק הקשר בין המדינות[12].
ב-24 בספטמבר 2021, נערכה ועידת שלום בארביל, עיר הבירה של הכורדים בעיראק, בהשתתפות כ-300 מנהיגים מעיראק קראו לממשלתם להצטרף להסכמי אברהם ולכונן יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה עם מדינת ישראל[13]. בוועידה השתתפו גנרלים לשעבר בצבא העיראקי ומנהיג פדרציית השבטים הגדולה ביותר במזרח התיכון, שבטי שמר. שר החוץ הישראלי, יאיר לפיד, בירך על היוזמה וניתנה לה ברכה על ידי איחוד האמירויות הערביות. ממשלת עיראק, לעומת זאת, גינתה את ההצהרה[14].
במאי 2022, הפרלמנט העיראקי אישר חוק איסור שלום עם ישראל[15]. החוק איפשר להטיל עונש מוות על מי שיקיים קשרים עם ישראל. משרד החוץ הישראלי גינה את ההחלטה[16].
ביולי 2023, פורסם שישראלית בשם אליזבט צורקוב נחטפה במרץ באותה השנה בשטח עיראק על ידי ארגון טרור בשם "גדודי חזבאללה העיראקים".[17][18]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאול שי (עורך), העימות העיראקי-ישראלי, מערכות, 2002
- שלמה נקדימון, צינור הנפט שכמעט חיבר בין ישראל לעיראק, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2016
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ד"ר יגיל הנקין, "מה יבטיח את קיומנו?", השילוח, 2, דצמבר 2016
- ^ עיראק הצטרפה להסכם הצבאי, דבר, 5 ביוני 1967
- ^ שני טייסי חיל האוויר הוחזרו על ידי הירדנים, דבר, 28 ביוני 1967
- ^ מטוסים ישראליים תקפו בסיסי חיל המשלוח העיראקי בירדן, למרחב, 5 בדצמבר 1968
- ^ אמיר אורן, מוסד המלוכה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2009
- ^ עתי"ם, מהיום ניתן לקיים קשרי מסחר עם עיראק, באתר וואלה!, 21 ביולי 2003
- ^ שלמה שמיר, כנס בבריטניה ידון בפיצויים ליהודים יוצאי עיראק, וואלה NEWS.
- ^ בני טוקר, יוצאי עיראק בישראל דורשים מממשלת ישראל לסייע להם בהשבת הרכוש היהודי הגזול שנותר בעיראק והולאם על ידי סדאם חוסיין, באתר ערוץ 7, כ"א בטבת ה'תש"ע
- ^ רוני סופר, היסטוריה באתונה: ברק ונשיא עיראק לחצו יד, באתר ynet, 1 ביולי 2008
- ^ רועי קייס, עיראק: הנפת דגל ישראל - עבירה פלילית, באתר ynet, 31 באוקטובר 2017
- ^ ד"ר אדי כהן, איראן מנסה להתקרב לישראל דרך עיראק וסוריה, באתר ישראל היום, 22 בינואר 2018
- ^ "In rare gesture, Jerusalem expresses sympathy for Iraqi terror victims" (באנגלית). נבדק ב-2018-01-27.
- ^ אהוד יערי, מנהיגים עירקיים דורשים לכונן שלום עם ישראל, באתר מאקו, 24 בספטמבר 2021
- ^ רועי קייס, מאות מנהיגים מעיראק קראו לנורמליזציה עם ישראל, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי, 25 בספטמבר 2021
- ^ ציקי ברנדוין, הפרלמנט אישר חוק איסור שלום עם ישראל, באתר כיכר השבת, 26 במאי 2022
- ^ משרד החוץ: "אנו מגנים את החלטת הפרלמנט העיראקי לאסור קשר עם ישראל", באתר זמן ישראל, 27 במאי 2022
- ^ הותר לפרסום: ישראלית נחטפה ע"י מיליציה פרו-איראנית בעיראק, באתר ynet, 5 ביולי 2023
- ^ דניאל סלאמה, חסות איראנית, אימונים מנסראללה: זה הארגון שחטף את הישראלית בעיראק, באתר ynet, 5 ביולי 2023
