יחסי ישראל-רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דרושה עריכה אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יחסי ישראל-רוסיה
Flag of Israel.svg Flag of Russia.svg
Israel Russia Locator.svg
ישראל רוסיה
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072 17,098,242
אוכלוסייה
7,821,850 142,470,272
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה פדרלית נשיאותית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
274,500 2,553,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
35,094 17,920

יחסי ישראל-רוסיה ידעו עליות ומורדות רבות מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד 1991, עת התפרקה ברית המועצות, נודעו יחסי ישראל-רוסיה כיחסי ישראל-ברית המועצות. בסוף 1991, עם התפרקות ברית המועצות, הפך שגריר ברית המועצות בישראל, אלכסנדר בובין, לשגריר רוסיה בישראל, וכוננו יחסי ישראל-רוסיה. שידעו גם בשני העשורים האחרונים טלטלות לא מעטות, אולם בעשור האחרון ניכר שיתוף פעולה נרחב בין שני המדינות, ששיאן בביטול הוויזות בספטמבר 2009.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידוש היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

7 באוקטובר 2008: ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט בפגישה עם נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב בקרמלין
18 באוקטובר 2010: שגרירת ישראל ברוסיה, דורית גולנדר, מגישה את כתב האמנתה לנשיא רוסיה דמיטרי מדבדב

היחסים בין מדינת ישראל וברית המועצות נותקו בשנת 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים וחודשו רק כעבור 24 שנים, באוקטובר 1991 (כחודשיים לפני התפרקותה של ברית המועצות) (רואי ,2008, עמ' 923-922). ב-13 בדצמבר 1991 הגיש שגריר ברית המועצות, אלכסנדר בובין, את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל, הרצוג. כשבועיים לאחר הגשת כתב האמנתו, ב-25 בדצמבר 1991, חדלה ברית המועצות להתקיים ובובין הפך לשגריר הראשון של הפדרציה הרוסית בישראל.

לאחר התפרקותה של ברית המועצות, ישראל הכירה בעצמאותן של כל המדינות החדשות וכוננה עמן יחסים דיפלומטיים. החשובה מבין כל המדינות הללו, מבחינה דיפלומטית, צבאית וכלכלית הייתה רוסיה אשר גם ירשה את מקומה של ברית המועצות כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. השינוי ביחסים בין המדינות בתקופה שלאחר התפרקות ברית המועצות לא איחר לבוא ובין הפעולות הראשונות של המשלחת הרוסית באו"ם היה להצביע בעד ביטול החלטת האו"ם משנת 1975 אשר השוותה את הציונות לגזענות (רואי, ,2008, ע' 924).

בתחילת שנות ה-90' של המאה ה-20' רווחה בישראל תחושה חיובית מאוד לגבי חידוש היחסים עם רוסיה והורגשה אף שימחה לגבי הפרספקטיבה של יחסים טובים עם המעצמה אשר ממנה הגיעו רובם המכריעה של מייסדי המדינה הישראלית (אפשטיין, 2007).

באוקטובר 2006 ציינו שתי המדינות 15 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. במסגרת זו ציינה רוסיה כי היא רואה בחיוב את התפתחות היחסים בין שתי המדינות וכי האופן בו התפתחו היחסים בתקופה כה קצרה מבחינה היסטורית (15 שנה בלבד), והגיעו לרמה כה גבוה, מראה על נכונות שני הצדדים להמשך בשיתוף הפעולה הפורה. במסר שהעבירה ישראל לרוסיה לרגל האירוע, צויין כי היחסים בין המדינות הגיעו לרמה דיפלומטית גבוה ביותר והם מתאפיינים בשיתוף פעולה בתחומים רבים ומגוונים (משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007).

נקודה חשובה ביחסיה של רוסיה עם ישראל היא העובדה שבישראל חיים יותר ממליון אזרחי ברית המועצות לשעבר וחלק גדול מהם הגיעה מרוסיה עצמה. מדובר בפזורה דוברת רוסית הגדולה בעולם אשר חיה מחוץ לגבולות ברית המועצות לשעבר. בתחילת שנות ה-90' ראו שלטונות רוסיה באותם ישראלים יוצאי רוסיה - מעין גשר תרבותי אשר יכול לשמש להידוק הקשרים בין המדינות מבחינה תרבותית וכלכלית. ואכן, בתקופה זו שבה נשיאה של רוסיה היה בוריס ילצין, הורגשה התקרבות גדולה בין המדינות (רואי, 2008, ע' 924).

נתינות כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז התפרקות ברית המועצות חווה רוסיה בעיה דמוגרפית קשה אשר שתוצאתה הקטנת אוכלוסייתה מדי שנה במאות אלפי אזרחים. רוסיה רואה בפזורה הרוסית ברחבי העולם בכלל (הפזורה הרוסית מוערכת ב-24 מליון מהגרים אשר היגרו מרוסיה) ובישראל בפרט מקור חשוב להגדלת אוכלוסייתה באנשים משכילים ובעלי כושר עבודה (בוסתן ולוין, 2008). נכון להיום, אזרחי ישראל אשר עלו מרוסיה רשאים להחזיק בנתינות כפולה, זאת בניגוד לתקופה שבה ברית המועצות חייבה את האזרחים העוזבים אותה - לוותר על אזרחותם. ואכן, רבים מהישראלים-הרוסים מחזיקים היום באזרחות כפולה ומשתמשים בה על מנת לשמור על יחסים עם קרוביהם ברוסיה ואף על מנת לקיים קשרי מסחר חוצי גבולות תוך ניצול קשריהם בשתי המדינות (רואי, 2008, ע' 925).

תמיכת רוסיה במדינות ערב ובאיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי הייתה ברית המועצות, בהיותה מעצמת-על, בעלת אינטרסים במזרח התיכון ובמסגרת המאבק הבין גושי והמלחמה הקרה היא הגנה בעקביות על האינטרסים שלה על ידי תמיכה צבאית, כלכלית ופוליטית במדינות ערב העוינות את ישראל. נכון להיום, ישנם גורמים הרואים את רוסיה כממשיכת דרכה של ברית המועצות גם בתחום זה, ועל אף שמעולם לא התרחש עימות ישיר בין ישראל לאויביה שרוסיה לקחה בו חלק פעיל, ניתן לזהות דפוסי פעולה המצביעים על תמיכתה של רוסיה בגורמים עוינים לישראל. תחת הנהגתו של פוטין אשר נבחר לנשיאות רוסיה בשנת 2000 הפכה רוסיה מידידתה של ישראל לאחת המדינות אשר תורמות רבות לחוסר היציבות במזרח התיכון (אפשטיין, 2007). זאת על ידי תמיכה צבאית ופוליטית בארצות ערב ובארגונים אשר מוגדרים על ידי ישראל ועל ידי ארצות המערב כארגוני טרור. כך למשל הייתה רוסיה המדינה הראשונה אשר הכירה בשלטון חמאס ברצועת עזה ונציגי הארגון אף הוזמנו למוסקבה לביקור רשמי. זהו שינוי של המדיניות הרוסית משנת 2000 כאשר סרגיי איבנוב- יו"ר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה הכריז: "המצב מולו מתמודדת ישראל באינתיפאדה השנייה, המונהגת על ידי חמאס, לא שונה במאומה מהמצב מולו מתמודדת רוסיה בצ'צ'ניה" (Freedman, 2007, p. 21). בסופו של דבר זכו נציגי "חמאס" לשני ביקורים בבירה הרוסית (במרץ 2006 וכעבור שנה, במרץ 2007). בעוד שבביקור הראשון עוד תלו הרוסים (וגם שאר העולם) תקוות ביכולתם להשפיע על עמדות חמאס לשנות את מדיניותם ולהכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל, בביקור השני כבר היה ברור לכול כי נציגי התנועה לא מתכוונים לשנות את דעתם (אפשטיין, 2007).

נכון להיום חברות רוסיות (בחסות הממשל הרוסי) הפכו לקבלנים העיקריים בבניית הכור הגרעיני בבושאר ולמעשה רוסיה הפכה למדינה החשובה ביותר אשר תומכת בתוכנית הגרעין האיראנית. כמו כן לרוסיה תפקיד עיקרי בחסימת נסיונותיה של ארצות הברית להביא לגינויה של טהרן במועצת הביטחון של האו"ם ולהטלת סנקציות כלכליות עליה (אפשטיין, 2007). הדבר מזכיר את יחסה של רוסיה כלפי עיראק של סדאם חוסיין- כאשר הוטל מצור כלכלי על עיראק- רוסיה המשיכה ביחסי מסחר וברכישת נפט ממנה למרות החרם העולמי. בנוסף, רוסיה ממשיכה את היחסים הטובים שהיו לברית המועצות עם סוריה ובכך גורמת ללחץ בקרב גורמי הביטחון הישראלים. אלה טוענים כי הנשק אשר מוכרת רוסיה לסוריה- עושה את דרכו לידי חזבאללה ומשמש את הארגון במסגרת התנגשויות אלימות עם ישראל (למשל, במלחת לבנון השנייה, טילים אשר שימשו את חזבאללה היו רובם ככולם מתוצרת רוסיה) (Katz, 2005). הבסיס הצבאי הרוסי היחיד מחוץ לגבולות נמצא בסוריה (רואי, 2008, ע' 925).

מנגד, מאשים הצד הרוסי את ישראל באחריות להחרפת היחסים, זאת כתוצאה ממכירות הנשק הישראלי לגאורגיה והשימוש שנעשה בנשק זה נגד הצבא הרוסי במסגרת העימות הצבאי בין רוסיה לגאורגיה באוגוסט 2008. עוד טענו אנשי צבא רוסים שישראל הגדילה לעשות ואף אימנה את כוחות הביטחון הגרוזיניים טרם מלחמת רוסיה-גאורגיה (לוי, 18.08.2008). ב-28 בפברואר 2012 הדליף האתר ויקיליקס כי במסמך של חברת ביון אמריקנית נכתב כי ישראל ורוסיה קיימו לפני כמה שנים עסקה, שבמסגרתה סיפקה ישראל לרוסיה צפנים של מל"טים שמכרה לגאורגיה, ובתמורה סיפקה לה מוסקבה צפנים של מערכת הגנה המשמשת את איראן[1].

האינטרסים של רוסיה במזרח התיכון והשפעתם על היחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות ברית המועצות חיפשה רוסיה הזדמנות לחזור לעמדת השפעה ברמה הבינלאומית. בין השאר ניסתה רוסיה לחזור לעמדת השפעה גם במזרח התיכון אך הבינה כי לא תוכל לעשות זאת אם לא תיתפס כצד אובייקטיבי בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. לפיכך, מיד עם חידוש היחסים הדיפלומטיים בשנת 1991, החלה רוסיה בהידוק היחסים עם ישראל על מנת להפוך לשותף אסטרטגי של ארצות הברית בחיפוש אחר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני (רואי, 2008, עמ' 925-923). כחלק מפעילות זו, בשנת 2002 הוקם "הקווארטט"/הרביעייה (רוסיה, ארצות הברית, האיחוד האירופי והאו"ם) אשר במסגרתו הוסיפה רוסיה לפעול בנושא ולנסות להשפיע על הצדדים. אך גם במסגרת זו היו יכולותיה של רוסיה מוגבלות למדי בהשוואה לשותפות האחרות (רואי, 2008, ע' 925). בהמשך התפתחות היחסים בין המדינות, ניסתה רוסיה מספר פעמים לשמש מתווך בין ישראל לערפאת בנסיון לעצור את האינתיפאדה השנייה אשר פרצה בשנת 2000, אך ללא הועיל (Katz, 2005).

אינטרס נוסף של רוסיה ביחסיה עם ישראל הוא הנסיון הרב שצברה ישראל בלחימה מול ארגוני טרור איסלאמיים. לאחר פרוץ מלחמת צ'צ'ניה השנייה פנתה רוסיה לישראל בבקשה לחלוק עימה מידע ונסיון בתחום זה. בשנת 2000 ביקר חבר הכנסת נתן שרנסקי ברוסיה והביע תמיכה של ממשלת ישראל בפעילותה של רוסיה כנגד הטרור הצ'צ'ני. כך הפכה ישראל לאחת המדינות היחידות במערב אשר הביעו תמיכה ברוסיה בעניין זה.

יחסי כלכלה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה הינה הכלכלה ה-7 בגודלה. ישנו גידול מתמיד בהיקף המסחר בין ישראל לרוסיה. בשנת 2008 נירשם גידול של 28% בייצוא סחורות לרוסיה, לעומת זאת נרשמה ירידה בהיקף הייבוא ממנה בכ-4% לעומת שנת 2007.

נתוני מסחר לתקופה שבין ינואר-ספטמבר 2008:

  • ייצוא סחורות מישראל לרוסיה: 568 מיליון דולר.
  • ייבוא סחורות מרוסיה לישראל: 906 מיליון דולר.

מדובר בעלייה של כ-6% בהיקף הסחר לעומת התקופה המקבילה ב-2007. סה"כ היקף המסחר הסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר.

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית במוסקבה. בין תפקידיה: סיוע לתעשייה הישראלית מול השוק הרוסי ומשיכת השקעות והרחבת שיתוף פעולה אסטרטגי. הנספח הכלכלי ברוסיה הוא מרק קנר‏[2].

שיתוף פעולה בתחום התרבות, המדע והחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בתחום התרבות והחינוך בין ישראל לרוסיה קיבלו מעמד רשמי בעקבות חתימה על "ההסכם לשיתוף פעולה בתחום התרבות והחינוך" (1994) (משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007). כמו כן, באותה השנה נחתם הסכם המסדיר את שיתוף הפעולה בין המדינות בתחום המדע והמחקר (משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007).

העובדה שבישראל חיים מעל למליון אזרחים דוברי השפה הרוסית, הופכת את ישראל ליעד טבעי לשיתופי פעולה עם רוסיה בתחומי החיים השונים. בשנת 2008 בעת ביקורו בישראל, הצהיר לאוניד מלמד, מנכ"ל חברת "רוס-נאנו" המתמחה בפיתוח נאנו טכנולוגית: "ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום ההיי-טק בכלל ובתחום נאנו-טכנולוגיות בפרט, והעובדה שמחצית מהמומחים הישראלים בתחומים אלו הינם דוברי השפה הרוסית, הרי שישראל הופכת מבחינתינו לשותף טבעי..." (Melamed, 05.09.2008) . בנוסף לשיתוף פעולה בתחום המדע, בשנים האחרונות ישנה פריחה רבה גם בתחום התרבות והדבר בא לידי ביטוי בעובדה שבשנת 2006 ביקרו בישראל יותר ממאה הרכבים ואומנים המייצגים זרמים שונים של אומנויות הבמה הרוסית (משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007). תרומה נוספת לתחום התרבות בין המדינות באה מכיוונו של "הארגון הבין-פרלמנטארי לידידות רוסיה-ישראל" אשר מטרתו לקדם את השפה והתרבות הרוסית בקרב הציבור הישראלי (משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007).

מאז שנת 2000, ומדי שנה, מתקיים בפארק הירקון פסטיבל "מרוסיה באהבה". הפסטיבל, אשר כבר מזמן הפך לאירוע המוזיקה המרכזי בקרב דוברי השפה הרוסית בישראל, מתקיים בהשתתפות רבים מהאומנים המובילים של רוסיה. כמו כן, זוכה הפסטיבל לחסות כלכלית של החברות הגדולות במשק הישראלי כגון בזק, אגד, מפעל הפיס ועוד רבות אחרות. העובדה שהכניסה למופע היא בחינם, גורמת לאירוע להנות מכמות גדולה מאוד של מבקרים מדי שנה ( מרום, 22.04.2008).

שגרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירי הפדרציה הרוסית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירי ישראל ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רואי, י. (2008). "יחסי ישראל-ברית המועצות/רוסיה", בתוך: א. גרוניק, ב. נויברגר (עורכים), מדיניות חוץ בין עימותים להסדרים, ישראל 2008-1948, מקראה חלק ב (עמ' 927-907),רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 'רוסיה העבירה לישראל קודים של מערכת איראנית', באתר ynet‏, 28 בפברואר 2012
  2. ^ מרק קנר בבלוג מינהל סחר חוץ