יחס איינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יחס איינשטיין הוא קשר שפרסם אלברט איינשטיין במאמר על אודות תנועה בראונית ב-1905.

 D =  {\mu \, kT} .

משוואה זו קושרת את \ D, קבוע הדיפוזיה, \ \mu, המוביליות והטמפרטורה המוחלטת \ T.

המוביליות החשמלית \ \mu היא היחס בין מהירות הסחיפה של חלקיקים לבין הכוח המופעל עליהם  :\mu  = {{v_d}\over{F}}.

מוליכות חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר משתמשים ביחס זה עבור מוליכות חשמלית, נהוג לחלק ב-\ q, המסמל מטען חשמלי של נושא מטען יחיד ולהגדיר את המוביליות החשמלית כך:  :\mu  = {{v_d}\over{E}}. כאן \ E הוא השדה החשמלי.

כך מקבלים כי יחס איינשטיין הוא : D =  {{\mu \, kT}\over{q}}.

במוליך למחצה שצפיפות המצבים בו היא שרירותית, יחס איינשטיין הוא : D = {{\mu \, p}\over{q  {{d \, p}\over{d \eta}}}}  \eta הוא הפוטנציאל הכימי ו-\ p הוא מספר החלקיקים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]