יידישיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יידישיזם פירושו שפת היידיש למכלול תרבותי שלם, ובכלל זה אף אידאולוגיה מכוונת הדוגלת בטיפוח השפה והספרות היידית לכלל תרבות או אף ציוויליזציה מפותחת ועצמאית.

יידישיזם אידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאידאולוגיה מובחנת, מהווה היידישיזם צעד של העדפת התרבות היידית על פני התרבות העברית המקבילה כשפת התרבות היהודית הדומיננטית. בהקשר ההיסטורי של פיתוח היידישיזם, הוא כלל גם נימה אנטי-דתית שעיקרה הצבת הפולקלור, הספרות היפה והאמנות של העם היהודי דובר היידיש כמוקד אלטרנטיבי המחליף את המוקד הדתי הישן בחייו הרוחניים של העם היהודי.

אידאולוגיה יידישיסטית פותחה בעיקר בעשורים הראשונים של המאה ה-20, והייתה קשורה בחוגים של סוציאליסטים יהודים, חברים במפלגת הבונד וסופרי יידיש. האירוע המכונן המפורסם בהקשר זה הוא ועידת צ'רנוביץ (1908), שנועדה ללבן את בעיות השפה אך גם להצהיר על האידאולוגיה התרבותית שבמרכזה.

עם היידישיסטים האידאולוגיים ניתן למנות את האישים הבאים:

הצבת היידיש כשפת התרבות הלאומית הרצויה נתקלה בהתנגדות עזה בארץ ישראל מצידם של מצדדי החייאת הלשון העברית כשפת הלאום היהודי. פרשה זו קרויה מלחמת השפות, ואת קורותיה ניתן למצוא בין דפי כתבי העת והעיתונים העבריים והיידיים של ראשית המאה ה-20.

יידישיזם בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתון סובייטי ביידיש. האות הסופית נון בשם העיתון נכתבת כנון רגילה (לא סופית)

יידיש, כמו עברית, היוותה חלק חיוני בזהות היהודית האשכנזית ברחבי העולם. בברית המועצות נוצרה מטריצה (דגם) חדשה של זהות יהודית המתבססת על יידיש וערכים סוציאליסטיים ודחיקת הזהות היהודית, השפה העברית והציונות כחלקים מזהים של יהודי ברית המועצות. כחלק מדחיקת העברית, נדחקה השפה העברית וכלילה מתוך היידיש בברית המועצות. כך נכתבה "היידיש הסובייטית" ללא אותיות סופיות מיוחדות (מנצפ"ך), ומילים עבריות נכתבו בכתיבה היידית הפונטית, ולא כפי שנכתבו בעברית (למשל "חאווער" במקום "חבר"). בשנת 1921 הוכרה היידיש וקיבלה סטאטוס של "שפה מדינית" בחוקת המחוז היהודי האוטונומי (הרפובליקה של המזרח הרחוק), יחד עם פולנית, אוקראינית ורוסית.

המוטו הסוציאליסטי ביידיש היה חלק מהסמל של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס בשנים 19261950.‏‏[1] יידיש הייתה שפה רשמית ומדוברת בין יהודים וגויים בחמש קומונות בנפות יהודיות בדרום אוקראינה ובצפון קרים, עד שנת 1941.

זהות יהודים סובייטים נבנתה על בסיס אידאולוגית ה "יידישיזם" של מפלגת הבונד, שציינה את הפיכת שפת היידיש למכלול תרבותי שלם, כאידאולוגיה מכוונת הדוגלת בטיפוח השפה והספרות לכלל תרבות או אף ציוויליזציה מפותחת ועצמאית.

לפני מלחמת העולם השנייה, בנו יהודים במדינות רבות ממשל עצמי על פי המודל של שמעון דובנוב, שבו קיימות יידיש ועברית זו לצד זו. מודל זה נוצר לצורכי היהודים החילונים, ובימינו הוא מקובל בכל הגולה.

לפני המלחמה היו רק רבבות בודדות של דוברי עברית, בניגוד לעשרה מיליון דוברי יידיש ברחבי העולם. לאחר השואה, העברית הפכה לסמל הסיסמה "יהודי חדש וחזק בארצו".

יידיש כזהות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ניצחונה של השפה העברית בישראל כשפה דומיננטית, שפת היידיש לא גוועה. ישנם מכונים לחקר יידיש, וחינוך ביידיש מתקיים בבתי ספר ובגני ילדים בחינוך החרדי על גווניו החסידיים.. כמו כן, יהודים המשתייכים לזרמים החסידיים בכל רחבי העולם מלמדים את ילדיהם יידיש ומתגוררים בתוך עולם יידישאי משלהם. יהודים צעירים בחוץ לארץ לעתים קרובות פונים ליידיש כדי להתקרב ולמצוא את שורשיהם. כתוצאה מכך, חלקם מעדיפים להישאר במדינתם ולא לעלות לישראל מפני שבעיניהם, יידיש ומורשתה הן אמיתיות יותר מזהות ישראלית. בהקשר זה קשורה היידיש גם לתפיסת היהדות כתרבות או כציוויליזציה מקיפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]