ייחוד השם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות ייחוד השם ביהדות היא מצוות המונותאיזם, כלומר - המצווה להאמין באל אחד ויחיד.
ייחוד השם מוזכר בעשרת הדברות בשתי הדברות הראשונות, "אנוכי ה' אלוהיך" ו-"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי", וכן בפסוק: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".
האמונה בייחוד השם היא האמונה כי כל הכוחות המשפיעים על העולם (כדוגמת כוחות הטבע או המלאכים) אינם בעלי בחירה עצמית וכל פעולותיהם נקבעים על ידי בורא יחיד.
[עריכה] מדיני המצווה
האמונה בייחוד השם היא מאבני היסוד של היהדות ומוטלת רק על היהודים, בעוד שעל הגויים לא נאסרה אמונה ב"שיתוף" (קיומם של אלים משניים שיש להם כוח בחירה לפעול בתחום מסוים).
נגזרים מממצוות יחוד השם האיסור על האמונה ב עבודה זרה ומצוות קידוש השם.
מצוה זו הינה מן המצוות הייחודיות בכך שאפשר לקיימה בכל עת ובכל שעה.
[עריכה] טעם המצווה
בספר "דרך מצוותיך" (שכתב רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) מחב"ד) מבואר כי עומק מצווה זו להאמין שכל הנבראים אינם נחשבים לכלום, אלא הם חלק מהאחדות האלוהית, משום שהם חיים מהחיות האלוהית בכל רגע. אם האחדות האלוהים לא הייתה משפיעה עליהם בכל רגע נתון הם היו מתבטלים מיד.
