יימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

על פי המיתולוגיה הפרסית, יימה, או ג'משיד, המכונה הרועה הגדול, הוא האדם הראשון שאליו ניגלה אהורה מאזדה, אל השמים. לפי האווסטה הוא מלך בארץ 1,000 שנים. מדי שלוש מאות שנה גדל מספר האנשים עד כדי כך שהארץ לא יכולה הייתה יותר להכילם, אז ציווה עליה יימה להתרחב, והיא גדלה בשליש. לאחר מכן ידע האל שתקופת קרח גדולה עומדת לבוא על הארץ. הוא ציווה על יימה להכין תיבה ולתוכה להכניס את מיטב המין מכל חי, מכל פירות ומכל עץ (סיפור שמזכיר את נח והתיבה). יימה רקע על הארץ והפכה לטיט. מהטיט נעשתה התיבה. בתיבה התנהלו חיי אושר במשך ימים רבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Boyce, Mary (1979). Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices. London: Routledge. ISBN 0-415-23903-6.
  • Dhalla, Maneckji Nusserwanji (1938). History of Zoroastrianism. New York: OUP.
  • Falk, Harry (1989). "Soma I and II". Bulletin of the School of Oriental and African Studies (BSOAS) (London: UCL Press) 52/1. JSTOR 617914.
  • Mills, Lawrence Heyworth (trans.). Yasna 9-11 (Hom Yasht). In Müller, Friedrich Max (ed.) (1887). SBE. Vol. 31. Oxford: OUP.
  • Taillieu, Dieter and Boyce, Mary (2002). "Haoma". Encyclopaedia Iranica. New York: Mazda Pub.
Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.