יינגהו-1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
萤火一号 יינגהו-1
מידע כללי
סוכנות חלל CNSA
תאריך שיגור 8 בנובמבר 2011
משגר זניט
זיהוי NSSDC YINGHUO-1
משימה
סוג משימה מקפת
לוויין של מאדים
נטייה
אפואפסיד 800 ק"מ
פריאפסיד 80,000 ק"מ
זמן הקפה 3 ימים
משך המשימה שנת מאדים אחת (שתי שנות ארץ)‏[1]
מידע טכני
משקל 115 ק"ג‏[1]
כוח לוחות סולאריים - מקסימום 180 ואט
אורך 7.5 מטרים
רוחב 7.5 מטרים
גובה 6 מטרים
מסלול הגשושית יינגהו-1 סביב כדור הארץ, מאדים וירחו של מאדים פובוס

יינגהו-1סינית: 萤火一号 - גחלילית-1, באנגלית: Yinghuo-1, מבוטא בערך "יינחואה") היא גשושית לחקר מאדים שפותחה על ידי סוכנות החלל של סין יחד עם סוכנות החלל הרוסית ששוגרה על גבי משגר זניט מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן ב-8 בנובמבר 2011 יחד עם הגשושית הרוסית פובוס-גרנט.‏[2] הגשושית, במשקל 115 ק"ג, תוכננה להקיף את מאדים למשך שנת מאדים אחת (שתי שנות ארץ)‏[1] ולחקור את פני השטח, האטמוספירה, המגנטוספירה והשדה המגנטי שלו.‏[3] זמן קצר לאחר השיגור חל כשל בשלב במנוע של פובוס-גרנט ושתי הגשושיות (פובוס-גרנט ויינגהו-1) נשארו במסלול סביב כדור הארץ. לאחר 10 ימים של נסיונות לפתור את הבעיה, הודיעה סוכנות החלל הסינית ב-17 בנובמבר 2011 כי היא מגדירה את המשימה ככישלון.‏[4]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 2007 מנהל סוכנות החלל הסינית סאן לאייאן ומנהל סוכנות החלל הרוסית אנאטולי פרמינוב חתמו על הסכם שיתוף פעולה בין שני הסוכנויות בחקר מאדים. ההסכם כלל את בניית ושיגור שני הגשושיות יינגהו-1 ופובוס-גרנט אל מאדים.‏[5]

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרותיה העיקריות של המשימה הם:

  • לבצע מחקר מפורט של סיבית הפלסמה והשדה המגנטי של מאדים.
  • חקירת תהליכי בריחת היונים מאטמוספירת מאדים.
  • ביצוע מדידות ביונוספירה בשיתוף פעולה עם הגשושית הרוסית פובוס-גרנט.
  • לבצע תצפיות על סופות אבק במאדים.

פרופיל משימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יינגהו-1 שוגרה יחד עם הגשושית הרוסית פובוס-גרנט על גבי משגר מסוג זניט מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן ב-8 בנובמבר 2011.‏[6] באוקטובר 2012 שני הגשושיות ייפרדו אחת מהשנייה ויינגהו-1 תיכנס למסלול סביב מאדים עם נטיית מסלול של עד 5 מעלות. יינגהו-1 ופובוס-גרנט יבצעו יחד ניסוי לחקור את היונוספירה של מאדים. יינגהו-1 מיעדת להקיף את מאדים במשך שנת מאדים אחת השווה לשני שנות ארץ.

שיגור וכשל בשלב במשגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יינגהו-1 ופובוס גרנט שוגרו יחד ב-8 בנובמבר 2011.‏[7] זמן קצר לאחר השיגור פובוס-גרנט היה אמור להפעיל את מנועיו שיוציאו אותו ואת יינגהו-1 ממסלול סביב כדור הארץ ולהתחיל במסע אל מאדים אך המנוע לא הופעל ושני הגשושיות עדיין נמצאות במסלול חנייה נמוך סביב כדור הארץ.‏[8]. במידה ולא יצליחו טכנאי המשימה להפעיל את מנועי הגשושית היא תתרסק בסופו של דבר על כדור הארץ. פובוס-גרנט נושאת על גביה 7 טונות של דלק רעיל במיוחד ואם הגשושיות אכן יתרסקו בכדור הארץ צפויה סכנה גדולה באזורים נרחבים.‏[9]

כלים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית נושאת עימה ארבע מערכות עיקריות להשלמת משימתה:‏[10][11]

  • מערכת לחקר השדה המגנטי של מאדים הכוללת מנתח אלקטרונים, מנתח יונים וספקטרומטר מסה.
  • מגנטומטר.
  • אמצעי תקשורת לתקשור עם הגשושית פובוס-גרנט.
  • שתי מצלמות ברזולוצייה של 200 מטר שיאפשרו את צילום הקרקע המאדימי ברזולוצייה גבוהה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]