ייעור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Conifer forest.jpg

ייעור הוא תהליך יצירת יער באזור לא מיוער[1]. ייעור מחדש הוא תהליך שיקום של יער - טבעית, על ידי זריעה טבעית או צמיחה משורשים או מלאכותית, על ידי זריעה ונטיעה מכוונות[2]. ממשלות וארגונים רבים מעודדים תוכניות ייעור, להגברת לכידת הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה, לשמירה על המגוון הביולוגי, ליצירת "ריאות ירוקות" ועוד.

תהליכים ביולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהוות קרחת יער נובעת מדפוס גדילה של צמחים, ומהפרעה באזור מקומי שסופה ריווח סבכת היער. דינמיקת קרחת היער אופיינית גם ליערות הטרופיים וגם ליערות ממוזגים, ויש לה השפעה רבה על חיי היער. שילוב של הגורמים הללו עלולים להביא לבירוא היער, ולאובדן החלק העליון של הקרקע, העשיר בחומרים אורגניים. לולא הקרקע, היערות אינם יכולים להתפתח, אלא לאחר תהליך ארוך של יצירת קרקע, אם ארוזיה מאפשרת זאת.

באזורי קרקע דלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומות מסוימים, יערות זקוקים לעזרה על מנת לשקם עצמם בגלל תנאים סביבתיים. למשל, באזורים צחיחים, היה ויער נהרס, הקרקע עלולה להתייבש ולהפוך עוינת לצמיחת עץ חדש. רעיית יתר באזורי היער, וניצול יתר של משאביו גם הם פוגמים ביכולתו להשתקם. בחלק מהאזורים הטרופיים, בירוא היערות עלול לגרום להקשחת החלק העליון של הקרקע (duricrust), לעתים על ידי צמנטציה של סיליקה (duripan), ובכך לאטום את הקרקע לחלחול מים וצמיחת שורשים. לעתים, ייעור מחדש הוא בלתי אפשרי מאחר שבקרקע כבר נעשה שימוש בידי אדם. במקרים אחרים, נדרשת עבודה מכנית של שבירת חלקי הקרקע שהתקשו, ולאחר מכן השקיה זהירה ומתמשכת, והגנה נוספת, כמו גידור.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, מופקדת קרן קיימת לישראל על הייעור. קק"ל נוטעת יערות במקומות שבהם לא היו יערות קודם, וגם משקמת יערות שניזוקו ממזיקים, שרפות, בצורות, שלג ותוחלת חיי העצים. בצפון הארץ ובמרכזה מתרכזת הפעילות בעיקר בחידוש היערות ופחות בנטיעת יערות חדשים. כמו כן, קק"ל אחראית, להדברת עשבייה המתחרה בנטיעות, להדברת מזיקים ומחלות, ולמניעת כריתה לא חוקית. מלבד נטיעת היער ואחזקתו קק"ל אחראית גם על בניית שירותים שונים לציבור, כגון חניונים, גני משחקים וכו'[3].

על פי פרופסור אבי פרבולוצקי, הייעור הישראלי הוא בשיטת הייעור המסחרי, בדומה לנעשה באירופה, שמטרתה היא לטפח יער שישמש בסופו של דבר לכריתה ולשימוש אדם. שיטה זו מכתיבה נטיעת עץ ממין אחד, זקוף עם מעט הסתעפויות, דלילות יחסית ונוחות גישה. פרבולוצקי מציע לבחון מחדש שיטה זו, לשנות אותה ולשלב בה עקרונות מהייעור האקולוגי, שטעון פחות התערבות אדם.

ב-1995 אושרה על ידי הממשלה תוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (תמ"א 22), בשיתוף עם קק"ל, מינהל מקרקעי ישראל, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]