יי (דינוזאור)

יי
תקופה
	יורה עליון, 160 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	דינוזאוריה
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	בעלי אגן דמוי לטאה
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	סקנסוריופטריגיים
סוג:	יִי
מינים
	יִי צִ'י
שם מדעי
	Yi; ‏שו, 2015

יִי (שם מדעי: Yi, "יִי" ממנדרינית תקנית (翼) - "כנף" ) הוא סוג נכחד של דינוזאור קטן-גוף ממשפחת סקנסוריופטריגיים, שחי בתקופת היורה העליון, 160 מיליון שנה לפני זמננו. יִי ידוע ממאובן יחיד ומפורט שהתגלה במחוז חביי בסין ופורסם על ידי צוות פלאונטולוגים בראשות שו שינג. הם גם הגדירו את המין היחיד בסוג בשם qi (צִ'י (奇) ממנדרינית "מוזר"), כך שמשמעות השם המדעי הכפול Yi qi בסינית "כנף מוזרה".

יִי צִ'י היה דינוזאור מנוצה, ככל הנראה בעל יכולת דאייה או אף תעופה פעילה^[1]. נוצותיו היו צפופות אך קצרות, וככנף שימש אותו קרום עור מתוח בין האצבעות הארוכות של רגליו הקדמיות. בכך היה שונה מן הארכאופטריקס ומדינוזאורים מעופפים אחרים, אבותיהם של העופות בני-ימינו, ודמה יותר לעטלפים ולפטרוזאורים.

גילוי ותיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יִי צִ'י ידוע ממאובן בודד שקיבל את הסימון הקטלוגי STM 31-2. בדומה למאובני דינוזאורים רבים בסין הוא התגלה לראשונה על ידי איכר מקומי, שחפר במחצבה. האיכר מכר את לוח הסלע המכיל את המאובן למוזיאון בשנת 2007, וטכנאי המוזיאון שעבדו עליו חשפו בו פרטים נוספים. תודות לכך צוות הפלאונטולוגים שחקרו אותו, בראשות הפלאונטולוג שו שינג, בטוחים שהוא איננו מזויף. המאובן מחוץ וחלקי, אך מפורט ושמור מאוד. הוא מראה את הגולגולת והצוואר, חלק מעצמות הרגלים האחוריות, עצמות הזרועות והאצבעות, ובכלל זה שרידי קרום העור שהיה מתוח עליהם, ונוצות רבות. הממצא פורסם בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר באפריל 2015.

המחצבה בה התגלה המאובן מכילה שכבות מתצורת טיאוג'ישאן, המתוארכת בשיטות הרדיומטריות אורניום-עופרת וארגון-ארגון לגיל של כ-160 מיליון שנה לפני זמננו, בתור היורה העליון^[2]. תצורת טיאוג'ישאן נחשבת לחלק מן הביוטה של דָאוחוּגוֹאוּ, הקדומה בכמה עשרות מיליוני שנים מן הביוטה של ג'הול, וכמוה מכילה מאובנים רבים ושמורים להפליא, בין השאר צמחים מחטניים, ציקסאים ושרכים, וכן חרקים, דגים, צפרדעים, סלמנדרות, צבים, לטאות, יונקים קדומים ודינוזאורים. דינוזאורים מנוצים נוספים המשויכים לביוטה של דאוחוגואו הם אנכיאורניס, שיאוטינגיה, אורורניס ובן-משפחתו של יִי צִ'י, הדינוזאור הזעיר אפידקסיפטריקס.

יִי צִ'י הוא הדינוזאור בעל השם הקצר ביותר: רק שתי אותיות לשם הסוג ושתי אותיות נוספות לשם המין. השיא הקודם הוחזק אף הוא על ידי דינוזאור סיני קטן-גוף שגילה שו שינג: מיי לונג (Mei long) עם שלוש אותיות לשם הסוג וארבע לשם המין. שיאו של יִי צִ'י ככל הנראה לא יישבר אלא לכל היותר יושווה, שכן הכללים הבינלאומיים להענקת שמות מדעיים אינם מתירים שמות סוג או מין קצרים משתי אותיות.

אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יִי צִ'י היה בערך בגודל של יונה קטנה. המגלים מעריכים את משקלו כשהיה בחיים ב-380 גרם בלבד. אורכו הכללי אינו ידוע בביטחון משום שהזנב לא שרד במאובן. המגלים העריכו שהזנב דמה לזנבות שהתגלו במאובני שאר בני משפחת הסקנסוריופטריגיים - בעל שלד זנב קצר יחסית שממנו בלטו נוצות דמויות-סרט ארוכות וצרות.

הזרועות במאובן של יִי צִ'י ארוכות מאוד, ארוכות יותר אף מן הרגליים האחוריות. זאת בניגוד לשאר הסקנסוריופטריגיים ומרבית שאר הדינוזאורים המנוצים בקבוצת הפאראבס, שזרועותיהם הארוכות עדיין קצרות מעט מרגליהם האחוריות. זרועות ארוכות כאלו רומזות על התאמה לתעופה. אצבעות היד במאובן אף הן ארוכות, בייחוד האצבע השלישית הארוכה יותר מאמת היד. גם זוהי תכונה אופיינית למשפחת הסקנסוריופטריגיים, אך אצבעותיו של יִי צִ'י ארוכות אף יותר מאלו של שאר חברי המשפחה. האצבעות מצוידות בטפרים ונפרדות זו מזו, בדומה לאצבעות שאר דינוזאורים מנוצים ובניגוד לאצבעות היד המאוחות של עופות בני-ימינו^[1].

התכונה יוצאת הדופן והמפתיעה ביותר במאובן של יִי צִ'י היא פיסת עצם או סחוס ארוכה הבולטת מפרק כף היד שלו, מאחורי האצבעות. אורכה אף גדול מאורך האצבע השלישית, וכן גדול מאורך האמה. היא דומה למבנים סחוסיים בכנפי מינים מסוימים של סנאים דואים, עטלפים ופטרוזאורים. שרידי קרום עור המופיעים במאובן מתוחים בין פיסה זו לאצבעות. נראה שפיסת העצם סייעה למתיחת קרום העור באופן שיצר כנף הדומה לכנף עטלף. הקרום לא השתמר במלואו ולכן לא ברור עדיין מה הייתה צורת הכנף המדויקת, ובפרט האם וכיצד התחבר קרום העור לעצם הזרוע ולגוף^[1].

הגולגולת של יִי צִ'י דומה לגולגולות של שאר מיני הסקנסוריופטריגיים - קצרה יחסית ובעלת מקור קצר שבקצהו הקדמי שיניים קטנות וחדות. המאובן מראה בבירור שהראש היה מכוסה בציצית נוצות צפופה, ונוצות רבות וצפופות נראות גם על הצוואר, הגוף, הזרועות והרגליים. נוצות אלו שימשו ככל הנראה לבידוד תרמי ואולי כנוצות תצורה וקישוט, אך לא לתעופה מכיוון שכולן "דמויות מכחול" וחסרות את הקולמוס המרכזי החזק המאפיין את אברות התעופה של ארכאופטריקס, מיקרורפטור ועופות מעופפים בני-ימינו^[1].

כמו אצל אנכיאורניס ומיקרורפטור, צבעי הנוצות של יִי צִ'י פוענחו באמצעות בדיקה מיקרוסוקופית שלהן והשוואת המלנוזומים - אברוני תא המכילים את הצבען מלנין - למלנוזומים שבתאי הנוצות של עופות בני-ימינו. נמצא שרוב הנוצות היו כהות או שחורות, אך מלנוזומים הטיפוסיים לצבעי חום וצהוב נמצאו בנוצות הראש והזרועות^[1].

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשאר בני משפחת הסקנסוריופטריגיים, משערים שיִי צִ'י היה שוכן עצים שנעזר באצבעותיו הארוכות לטיפוס. קשה להסיק מה היו יכולות התעופה של יִי צִ'י, משום שלא ניתן עדיין לשחזר במדויק את גודלו וצורתו של קרום העור ששימש אותו ככנף. המגלים הציעו מספר אפשרויות שונות לתנוחתה של פיסת העצם שמתחה את קרום העור, שמהן נובעות אפשרויות שונות לרוחבה של הכנף סמוך לזרוע ולגוף, וכתוצאה מכך חישובים שונים לעומס הכנף של יִי צִ'י. בכמה מאפשרויות אלו עומס הכנף המתקבל דומה לזה של עופות מעופפים ועטלפים בני ימינו, וכמוהם היה עשוי לאפשר ליִי צִ'י תעופה בטפיחות כנף פעילות. לעומת זאת, האפשרויות המוליכות לעומסי כנף גבוהים יותר פירושן שיִי צִ'י היה מסוגל רק לדאות מענף גבוה לענף נמוך יותר או לקרקע, בדומה לסנאים דואים בני ימינו^[1].

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגלים סיווגו את יִי צִ'י למשפחת הסקנסוריופטריגיים, משפחה קדומה יחסית של דינוזאורים תרופודים זעירי-גוף מקבוצת פאראבס. הסנקסוריופטריגיים קרובים מאוד לקבוצת האביאלאה, הכוללת את הארכאופטריקס ואת העופות, אך על פי המיון המעודכן ביותר הם מהווים קבוצה אחות^[3].

למרות סיווגו מחוץ לקבוצת האביאלאה, המאובן של יִי צִ'י מראה התאמות מובהקות לתעופה. דינוזאורים נוספים מחוץ לאביאלאה עם התאמות מובהקות לתעופה הם בני תת-משפחת המיקרורפטוריים - מיקרורפטור וצ'אנגיורפטור. מבנה הכנף של יִי צִ'י שונה גם מזה של האביאלאה וגם מזה של המיקרורפטוריים, ודומה יותר (אם כי לא זהה לחלוטין) למבנה הכנף של עטלפים ופטרוזאורים. עם זאת, נוצותיו ומבנה השלד של יִי צִ'י מראים בבירור שהוא היה דינוזאור מנוצה, ודמיונו לעטלפים ולפטרוזאורים איננו מעיד על קרבת משפחה, אלא הוא תוצאת תופעה מוכרת של אבולוציה מתכנסת. יִי צִ'י מהווה סיוע נוסף להשערה שבתור היורה והקרטיקון, קבוצות שונות של דינוזאורים מנוצים קטני גוף פיתחו תעופה מספר פעמים באופן בלתי-תלוי ובמנגנונים שונים במקצת. רק אחת מן הקבוצות הללו התפתחה בסופו של דבר לעופות בני-ימינו, בעוד ששאר הקבוצות נכחדו כולן.

המיון המפושט למטה מראה את מקומו של יִי בהתפתחות האבולוציונית יחסית לעופות ולדינוזאורים מנוצים אחרים: