ים ודל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ים וֶדֶּל (Weddell) הוא ים שולי באוקיינוס הדרומי, מפרץ גדול התחום בין חצי האי האנטארקטי וחוף הנסיכה מרתה, החוף המערבי של ארץ המלכה מוד. הזרם הסיבובי ודל חג בים בכיוון השעון, מערבל את המים הקרים ותורם לסביבה עשירה בפיטופלנקטון המזין לווייתנאים ומיני פינגוויניים.
הים התגלה באביב 1823 על ידי הספן האנגלי ג'יימס ודל (James Weddell), שהגיע לראשונה לקו רוחב 74°15' S וזיהה שהוא נמצא בתוך ים נפרד מהאוקיינוס. באותה שנה הגיע לאזור הספן האמריקאי בנג'מין מורל ודיווח על יבשה לה קרא "דרום גרילנד החדשה", אך האי לא נצפה יותר מאז ונחשב לדוגמה מובהקת ל"אי תעתוע".
רוב ימות השנה מכוסים פני הים בקרח.
