יעילות כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יעילות כלכלית הוא מונח המתאר את אופי השימוש הנעשה במשאבים, במטרה להביא למקסימום את רמת התפוקה של מוצרים או שירותים. מערכת כלכלית מסוימת מוגדרת כיעילה יותר לעומת אחרת כאשר ברמה נתונה של מקורות היא מספקת כמות גבוהה יותר של מוצרים או שירותים.

במונחים מוחלטים, מצב מוגדר כיעיל מבחינה כלכלית כאשר:

  1. לא ניתן להשיג שיפור בתפוקה מבלי לגרום לאחר לפגיעה בתפוקה (מצב יעיל פארטו).
  2. לא ניתן להשיג תפוקה גבוהה יותר מבלי להגדיל את רמת התשומות.
  3. התפוקה מושגת ברמת התשומות הנמוכה ביותר עבור כל יחידה.

הבסיס התאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התאוריה הכלכלית קיימות שתי השקפות עיקריות להגדרת היעילות הכלכלית, אך שתיהן רואות במעורבות הממשלתית בתהליך הכלכלי כגורם המשפיע ביותר. השקפה אחת רואה במעורבות הממשלה כגורם מפריע להשגת היעילות, והשנייה רואה בממשלה כגורם שמעורבותו הכרחית על מנת למנוע פגיעה ביעילות הכלכלית כתוצאה מפעילותם של כוחות השוק החופשי.

הזרם המרכזי של התאוריה הכלכלית רואה בכוחות השוק החופשי את המכשיר היעיל ביותר להקצאת המקורות ביחס לאלטרנטיבות האחרות, אך נדרשת רמה מסוימת של מעורבות ממשלתית על מנת להסדיר את אופן פעילותו ולמנוע כשלים אפשריים. בעיקר מדובר על מעורבות בתהליכי המקרו של השוק כמו למשל בנוגע למדיניות הפיסקלית והמוניטרית של המדינה.

לעומת זאת בתהליכים המתנהלים ברמת המיקרו של השוק כמו למשל בפעילותן של חברות עיסקיות, ישנן תאוריות המצדדות בהימנעות מוחלטת של מעורבות ממשלתית, ולעומתן כאלה הרואות בה צורך חיוני הנדרש לקיומו של שוק כלכלי חופשי ומתפקד.

כבר במאה ה-19 פירסמו הפילוסופים של הכלכלה הליברלית הקלאסית את השקפתם כתומכי אסכולת "הממשלה הקטנה", המוכרת גם כ"לסה פר", המצדדים בביטול או קיום מינימלי של מעורבות הממשלה בתהליכים הכלכליים. בשנות השלושים של המאה ה-20 התחזק מעמדם של הכלכלנים מן האסכולה המוסדית ובראשם הכלכלנים הקיינסיאנים אשר ראו ברמה מסוימת, ובהתאם לצורך גם גבוהה, של מעורבות ממשלתית בתהליכים הכלכליים, כהכרח חיוני לשם שמירה על תפקודה של המערכת הכלכלית.

הגדרת המטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעילות היא רק אחת מיעדיה של מערכת כלכלית ועליה להשתלב בצרכים ובדרישות נוספות המשולבות בפעילותה. כך למשל השגת יעילות כלכלית עלולה לעמוד בניגוד לערכים כמו צדק ומוסר. שיטות ניהול מסוימות עשויות לשפר את היעילות הכלכלית אך לעשות זאת בדרכים בלתי מוסריות או בלתי צודקות. מאבק תמידי מתקיים בין הדרישה להשגת היעדים הכלכליים לבין הפגיעה בערכים חשובים אחרים כגון: רווחת העובד, איכות הסביבה, זכות הקניין, ומניעת אפליה.