יעל אתיופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgיעל אתיופי
Capra walie.jpg
נקבת יעל אתיופי ליד בבון זנוב
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: יעלים
סוג: יעל
מין: יעל אתיופי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Capra walie
תחום תפוצה
Capra walie Distribution.png

יעל אתיופי (שם מדעי:Capra walie) קרוי גם יעל חבשי או יעל וואליה, הוא מין של יעל בתת-משפחת היעלים החי במזרח אפריקה. לעתים נחשב כתת-מין של יעל אלפיני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעל האתיופי הוא היפה שביעלים, פרוותו בצבע חום אדמדם בחלקו העליון, ואפור בהיר-לבן בחלקו התחתון, שפתיו לחייו וצווארו לבנים, זקנו וזנבו שחורים, וכתמים שחורים על הלחי והרגליים. לזכרים זוג קרניים עבות המתעגלות לאחורה, ויכולות להגיע לאורך של 110 ס"מ, ולנקבות קרניים קצרות ודקות בהרבה. גובהם בכתפיים 90-110 ס"מ, אורך ראשם וגופם 140-170 ס"מ, אורך זנבם 20-25 ס"מ. משקלם של הזכרים עד 125 ק"ג, הנקבות קטנות יותר, חסרות זקן, משקלם מגיע עד 80 ק"ג, ופרוותם בהירה יותר.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידול אופייני ליעל האתיופי

היעל האתיופי הוא בעל חיים אנדמי לאתיופיה, ותפוצתו מוגבלת להרי סאמיאן אשר בצפון המדינה, מרבית האוכלסייה נמצאת במדרון הצפוני של ההרים. היעלים מעדיפים צוקים תלולים המגיעים לגובה של 2,500-4,000 מטר, בהם הפרעת האדם נמוכה. בית גידולו כולל בעיקר יערות הררים ומרעה תת-אלפיני עם מים זמינים.

מאפיינים ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעלים חיים בקבוצות של 3-11 פרטים, ופעילים בשעות הבוקר והערב, זכרים נוטים יותר לחיות בעדרים מאשר נקבות, לעתים ניתן לראותם משתזפים בשמש על סלעים, היעלים רועים לפעמים עם קבוצות של בבון זנוב (Theropithecus gelada), ומנצלים את קריאות האזהרה הנשמעות מפיהם בהתקרבות טורף. הזכרים יכולים לעבור על שטח של 3 ק"מ בחיפושם אחר מזון, ואילו נקבות מסתפקות בשטחים קטנים בהרבה. ההריון נמשך 150-170 ימים בסופם נולד ולד אחד ולעתים רחוקות שנים, המגיע לבגרות בגיל שנה עד שנתיים. תזונתם כוללת עלים, עשבים, חזזיות, שיחים, צמחים מטפסים, עשבי תיבול, ודשאים, לעתים קרובות הם נעמדים על רגליהם האחוריות כדי להגיע לענפי עצים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האויבים הטבעים של היעלים המבוגרים הם צבועים ונמרים, למרות שלצעירים יש מגוון אויבים ביניהם זאבים אתיופים, עופות דורסים, שועלים וחתולים שונים, הצוקים מספקים להם הגנה מרוב הטורפים.

היעל האתיופי מוגדר בסכנת הכחדה בשל אובדן בתי גידול למטרות חקלאות, התיישבות אנושית, מרעה עבור בהמות, ובנית כבישים. בנוסף ציד לא חוקי עבור בשרו, עורו, וקרניו (המשמשות לעתים כספלי שתיה), הפחית את האוכלסייה מאוד. ב1963 הוערך כי נותרו 150-200 פרטים בלבד, אולם לאחר הקמת הפרק הלאומי סאמיאן ב1969 האוכלסייה החלה לעלות בהדרגה וכיום יש כ 500 פרטים, עם זאת מומחים טוענים כי שטח הפארק קטן מדי ולא יוכל לאכלס יותר מאלפיים יעלים. תוחלת חייו של היעל האתיופי עד 15 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל אתיופי בוויקישיתוף