יעל לוטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל לוטן
לידה 11 בספטמבר 1935
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 2009 (בגיל 74)
גִּבְעָתַיִם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ylotan.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעל לוטן (11 בספטמבר 1935 - 2 בנובמבר 2009) הייתה סופרת, עורכת ומתרגמת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטן נולדה בארץ ישראל בשנת 1935, בת לד"ר בנימין אליאב (בנו לובוצקי; 1909–1974), עיתונאי ודיפלומט ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ועורך העיתון "המשקיף", שזמן קצר לפני קום המדינה הצטרף למפא"י[1]. בתיכון למדה בבית הספר אהל שם ברמת גן[2]. בשנת 1953 נסעה עם הוריה לארגנטינה בשליחות משרד החוץ. כעבור שנה יצאה ללימודים בלונדון, שם נישאה למוריס סטופי (Maurice Stoppi), מהנדס יהודי-אנגלי.

בשנת 1958 עברה עם בעלה לג'מייקה. בשנת 1960 פרסמה את סיפרה הראשון, "The Other Eye", רומן שנכתב באנגלית[3][4].

בשנת 1965 עברה לארצות הברית, שם נישאה ללויל הרסטון (Loyle Hairston), סופר אפרו-אמריקאי, חבר-מייסד בגילדת הסופרים של הארלם (Harlem Writers Guild) ואקטיביסט חברתי.

בשנת 1970 חזרה לישראל עם שני ילדיה. החל מ-1974 ערכה את הרבעון לאמנות, ספרות ומדע "אריאל", רבעון הסברה של משרד החוץ[5]. בסוף 1979 הוחלט לא לחדש את חוזה ההעסקה שלה[6]. והיא עברה לערוך את New Outlook, שהיה מגזין פוליטי ישראלי באנגלית[7].

בשנות ה-80 ערכה את המוסף הספרותי של העיתון "על המשמר" ואת עמודי הספרות בשבועון "כותרת ראשית"[7]. בשלהי שנות ה-80 פרסמה במוסף ליום העצמאות, יחד עם סגנה אילן שיינפלד, ראיון חגיגי עם סופר הודי בשם אנדד צ'טרג'י, אך הראיון היה רק פרי דמיונם[8].

בשנת 1981 פרסמה את סיפור חייו של עמוס אוריון, עבריין ישראלי שפעל בשנות ה-60 ונרצח, ונסיבות הירצחו זכו לפרסום רב[9]. היא החלה בכתיבת הספר עוד כשהיה בחיים, לפני שנרצח ביולי 1980[10].

ב-6 בנובמבר 1986 נפגשה ברומניה, במסגרת משלחת שמנתה כ-20 אנשים, עם אנשי אש"ף[11], ועקב כך הועמדה לדין, כשנה אחר כך, יחד עם ראובן קמינר, לטיף דורי ואליעזר פיילר, באשמת הפרה של "חוק המפגשים", שאסר על מגע בין ישראלים לנציגים של ארגון טרור[12]. בית משפט השלום ברמלה גזר עליהם 18 חודשי מאסר, מהם שישה חודשים בפועל. על גזר הדין אמרו: ”לא ציפינו לעונש כזה, זהו פסק דין דרקוני. מעולם לא פגענו בביטחון המדינה. ניסינו לקדם את השלום ומתנהגים אלינו כאל פושעים. לא ניהלנו מאבק נגד החוק, אלא ניהלנו שיחות לקידום השלום”[13]. ערעורם לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל גזר הדין נדחה[14], אך בערעורם לבית המשפט העליון הוקל עונשם, והועמד על קנס בסך אלף ש"ח לכל אחד[15].

בשנים 1989–1993 שהתה באנגליה, ועסקה בכתיבה ובתרגום בעברית ובאנגלית[16].

לוטן הייתה פעילה ב"וועד לשחרור ואנונו ולמען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני", וסייעה למרדכי ואנונו לאחר שחרורו מהכלא. ב-22 במאי 2004, ערכה ריאיון עם ואנונו עבור ה"סאנדיי טיימס" וה-BBC, כדי לעקוף בצורה חוקית את המגבלות שהוטלו על ואנונו, שאסרו עליו לדבר עם עיתונאים זרים[17]. אולם השב"כ עצר כמה ימים אחר כך את העיתונאי הבריטי, פיטר הונאם, כתב "סאנדיי טיימס" ועיכב בנמל התעופה בן-גוריון כתב של רשת בי-בי-סי, כריס מיטשל, שהכין את הסרט על ואנונו והחרים לו את הקלטות[18]. בנובמבר 1991 חשפה כי שמעון פרס סיפר, בוועדת עורכי העיתונים, כי רוברט מקסוול ועיתונו "סנדיי מירור" עשו כמיטב יכולתם בניסיון לעצור את פרסום סיפורו של מרדכי ואנונו. כשפרסם ב"סאנדיי מירור" כתבה בה נאמר כי ואנונו ואיש הקשר שלו ל"סנדיי טיימס" הם רמאים ונוכלים[19].

לוטן תרגמה מעברית לאנגלית סיפורת וספרי עיון, ובכלל זה ספריהם של חיים לפיד, של אלונה קמחי, של סמי מיכאל, של שולמית שחר, של יאירה אמית ושל גרשון שקד. עם תרגומיה מאנגלית לעברית נמנים ספריהם של פטרישה קורנוול ושל אלדוס האקסלי.

נפטרה מסרטן הכבד ב-2 בנובמבר 2009.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חייו ומותו של עמוס אוריון, מאנגלית: יעל חן ופזית פיין, הוצאת אדם, 1982
  • The Other Eye, London: Peter Davies publishing, 1960
  • Phaedra, New York: Bantam, 1962
  • Mangrove town, Garden City, N.Y.: Doubleday, 1964
  • No Peace Yet, London: Halban, 1991
  • Avishag, Toby Press ‏ 2002[20]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיון שערכה עם מלקולם אקס (12 ביולי 1964), עמ' 110–116; אחרית דבר: מלקולם אקס כפי שהכרתיו (פורסמה ב-28 בפברואר 1965), עמ' 221–226.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל לוטן בוויקישיתוף

לאחר מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב. אליאב – קונסול כללי בניו-יורק, דבר, 15 בפברואר 1960; מת בנימין אליאב, דבר, 28 ביולי 1974.
  2. ^ רונית ויס-ברקוביץ, לא מתגעגעים - תיכון אוהל־שם ברמת־גן, בית ספר אליטיסטי, תובעני ונוקשה, חגג השבוע את כנס היובל, חדשות, 29 במאי 1992
  3. ^ עדית נוימן, "לוליטה" הישראלית במראה, הַבֹּקֶר, 1 ביולי 1960
  4. ^ יעל דייו השנייה, קול העם, 8 ביולי 1960
  5. ^ דניאל בלוך, המשגיח על הפרסומים, דבר, 15 במאי 1978
  6. ^ יוסף וקסמן, משרד החוץ לא יחדש החוזה של עורכת "אריאל" יעל לוטן, מעריב, 17 בדצמבר 1979
    מיכל מירון-שקד, יעל מ"אריאל": פרידה עצובה, מעריב, 21 בדצמבר 1979
  7. ^ 1 2 מיה סלע, מתה הסופרת והמתרגמת יעל לוטן, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009
  8. ^ אילן שיינפלד, נשף המסכות שעל-יד שולחן הכתיבה, GoGay,‏ 25 במרץ 2005.
  9. ^ יעל לוטן: עמוס אריון היה יפה ואציל נפש, מעריב, 12 בינואר 1981
  10. ^ יוסף צוריאל, עמוס לא הגיע לפגישה העשירית, מעריב, 29 ביולי 1980
  11. ^ יעל לוטן, יומן רומניה, כותרת ראשית, 12 בנובמבר 1986
  12. ^ ישראל פרץ, מנחם שיזף, "רוצים להתגלח עלינו עם החוק החדש", חדשות, 9 בפברואר 1987
  13. ^ איתן לוין, ששה חודשי מאסר בפועל לחברי משלחת השמאל שנפגשו ברומניה עם נציגי אש"ף, מעריב, 1 ביולי 1988
  14. ^ איה אורנשטיין, נדחה ערעור משלחת השמאל לרומניה השופטים: אין בחוק פגיעה בדמוקרטיה, מעריב, 11 בנובמבר 1988
  15. ^ ע"פ 621/88 אליעזר פיילר ואחרים נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 112, ניתן ב-21.6.93
  16. ^ ענת מידן, יוצאת מחוץ לשבט, חדשות, 28 ביולי 1989
  17. ^ יוסי מלמן, ואנונו בראיון שהכעיס את השב"כ: חשדתי ש"סינדי" סוכנת מוסד, באתר הארץ, 28 במאי 2004
  18. ^ יובל יועז,יוסי מלמן, הונאם עם שחרורו: שירותי הביטחון עשו טעות נוראה, באתר הארץ, 26 במאי 2004
  19. ^ דפנה ורדי, יוסי ורטר, "פרס סיפר שמקסוול ניסה למנוע פרסום פרשת ואנונו", חדשות, 7 בנובמבר 1991
  20. ^ יאירה אמית, נערה כפרית יפה שמוצאה בשונם, באתר הארץ, 19 בפברואר 2003
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יעל_לוטן&oldid=38417746"