יעל רום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל רום
לידה 10 באוקטובר 1932
פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 2006 (בגיל 73)
מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נווה ים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19501962 (כ־12 שנים)
דרגה סגן (אוויר) סגן
תפקידים בשירות
טייסת דקוטה בטייסת 103
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
תפקידים אזרחיים
קברניטה בארקיע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט ברח' יעל רום בפתח תקווה
מרכז מסחרי "רום" ברח' יעל רום בפתח תקווה
כיכר רום ברחוב פינסקר בהרצליה
סמל בית הספר היסודי ע"ש יעל רום ברמת השרון

יעל רום (נולדה בשם יעל פינקלשטיין, 10 באוקטובר[1] 193224 במאי 2006) הייתה בוגרת קורס הטיס החמישי של חיל האוויר הישראלי, והטייסת הראשונה שעברה קורס טיס צבאי מלא במסגרת חיל האוויר. היא הוסמכה לקברניטה בחיל האוויר, ושירתה כטייסת דקוטה DC-3. במהלך שירותה השתתפה רום במבצע קדש, והייתה הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב. כמו כן, היא הטייסת הראשונה שהטיסה מטוסים בחברת תעופה אזרחית ישראלית (ארקיע).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל רום (לבית פינקלשטיין) נולדה ב-1932 בנווה צדק וסיימה את בית הספר התיכון ביולי 1950. בעת שהמתינה לקורס מפקדי פלוגות גדנ"ע ועבדה בחדר האוכל של בסיס הגדנ"ע בשייח מוניס, גילתה מפי שני טייסים שהדריכו בגדנ"ע אוויר כי התנדבות לקורס טיס תבטל ניתובה לקורס מפקדי הגדנ"ע. הם הציעו לה להצטרף לקבוצת הגדנ"עים שיצאו למבדקי טיס בבסיס תל נוף. רום עברה את המבדקים וסופחה לבית הספר לטיסה, יחד עם עוד 29 גדנ"עים שלמדו במעמד של נספחים.

רק שבעה גדנ"עים עברו את השלב המכין, שארך שלושה חודשים, והמשיכו לקורס הראשוני בו טסו במטוסי סטירמן. לאחר טיסת הסולו, נותרו רק שלושה. בתום שלבי הקורס הראשוניים, הוצע לשלושת הגדנ"עים להתנדב לחיל האוויר. בסיום קורס הטיס, שבין מסיימיו דורגה רום שנייה, צורפה לקורס הסבה למטוסים דו-מנועיים, לקראת שיבוץ כטייסת במטוסי קרב-הפצצה מסוג מוסקיטו. בתום קורס ההסבה, הוכשרה רום כמדריכת טיסה. היא נשלחה להדריך בגדנ"ע אוויר, במסגרת התוכנית המקורית לפיה צורפו הגדנ"עים לקורס הטיס.

במשך חצי שנה ניסתה רום לעבור חזרה לחיל האוויר כטייסת תובלה ונדחתה בתירוצים שונים, עד שעברה. בשנת 1953 הגיעה לטייסת הפילים, טייסת של מטוסי תובלה מסוג דקוטה DC-3 עליהם צברה 1,500 שעות טיסה. לאחר השחרור משירות הקבע, המשיכה רום לטוס בשירות מילואים מלא, גם לאחר שנישאה והפכה לאם.

במבצע קדש (1956), בגיל 24, בהיותה סגן במילואים, הצניחה רום כוחות ממזרח למעבר המיתלה, במסגרת "מבצע מכבש" (29 באוקטובר 1956). היא הייתה טייסת משנה במטוס ה"דקוטה" אשר הוביל את הרביעייה הראשונה, לצדו של יעקב אבישר. בהצנחה זו השתתפו עוד שתי נשים: בתיה אורני - הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי ואהליה צמחוני שהייתה אלחוטנית.

מן המטוס שהטיסה צנחו רפול, קצין המודיעין שלו ומפקד הפלוגה. 48 שעות לאחר ההצנחה, חזרה כדי לחלץ פצועים. רום שימשה כטייסת גם בהצנחה בא-טור (3 בנובמבר 1956), בה הטיסה כוח צנחנים בפיקודו של מוטה גור לפעולה מעבר לקווי אויב. כמו כן שימשה רום גם כטייסת משנה של המטוס הראשון שנחת בשדה שארם א-שייח'.

לאחר מבצע סיני, ב-1957, החלה לעבוד כטייסת בארקיע "בתנאי שהנוסעים לא יתלוננו". רום עבדה בחברה כשלוש שנים, שנים רבות לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים כטייסות. בשנת 1962 שוחררה משירות המילואים, חרף רצונה, לאחר שצה"ל גילה שהפכה לאם.

על מטוס הדקוטה אמרה רום: "דקוטה זה בית. זה מקום שמרגישים בו הכי נוח והוא נשאר בתוכך גם אם החלפת כתובת. הדקוטה תמיד שירתה אותי בנאמנות והחזרתי לה באותה מידה".

ב-1986, במלאת 30 שנה למבצע קדש, התראיינה רום לעיתון "מעריב" וסיפרה על קורותיה כטייסת במלחמה[2]. ראיון זה עורר פולמוס כאשר, מפקד טייסת התובלה ב-1956, יעקב אבישר, שרום שימשה כטייסת המשנה שלו, כתב מכתב תגובה ל"מעריב". במכתב טען כי כל תפקידה של רום בטיסה היה לחזור על פקודותיו, כי בכל המלחמה לא נגעה כלל בהגאי המטוס וכי צוותה לטוס איתו כיוון שלא חפץ להחליש את צוותי המטוסים האחרים, בשל היות רמתה המבצעית ירודה, מאחר שגויסה במילואים ולא התאמנה עם הצוותים על מתווה המבצע[3]. יעל רום ענתה לו כי כן הטיסה את הרמטכ"ל במשך מספר דקות[4]. אבישר וותיקים נוספים בחיל האוויר ענו לה וטענו כי "אם היא לא הייתה אישה - כלל לא היו זוכרים אותה"[5][6].

פעילויות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה המאוחרות, ניהלה יעל רום את חברת אידורום, מדע וטכנולוגיה בע"מ, הייתה יושבת הראש של ועד שכונת דניה בחיפה, והייתה פעילה גם בנושא אנטנות סלולריות. בשנות ה-70, ניהלה רום את היחידה לקידום סטודנטים בטכניון. יחידה זו הייתה אחראית על סיוע לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים הנובעים ממוגבלויות או משירות מילואים ממושך, כמו גם על קידום סטודנטים משכבות סוציואקונומיות חלשות.

את שנותיה המאוחרות הקדישה רום לקידום נשים בישראל. היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), אשר הפך ברשת אורט לפרויקט בשם "נערות אורט למאה ה-21". במסגרת הפרויקט אותרו נערות בעלות יכולת במדעים בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן בתחומים אלה תוגברו במטרה להביאן לבחור במסלול בגרות הכולל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בהיקף של חמש יחידות לימוד. שיטת התגבור כללה גם התמודדות עם דימוי עצמי נמוך, בין היתר דרך שינוי סטיגמות שלעיתים קיימות אצל הורים ואצל מורים בקשר ליכולת מתמטית פחותה של נשים. מטרתה של רום לא הייתה רק עידוד נשים לכיוונים טכנולוגיים, כי אם עידוד נשים להובלה ומנהיגות באופן כללי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רום הייתה נשואה ליוסף רום, שהיה פרופסור להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון וחבר הכנסת מטעם הליכוד. לזוג שלושה ילדים: בתם, ורד רום-קידר, היא פרופסור למתמטיקה, שהייתה ראש המחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע בין השנים 2014 ל-2016; בתם השנייה, דלית רום שילוני, היא פרופסור לחקר המקרא באוניברסיטת תל אביב[7]; בנם, רמי רום, הוא בעל תואר דוקטור לכימיה ועורך פטנטים.

יעל רום נפטרה מסרטן ב-24 במאי 2006. נקברה בבית העלמין בקיבוץ נווה ים[1].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 הוחלט בעיר פתח תקווה, שם התגוררה, להנציח את שמה על ידי קריאת רחוב על שמה. ב-26 במאי 2008 נערך בשכונת "אם המושבות החדשה" טקס, בו הוסר הלוט מעל השלט הנושא את שם הרחוב הקרוי על שמה. ברחוב זה נמצא מרכז מסחרי "רום" על שמה. שמה הונצח גם ברחוב על שמה במזכרת בתיה.

בהרצליה קיימת כיכר תנועה המנציחה אותה, וברמת השרון הוקם ב-2017 בית ספר יסודי הנושא את שמה. בעפולה נקרא על שמה גן ילדים ורחוב הסמוך לו[8]. בהוד השרון נקרא בית ספר יסודי צומח בשכונת 1200 על שמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל רום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הקבר של יעל רום בנווה ים, באתר BillionGraves
  2. ^ דוד זוהר, מה הדהים את משה דיין?, מעריב, 3 בנובמבר 1986
  3. ^ קוראים כותבים, יעל לא הטיסה את הרמטכ"ל, מעריב, 4 בדצמבר 1986
  4. ^ קוראים כותבים, יעל רום: הטסתי מטוס הרמטכ"ל, מעריב, 9 בדצמבר 1986
  5. ^ עמית דובקין, מיתוס מיטלטל ברום, מעריב, 29 בדצמבר 1986
  6. ^ מיתוס מיטלטל ברום - המשך, מעריב, 29 בדצמבר 1986
  7. ^ Dalit Rom-Shiloni, באתר הפקולטה למדעי הרוח (באנגלית)
  8. ^ עפולה: נחנך גן ילדים חדש על שם הטייסת הראשונה בצה"ל יעל רום ז"ל, באתר עיריית עפולה, ‏11 בספטמבר 2020