יעקב ברנשטיין-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב ברנשטיין-כהן

יעקב ברנשטיין-כהן (Jacob Bernstein-Kogan‏, 20 בספטמבר 1859, קישינב12 במאי 1929, דניפרופטרובסק) היה רופא יהודי, מנהל המרכז הציוני של ציוני רוסיה, חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם, מעוזריו הראשונים של הרצל, מראשי הפרקציה הדמוקרטית, רופא בפתח תקווה בתחילת המאה ה-20, אביה של מרים ברנשטיין-כהן.

יעקב ברנשטיין-כהן נולד בקישינב שהייתה אז תחת שלטון האימפריה הרוסית, במשפחת סוחרים יהודים אמידים ונוטים להתבוללות. הוא למד רפואה בסנקט פטרבורג, אך גורש מהאוניברסיטה לאחר שהסתבך בפעילות מהפכנית והתעמת עם פרופסור דמיטרי מנדלייב לאחר שנפגע מהערותיו האנטישמיות. ברנשטיין-כהן עבר לאודסה זמן מועט לפני פרעות 1881 ושם, לאחר שראה את השתתפות המהפכנים בתעמולה האנטישמית, שינה את השקפותיו והפנה את מרצו לייסוד ועד הגירה של יהודים לארצות הברית. הוא נסע לאסטוניה, להמשך לימודים באוניברסיטת דורפט, שם היה בין מייסדי "האגודה לתולדות ישראל וספרותה". לאחר התמחות ברפואת ילדים, שב ברנשטיין-כהן לקישינב. דוקטור ברנשטיין-כהן נישא לדבורה-לאה והיו להם שלוש בנות, מרים, שרה ורחל.

הפעילות הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו לקישינב הקים בעיר מוסדות סעד וחינוך עבור היהודים והצטרף לתנועת חיבת ציון ובהמשך לתנועה הציונית.

ברנשטיין-כהן היה מהמנהיגים הבולטים של התנועה הציונית ברוסיה, וכאשר התנועה התחילה להתארגן הוא נבחר להיות אחד מארבעת הנציגים של יהדות רוסיה בוועד הפועל הגדול. ברנשטיין-כהן מונה לעמוד בראש לשכת הדואר, אחת מארבע הלשכות שהיו אמורות להנהיג את התנועה. הפעילות הנמרצת של ברנשטיין-כהן בפיתוח מנגנוני הלשכה הובילה לכך שתפקיד יתר הלשכות הצטמצם לעומת לשכתו והוא היה למנהיג הבולט ביותר של התנועה הציונית ברוסיה. לאחר שפעילותו והשפעתו התחילו לחרוג מתחומי רוסיה, ב-1897, בקונגרס הציוני הראשון היה הנציג של יהדות בסרביה. ההנהגה הציונית בווינה התחילה לחשוש מכך שהוא עומד להשתלט על התנועה כולה. לאחר שהרצל ניסה, ללא הצלחה, להדיח את ברנשטיין-כהן, גברה הביקורת עליו, הן מתוך התנועה הציונית הרוסית והן מחוץ לרוסיה, לכן, ב-1901 התפטר מראשות לשכת הדואר ולאחר התפטרותו פורקה הלשכה. לאחר פרעות קישינב, ב-1903, הנהיג ברנשטיין-כהן, שהיה תושב קישינב וגם ביתו נפגע בפוגרום, את התנועה הציונית במאמץ הסיוע לקורבנות הפוגרום ונשלח מטעם הקהילה היהודית לסנקט פטרבורג כדי לדרוש את הענשת הפורעים. בשנים 1905-1907 היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם מראשי הפרקציה הדמוקרטית והמתנגדים לתוכנית אוגנדה (בביתו התארגנה התנועה נגד התוכנית).

העליות והירידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1907 עלה לארץ ישראל, היה רופא במושבות היהודיות בגליל התחתון ובהמשך זומן להיות רופא המושבה בפתח תקווה. בתקופת שהותו בפתח תקווה הסתכסך עם איכרי המקום על רקע מאמציו להקניית חינוך להיגיינה והקמת בתי שימוש במושבה. ניסיונותיו להקנות ידע אנטומי לצעירי המקום על ידי הקרנת שיקופיות בפנס קסם פורשו על ידי המבוגרים כהסתה לפורנוגרפיה והוא פוטר ממשרתו וכאשר סירב לעזוב האיכרים הפגינו ליד ביתו ונורו יריות אל עבר הבית. ברנשטיין-כהן עבר ליפו וב-1910 שב לקישנב. ב-1925 עלה ארצה בשנית, אך לא הצליח למצוא עבודה בשל גילו וחזר לרוסיה. ב-1927 הג'וינט שלח אותו לנהל בית חולים בדניפרופטרובסק, שם נפטר כעבור שנתיים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנשטיין-כהן היה ממייסדי ההסתדרות הרפואית בישראל, כשעוד נקראה "אגודה מדיצינית עברית ליפו ומחוז יפו". בתו, השחקנית והסופרת מרים ברנשטיין-כהן ויצחק קורן, הפיקו לזכרו את "ספר ברנשטיין-כהן" שיצא לאור ב-1946 בהוצאת חוג יוצאי בסרביה. בפתח תקווה ובתל אביב רחוב הקרוי על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]