יעקב העליון
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1937 רמת גן, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 2021 (בגיל 83) ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | עיתונאי, סופר ("רגל של בובה") |
| מעסיק | מעריב |
| סוג כתב | עורך מוסף במעריב |
| בן או בת זוג |
יעל העליון |
  | |
יעקב העליון (23 באוקטובר 1937 – מרץ 2021) היה עיתונאי ישראלי. מחבר רב המכר "רגל של בובה", על לחימתו בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים, פציעתו הקשה ושיקומו.
הוא הורשע בנובמבר 2008 בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה בת 14 ובמעשה מגונה באחותה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב העליון נולד ברמת גן, ליוסף ולמרים. הוא התגייס לחיל השריון ובמסגרתו לחם במלחמת סיני. העליון נטל חלק במערכת אום כתף - אבו עגילה ב-1956. פלוגתו, עליה פיקד משה בריל, זכתה בעקבות הקרב בציון לשבח קולקטיבי. לאחר שהשתחרר, החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "מעריב".
במלחמת ששת הימים התגייס למילואים, ולחם בגזרת רמת הגולן. בקרב על מוצב תל פאחר נפצע קשה, איבד עין ורגל, ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מבית חולים כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. בעקבות פרסום הספר הפך העליון למרצה מבוקש, ואף השתתף במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-1970 קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של מסדר ז'בוטינסקי, על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.
העליון היה נשוי ליעל העליון, בתו של יוסף פעמוני, שייסדה את בית הספר לאמנויות תל אביב, וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר 2002 התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות, תלמידות בבית הספר אותו ניהלה, אחת מהן בת 14.[1] מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן על רקע נסיבות מותה.
העליון שהיה מיוצג במשפטו על ידי עוה"ד רונאל פישר, הורשע בנובמבר 2008 בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה ובמעשה מגונה באחותה.[2] "בעילה" כאן היא במשמעותה בחוק העונשין, ובמקרה זה אין פירושה קיום יחסי מין מלאים. באפריל 2009 נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לנפגע עבירה בסך 15,000 ש"ח לאחות הצעירה ו-5,000 ש"ח לאחות המבוגרת.[3] העליון ערער על חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.[4]
יעקב העליון נפטר במרץ 2021. הותיר אחריו בן, בת ונכדים. התגורר בתל אביב.
ספרו "רגל של בובה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 השתתף יעקב העליון במלחמת ששת הימים ברמת הגולן כמפקד טנק בחטיבה 37, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק, ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.[5] הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם פרוטזה, ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם הקמיע שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני 1973, וחודשים ספורים אחר-כך הפך לרב-מכר, בין היתר בקרב פצועי מלחמת יום הכיפורים. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת המרכזיים של מלחמת ששת הימים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיפוש יעקב העליון בעיתונות יהודית היסטורית
- מידע על יעקב העליון בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של יעקב העליון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- "שאלה של חיים ומוות" - כתבה במקומון תל אביב.
- אלי אלון, מת העיתונאי יעקב העליון בן 84, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באפריל 2021
יעקב העליון (1937-2021), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
התאבדות יעל העליון: המשטרה בודקת מידע חדש, באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2002 - ^ פ 6606/02 מדינת ישראל נגד יעקב העליון, ניתן ב-11.11.2008
- ^ עדי שמחוביץ, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה!, 20 באפריל 2009
- ^ ע"פ (ת"א) 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009
- ^ יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968, המשך