יעקב חזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב חזן
Yaakov hazan.jpg
תאריך לידה 4 ביוני 1899
תאריך פטירה 22 ביולי 1992
כנסות 17
סיעה מפ"ם, המערך
תפקידים בולטים

יעקב חזן (4 ביוני 189922 ביולי 1992), פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך, ממייסדי "השומר הצעיר", ממייסדי מפ"ם ויו"ר שלה, ממייסדי הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ הארצי בפרט ובציונות הסוציאליסטית בכלל. יש שראו סביבו הילה מיתית כמעט, של 'הכהן הגדול' של הסוציאליזם הציוני, בגרסה המפ"מניקית-מרקסיסטית.‏[1]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזן נולד ב-1899 בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד בחדר, בתיכון עברי ובפוליטכניון בוורשה. היה חבר ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בפולין וחבר מרכז "החלוץ". לאחר עלייתו ארצה ב-1923, עבד כפועל בפרדסים בחדרה ובייבוש ביצות בעמק בית-שאן. היה ממייסדי קיבוץ משמר העמק וחבר במוסדות המרכזיים של ההסתדרות.

שירת כחבר הכנסת מקום המדינה ועד שנת 1973. לפני הקמת מדינת ישראל ובשנותיה הראשונות הזדהה עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית בכל, פרט לנושא הציונות, לגביו חשב שהייתה אי-הבנה מצד המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1949 הכתיר את ברית המועצות כ"מולדתו השנייה של העם היהודי". עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב"על המשמר". עם הודאת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בפשעי סטלין נסוג מתמיכתו בו. לימים הודה שבנושא ברית המועצות אמר דברים שלא האמין בהם.

במהלך כל חייו סירב חזן להתמנות לתפקיד שר, מתוך תפיסה שעל השר להתעסק יומם וליל בענייניו המינסטריאליים תוך זניחת עיסוקיו האחרים – אידאולוגיים, תנועתיים, פרלמנטריים וחינוכיים, שבהם העדיף להתעסק. על כן העדיף לקדם אנשים צעירים (בהם ויקטור שם-טוב) לתפקידי שרים. חזן היה מועמד במקום ה-120 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת ה-13 (1992).

יש הרואים במאיר יערי וביעקב חזן מודל ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של הציונות: מודל של שני מנהיגים, כל אחד מהם בעל עוצמה רבה, שלא פנו זה נגד זה ואשר היוו יחדיו את ההנהגה הדו-ראשית של הקיבוץ הארצי ושל מפלגת הפועלים המאוחדת, ו'פוסקי הדור' של תנועת השומר הצעיר בכל הנוגע לציונות הסוציאליסטית ולתנועה הקיבוצית. למרות מתיחויות מבית שידעו ככל הפוליטיקאים, הצליחו לשמור על יחסים טובים, שיתוף פעולה פורה והובילו את מפ"ם להישג אלקטורלי שלא חזר על עצמו מאז – 19 מנדטים, בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949.

ב-1989 הוענק לחזן פרס ישראל על מפעל חיים.

במכון ון-ליר בירושלים קיים מרכז לצדק חברתי על שמו.

בתו, ד"ר יהודית אכמון, היא פסיכולוגית קלינית. בנה, גדעון שלח, הוא ארכאולוג המתמחה בסין.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארץ ישראל על פרשת דרכים, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1938.
  • (עם מאיר יערי) נגד הזרם: המדיניות הציונית בשעה זו, (מרחביה): הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, [תש"ג].
  • תנועת הפועלים והמלחמה: הכוחות במאבק, (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943).
  • ההסתדרות והמערכה המדינית, תל אביב: השומר הצעיר, 1944.
  • הצהרה היסטורית: עם הודעת גרומיקו במושב או"ם, ‬(תל אביב): הוצאת פועלים השומר הצעיר בא"י והברית העולמית של מפלגות השומר הצעיר, [תש"ז].
  • סיכומים ומשימות, [מרחביה]: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ"ד-1964.
  • חזון חברתי ובעיות המשק – כלים שלובים, (תל אביב: הדפוס החדש), [תשל"ה].
  • ראשית חדשה (הביא לדפוס: יוסף שמיר), תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח-1988.
  • ילדות ונעורים: פרקים אוטוביוגרפיים (עורך: שלמה שאלתיאל), תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג-1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]