יעקב יוסף כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רבי יעקב יוסף מפולנאה
רבי יעקב יוסף כ"ץ
יַעֲקֹב יוֹסֵף הַכֹּהֵן
לידה 1710
ה'תנ"ה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1784 (בגיל 74 בערך)
כ"ד בתשרי ה'תקמ"ב
פולנאה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי בעל ה'תולדות'
מקום קבורה פולנאה
מדינה אוקראינה, פולין
מקום מגורים שרהורוד, מעזריטש, פולנאה
מקום פעילות שרהורוד, מעזריטש, ראשקוב, נמירוב, פולנאה
תקופת הפעילות ?–1784 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות תנועת החסידות
תחומי עיסוק אדמו"ר, מגיד, רב, דיין, אב בית דין
רבותיו הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, רבי יהודה לייב מפולנאה,
חיבוריו תולדות יעקב יוסף, צפנת פענח, כתונת פסים, בן פורת יוסף
אב רבי צבי הכהן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יעקב יוסף כ"ץ (ה'תנ"ה, 1695כ"ד בתשרי ה'תקמ"ב, 1781) הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה או התולדות (״דער תולדות״ ביידיש). היה תלמידו וממשיך דרכו של הבעש"ט, מאבות החסידות, סופר ואידאולוג התנועה ומחבר ספר הפרשנות לתורה תולדות יעקב יוסף.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת ומקום לידתו של הרב יעקב יוסף אינן ידועות. אביו רבי צבי הכהן היה נצר לרבי שמשון מאוסטרופולי ולרבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל התוספות יום טוב.

לפני התקרבותו לבעש"ט שימש כרב ואב בית דין בשרהורוד שבפודוליה (אזור בדרום פולין של אז).

בהשפעתו של רבי יהודה לייב מפולנאה (המוכיח מפולנאה), תלמידו של הבעש"ט, הפך לחסיד.

בשלב מסוים בחייו, קודם לפגישתו עם הבעש"ט, אימץ את דרכי החסידות המיסטית, הרבה בסיגופים, התבודד כדי לעסוק בעיון ובלימוד, החמיר על עצמו בעניין השחיטה, והתפלל במנין קטן של אנשים קרובים אליו בשאיפותיו הרוחניות, ולא במניין הקהילה הרגיל. כפי שהוא עצמו תיאר את הדברים, התנהגותו עוררה מורת רוח בין בעלי הבתים של הקהילה. הם סברו כי על רב עיר להיות מעורב וזמין כמנהיג רוחני וכאב בית דין בכל עת[1] כתוצאה מכך בני עירו, ובראשם גובה המיסים, גרשוהו ממשרתו. לפי האגדה[דרוש מקור] הוא קילל בשל כך את העיר ואת משפחת גובה המיסים, ומיד התרחשה בעיר שריפה, שכמעט כילתה בה הכל, ובני משפחתו של גובה המיסים חלו מאוד ונטו למות. תושבי העיר ביקשו מהבעל שם טוב שיבטל את הגזרה, והוא ענה, שאין בכוחו לבטל את דברי ר' יעקב יוסף, אלא רק לרכך אותם קמעא, ולכן הוא קבע, שבכל דור יהיו נולדים בעיר אנשים נכים במשפחת גובה המיסים, ועל פי סיפור העם כך היה (סיפור זה שימש את ש"י עגנון כגרעין לסיפורו "הנדח"). בין השנים 17481752 שימש כאב בית הדין בראשקוב, מ-1752 כיהן בנמירוב, משנת 1770, לאחר פטירת "המוכיח מפולנאה", שימש כרב ואב בית הדין בפולנאה (הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפודוליה).

לאחר התקרבותו לבעש"ט אמר שצריך לחזור בתשובה על כל התורה שלמד לפני שהיה חסיד, ואף חיזר אחר אנשים שחייב אותם כאשר באו לדון בבית דינו.

לאחר מות הבעש"ט בשנת 1760 שימשו הרב יעקב יוסף והמגיד ממזריטש כראשי התנועה, כאשר המגיד שימש כמחליפו של הבעש"ט, והרב יעקב יוסף כאידאולוג התנועה ומפיץ רעיונותיה. הרב יעקב יוסף, אף על פי שהיה הוותיק שבתלמידי הבעש"ט, לא נבחר על ידיהם למלא את מקומו.

לשמו של רבי יעקב יוסף נקשרים מיתוסים בדבר תעניות קיצוניות וסיגוף הגוף. על פי המסופר[דרוש מקור], במשך שש שנים רצופות, צם רבי יעקב במשך כל ימות השבוע ואכל רק בשבתות. כל זאת במטרה לכפר על עוונות.

הפצת תורת החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של רבי יעקב יוסף להתפתחות החסידות, חוץ מהפצתה ברבים והנהגת קבוצת חסידים, הייתה פיתוח רעיון הצדיק והעדה. רעיון הצדיק בא כשכלול דגם המנהיג של הבעש"ט, שלפיו על הצדיק מוטל לגשר בין הרמה הרוחנית הנמוכה של ההמונים לבין הרמה הרוחנית הגבוהה שכרוכה בעבודת האל. ספרו "תולדות יעקב יוסף" שנדפס בשנת 1780, היה ספר החסידות הראשון שראה את אור הדפוס.

לפי רבי יעקב יוסף המאמין החסידי צריך לדבוק ולתמוך כלכלית וחברתית במנהיגו הצדיק, כדי לאפשר לצדיק להעלות רוחנית את החסיד.

השינויים ברעיון הדבקות שכתב רבי יעקב יוסף בספריו היו אחד מהגורמים שהובילו בסופו של דבר להפיכת החסידות לתנועה רחבה ועממית.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב יוסף נפטר בכ"ד בתשרי תקמ"ב. האגדה החסידית מספרת שטרם פטירת רבו הבעל שם טוב שאל אותו מתי יפטר. ענה לו רבו הבעל שם טוב: "כשמישהו ינצח אותך בדבריו ולא יהיה בפיך מה להשיבו תדע כי הגיע זמנך". בשמחת תורה בשנת תקמ"ב ראה רבי יעקב יוסף יהודי פשוט, שלא נמנה כלל על עדת הלומדים שרקד ושמח עם הספר תורה בכל כוחו. רבי יעקב יוסף לא התאפק ותמה בפניו "מה יש לך עם התורה שאתה כה שש ורוקד עימה?" ענה לו היהודי הפשוט: "אמת היא שאני לא זכיתי ללמוד, אבל בשמחת נישואי אחי לא אשמח?! והרי כאן הדבר דומה אחי בני ישראל סיימו ללמוד את התורה ושמחים עמה, וכי לא אשמח עמם?". לשמע תשובתו זו נאלם פיו דום, ומיד נזכר בדברי רבו, והבין כי הגיע עת פטירתו מהעולם. ואכן מיד לאחר החג נפל למשכב קצר ומיד נסתלק לשמי מרומים[2].

קברו נחצב ליד רבי יהודה אריה לייב מפולנאה. מסורת מספרת כי פעם, בעומדו ליד גדר בית החיים הרגיש בחייט אחד מתושבי פולנאה כשהוא עסוק באמירת תהלים ובנתינת צדקה בסמוך למקום קברו של "המוכיח", לימים כשביקש רבי יעקב יוסף לקנות לו חלקת קבר באותו מקום נודע לו כי חלקה זו כבר נמכרה לאותו יהודי, רבנו הפציר בו כי יוותר על חלקו בשבילו, ורק לאחר שהבטיח לו כי מקום מנוחתו יהיה בסמוך לו הסכים הלה לכך. לאחר שנסתלק רבי יעקב יוסף עברו שנים והחייט הזה נפטר לבית עולמו, כשיצאו לחפור קבר ליד קברם של רבי יעקב יוסף וידידו "המוכיח" – כהבטחתו ליהודי זה – לא היה מקום. ואנשי החברה קדישא הניחו את מיטת הנפטר שם באוהל וקראו בקול: הבטחתם לו מקום, אנא קיימוהו. לפתע מצאו ריוח בין הקברים שהספיק בדיוק למקום קבורתו וקברוהו שם[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1780 פרסם את ספרו תולדות יעקב יוסף בו הציג את תורת מורו, והיה לספר החסידי הראשון שנדפס.
  • בשנת 1781 פרסם את הספר בן פורת יוסף.
  • בשנת 1782 פרסם את הספר צפנת פענח - (פירושים על ספר שמות).
  • "כתונת פסים".

משפחתו ושושלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר יצחק אלפסי, תולדות יעקב יוסף: רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה וצאצאיו, הוצאת מכון תלפיות, תל אביב תשנ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב יוסף כ"ץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות עמ' 48, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1999
  2. ^ 1 2 סיפורי חסידים
  3. ^ בתו או נכדתו של רבי יוסף מיאמפולה.