יעקב יצחק מפשיסחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יעקב יצחק רבינוביץ' מפשיסחה
תאריך לידה ה'תקכ"ו
תאריך פטירה י"ט בתשרי ה'תקע"ד
מקום קבורה פשיסחא
חסידות פשיסחה
מקום מגורים העיירה פשיסחה שבפולין
הבא תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה ובנו רבי ירחמיאל מפשיסחא
רבותיו רבו המובהק הרבי מלובלין, רבי אריה לייב חריף היילפרין בעל ה"חידושי מהר"א", רבי משה לייב מסאסוב, רבי אברהם יהושע השל מאפטא
אב רבי אשר רבינוביץ'
ילדים רבי ירחמיאל מפשיסחה, רבי יהושע אשר מפוריסוב, רבי נחמיה מביכובה
קברו של היהודי בפשיסחא

רבי יעקב יצחק רבינוביץ' (ה'תקכ"וי"ט בתשרי ה'תקע"ד; 1766 - 1813) המכונה "היהודי הקדוש" או הרבי מפשיסחא[1], יוצר שיטה חסידית ייחודית המאופיינת בחריפות, למדנות, התנגדות למופתים, התרחקות משטחיות והתעמקות בפנימיות החסידות. ממשיכי דרכו היו רבי שמחה בונים מפשיסחא ורבי מנחם מנדל מקוצק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב יצחק נולד לרב אשר רבינוביץ, ששימש כדרשן בעיירה פשדבודז'. בצעירותו היה למדן ואף עמד בראש הישיבה באפטא. נתפס לחסידות בהשפעת רבי משה לייב מסאסוב. רבי דוד מללוב צירפו לחוג תלמידיו של רבי החוזה מלובלין. לפי אחת המסורות כונה "היהודי" משום שתלמידי החוזה לא רצו לקרוא בשמו הפרטי, הזהה לשמו של רבם, ולכן בחרו בכינוי זה משום "שנתעלה בכל יום כמו מאינו יהודי ליהודי".‏[2]

עם צמיחתו בתורה ובחסידות הקים חצר בעיירה פשיסחה, דבר שהביא לנתק עם רבו "החוזה". בניגוד לאופי העממי וההמוני של הנהגת רבו, העדיף "היהודי" חוג מצומצם ואיכותי של למדנים בעלי מדרגה גבוהה. על דרכו החדשה והשונה קמו עוררים בקרב החסידים, ורבים מחסידי החוזה לחמו נגדו בחריפות. נפטר בי"ט בתשרי ה'תקע"ד 1813 ונקבר בפשיסחה. את מקומו בהנהגת העדה מילא תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחא.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי תורתו כונסו בספר "היהודי הקדוש" על התורה ומועדים. נכתבו עליו מספר ספרים: "כתר היהודי", "תורת היהודי", ו"כתבי קודש" העוסקים בליקוט דברי תורתו, "נפלאות היהודי" ו"תפארת היהודי" העוסקים גם בסיפורים אודותיו. בשנת תשנ"ד יצא לאור הליקוט "קדושת היהודי", ובשנת תשנ"ו יצא לאור "תורת היהודי הקדוש" שני כרכים.

בספרי היהודי הקדוש ישנם חידושים הלכתיים, בין השאר בדיני תפילת הדרך[3], הבטה[4] וברירה[5]. כמה מחידושיו מובאים בספר שואל ומשיב.

מרטין בובר הפך את היהודי הקדוש לגיבור הרומן ההיסטורי שלו, 'גוג ומגוג'. יצירה זו מתמקדת ביחסיו הנפתלים של 'היהודי' עם רבו, החוזה מלובלין, ובייחוד בשאלת היחס החסידי למלחמת נפוליאון ברוסיה, מלחמה שעוררה תקוות משיחיות עזות בקרב כמה ממנהיגיה של יהדות מזרח אירופה.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היהודי הקדוש" נישא פעמיים, לשתי אחיות, בנות ר' יעקב קאפיל מאפט. שם הראשונה אינו ידוע, שם השנייה שיינדל פריידא, ממנה נולדו שני בניו הצעירים.

לאחר פטירת "היהודי הקדוש" עברה הנהגת העדה לתלמידו המובהק, רבי שמחה בונים מפשיסחא. בנו הבכור של "היהודי הקדוש", רבי ירחמיאל מפשיסחא (תקמ"דח' באייר תקצ"ט, 1839), החל להנהיג חצר חסידית בעיירה פשיסחא 14 שנה לאחר פטירת אביו. הנהגתו של רבי ירחמיאל, שבחיי אביו התפרנס ממסחר בשעונים ומתיקונם, הייתה מתונה מאביו וקרובה באופייה לחצרות החסידיות האחרות בפולין. חסידיו של רבי שמחה בונים, שבית מדרשו שכן גם באותה עיירה, טענו שדרכו עממית מדי ואינה ממשיכה את שיטתו החדה והנוקבת של אביו.

שני אחיו של רבי ירחמיאל כיהנו גם הם כאדמו"רים. רבי יהושע אשר רבינוביץ (תקס"דכ"ח באייר תרכ"ב, 1862) כיהן כרב ואדמו"ר בזליחוב ובפאריסוב. האח השלישי, רבי נחמיה יחיאל רבינוביץ (תקס"חי"ט בתשרי תרי"ג, 1853) התייתם בילדותו וגודל על ידי אחיו, רבי ירחמיאל מפשיסחא. היה תלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין וכבן עשרים התמנה לאדמו"ר בביכוב הסמוכה ללובלין. חתניו של היהודי הקדוש היו רבי משה בידרמן מלעלוב והרב שמואל רפאל'ס מלובלין.

צאצאיהם של שלושת בניו של "היהודי הקדוש" כיהנו ברבנות ובאדמו"רות בפולין עד לשואה שבה נספו רבים מהם ומחסידיהם. נכדו של רבי ירחמיאל, רבי יצחק יעקב רבינוביץ, הוא מייסדה של חסידות ביאלה הממשיכה להתקיים בדורנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעיקר בחסידויות פולין.
  2. ^ שפת אמת לפרשת במדבר.
  3. ^ מובא בספר "נפלאות היהודי".
  4. ^ ראה חידושו המובא בערך.
  5. ^ מובא בספר "כתבי קודש" בחידושים על פרק המפקיד במסכת בבא מציעא.
תקופת חייו של יעקב יצחק מפשיסחה על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן