יעקב משה טולידאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב משה טולידאנו
18 באוגוסט 1880 – 15 באוקטובר 1960 (בגיל 80)
Yaacov Toledano 1960.jpg

יעקב משה טולידאנו, 1960
מקום לידה טבריה
מקום פטירה ירושלים
כינויים נוספים הרימ"ט (ראשי תיבות)
השכלה אורתודוקסי
מקצוע רב
תפקיד

שר הדתות

תקופת כהונה הממשלה ה-8, הממשלה ה-9
מפלגה פוליטית עצמאי
דת הציונות הדתית

הרב יעקב משה טוֹ‏לֶ‏ידַ‏אנוֹ‏ (י"א באלול, ה'תר"ם, 18 באוגוסט 1880, טבריהכ"ד בתשרי, ה'תשכ"א, 15 באוקטובר 1960, ירושלים) היה רב, פוסק ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו וכשר הדתות בממשלות ישראל ה-8 וה-9.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טולידאנו נולד וגדל בטבריה, ובה למד והוסמך לרבנות בישיבתו של אביו, הרב יהודה טולידאנו‏‏‏[1]. כשגדל היה עסקן ציבורי בעירו ובין השאר הוביל להקמת "הועד המימוני" בשנת 1913, כמו כן שימש כחבר ועד העיר וראש מפלגת המזרחי שם. קיימת חלופת מכתבים מתקופה זו בינו ובין תאודור הרצל ונחום סוקולוב. למשך 4 שנים עבר הרב טולידאנו לגור עם המיעוט היהודי בגליל (ושם נמנה עם מקימי בית הספר העברי בפקיעין) אך חזר לטבריה.

במלחמת העולם הראשונה הביאה נתינותם הצרפתית של משפחתו לגירושם בידי הטורקים, יחד עם 800 מתושבי הגליל, אל האי קורסיקה. לאחר הגיעם לאי שימש טולידאנו כרב הקהילה היהודית והיה שותף להקמתם של מוסדות יהודיים במקום. בתום המלחמה בשנת 1920, סייעה ממשלת צרפת לגולים לשוב ארצה וטולידאנו שב לטבריה. עם שוב הגולים ארצה הוא יזם רכישה של הקרקעות סביב קבר הרמב"ם וקבר רבי עקיבא, בניית חומה סביב קבר הרמב"ם ולאחר מכן, ייסוד השכונות הסמוכות, ביניהן שכונת מימוניה שהייתה לשכונה הראשונה מחוץ לחומות.

בין השנים 1926 - 1928 שימש חבר הרבנות הראשית בטנג'יר, ייסד בה בית דין שעמד בראשותו וניהל בה את בית המדרש לרבנים "תורה וחיים". לאחר מכן - עד שנת 1941, מונה טולידאנו לאב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר, אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים, תפקידים בהם שימש עד חזרתו לארץ ישראל בעקבות בחירתו לכהונת רב העיר תל אביב בשנת 1942 ‏‏‏[2].

בתל אביב-יפו כיהן כרבה הראשי הספרדי של העיר ואב בית דינה. בה הוא הקים את ישיבת "קול יעקב" ויחד עם רבה האשכנזי של העיר, איסר יהודה אונטרמן, ייסד גם את בית הדין המיוחד לענייני עגונות‏‏‏[3]. כהונתו נמשכה משנת 1942 ועד 1958. הוא עזב את תפקידו כדי להתמנות לשר הדתות, בעקבות יציאת המפד"ל מהקואליציה למרות התנגדותו. כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1960 - חודש אחר יום הולדתו ה-80‏‏‏[4].

בחודש יולי 1960, חודשים לפני שנפטר, נישא הרב טולידאנו למרים סבאג ממושב תירוש, כבת 20‏[5]. בתקשורת נמתחה ביקורת ציבורית על מעשה זה אך הוא התגונן וטען כי מבחינתו העניין לגיטימי שכן הוא ציית להלכה ולמנהג הקובע כי יש להמתין שני חגים מפטירת האישה הראשונה וכי "אני איש המזרח ואיני מכוון את צעדי לפי הטעם האירופי אלא לפי ההלכה".
שלושה חודשים לאחר נישואיו השניים נפטר הרב טולידאנו מדום לב.

על שמו רחוב בשכונת בבלי בתל אביב. המועצה הדתית בתל אביב ייסדה את ה"פרס על שם הרב טולידאנו" למחברי ספרות תורנית.

עבודתו ומשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנעוריו חשף, אסף וחקר הרב טולידאנו, כתבי יד עתיקים, בעיקר מתקופת הגאונים בספרד וצפון אפריקה. רשומים על שמו כמה גילויים בתחום אך גילויו החשוב ביותר הוא כתב היד של פירוש המשניות לרמב"ם בשפה הערבית - כפי שנכתב במקורו. את כתב היד גילה עם אחיו, ברוך טולידאנו, בדמשק. כשכבר גר בישראל היה הרב טולידאנו שותף לחפירות ארכאולוגיות שביצע פרופסור נחום סלושץ בחמי טבריה וכחוקר ותיק בתחום הוא נשלח בשנת 1950, על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים - למרוקו, שם גילה כתבי יד חשובים נוספים.

הרב טולידאנו היה ציוני נלהב ועסק רבות בשאלות הלכתיות הנוגעות לנושא זה. גישתו, האישית וההלכתית, הייתה פטריוטית למדי ואוהדת לרעיון הציוני - דבר הניכר גם בתשובותיו ההלכתיות בהן טרח, בין השאר, להסביר מדוע הציונות אינה עומדת בסתירה לשלוש השבועות. לדוגמה: בספרו שו"ת "ים הגדול" הוא תומך נחרצות בעבודה עברית והעדפה של יהודים, כולל יהודים חילוניים, בעת רכישת מוצרים או כוח אדם, אפילו כשמחירם יקר יותר. כמו כן, בתשובה אחרת הוא אוסר לספק כלי נשק ללא-יהודים ובמיוחד בארץ ישראל.

הרב טולידאנו תמך בהקמת "בית משפט הלכתי גבוה" בירושלים שיוכל אף לחדש, בהיווצר התנאים המתאימים, את הסמיכה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולידאנו הוא מחברם של ספרים תורניים, מחקרים ותשובות בהלכה. בנוסף, עסק בהוצאה לאור של מקורות וכתיבת היסטוריה (בעיקר על יהדות מרוקו, הרמב"ם וארץ ישראל). זכה בפרס הרב קוק לשנים תשט"ו-תשי"ז.

  • אפריון, ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י, ירושלים, ה'תרס"ה.
  • קונטרס שלש תשובות בדין נדרי אונסין ,מרבי’ חיים כפוסי ומוהר"א גאביזון, נערך ונתווספו הערות על ידי הרב טולידאנו, הוסיאטין, ה'תרס"ח
  • נר המערב, לתולדות יהודי מרוקו, ירושלים, ה'תרע"א.
  • ידי משה, מן פירוש המשניות של הרמב"ם, המקור הערבי העיקרי, המוגה ומתוקן שיצא מתחת רבינו המיימוני, הוצאת מיימוניה, צפת, תרע"ה.
  • ספר הים הגדול, קהיר, ה'תרצ"א-1931. שו"ת. ספרו המרכזי.
  • קונטריס משיב נפש, נא אמון, תרצ"ו.
  • שריד ופליט, תל אביב, ה'תש"ה.
  • בת עמי, בענייני עגינות בעקבות השואה, תל אביב, ה'תש"ז.
  • מאורות, למלאות שבע מאות וחמשים שנה לפטירת הרמב"ם, תל אביב, תשט"ז.
  • אוצר גנזים, אוסף אגרות לתולדות ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, ה'תש"ך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוֹ‏לֶ‏דַ‏נוֹ‏ (טוֹ‏לֶ‏ידַ‏אנוֹ‏), האנציקלופדיה העברית (כרך י"ח עמ' 422), ירושלים - תל אביב, ה'תשכ"ו.
  • פרופסור צבי זוהר, האירו פני המזרח - הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון - עיון בתשובה הלכתית-רעיונית של הרב יעקב משה טולידאנו עמ' 297-285, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשס"א.
  • פרופסור אליעזר בשן, היחס לחילונים בארץ ישראל על פי תשובת הרב יעקב משה טולידאנו, קובץ הציונות הדתית כ' ב' עמ' 80-86, ירושלים ה'תשנ"ט.
  • ד"ר משה עובדיה, 'תוכנית החלוקה של ארץ ישראל (1937) באספקלריה של הרב יעקב משה טולידאנו', פעמים (תש"ע) 123-122, עמ' 191-177.

--, 'הרב יעקב משה טולידאנו- פעילותו הציבורית ויצירתו הספרותית בטנג'יר', בתוך: משה בר אשר, משה עמאר ושמעון שרביט (עורכים), פאס וערים אחרות במרוקו, אלף שנות יצירה, תל אביב, תשע"ג, עמ' 357-349.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אביו עלה ממקנס שבמרוקו בשנת 1862 והיה דור שבעה עשר לגירוש ספרד‏.
  2. ^ ‏לפי פרופסור צבי זוהר, הרב טולידאנו כיהן כרב גם במלטה, אך הפרט הזה אינו מופיע באנציקלופדיה העברית.‏
  3. ^ ‏על נושא זה גם כתב את ספרו בת עמי.‏
  4. ^ ‏לפי לוח השנה העברי, על פי לוח השנה הגרגוריאני היה בן 80 וחודשיים.‏
  5. ^ יהושע ביצור, שר הדתות הרב טולידאנו נשא אשה: החופה עם בת ה-18 - בחוג מצומצם, מעריב, 11 ביולי 1960. השר טולידאנו יקבל עתה דירת שרד, מעריב, 12 ביולי 1960