יעקב עמדין
רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עמדין (קרי: אֶמְדֶן; בתעתיק לועזי: Emden; 4 ביוני 1698, אלטונה – 19 באפריל 1776, שם), מגדולי הרבנים במאה ה-18. נודע בבכינוי יעב"ץ (ראשי התיבות של שמו, יעקב בן צבי).
תוכן עניינים |
תולדות חייו [עריכה]
רבי יעקב נולד באלטונה שבגרמניה בט"ו בסיוון ה'תנ"ח לאביו רבי צבי הירש אשכנזי, הידוע בכינויו "חכם צבי". בשנת ה'תע"ו נשא לאישה את נכדתו של רבי נפתלי כ"ץ והתגורר בברסלאו.
בשנת ה'תע"ו נשא לאישה את רחל בתו של רבו הרב מרדכי הכהן כ"ץ בנו של הרב נפתלי כ"ץ, בעל הסמיכת חכמים. בזיווג שני נשא את אחיניתו בת אחיו הרב אפרים אשכנזי.
בשנת ה'תפ"ח הוזמן לשבת על כס הרבנות בעיר אמדן, שממנה קיבל את שם משפחתו "עמדן", או "עמדין".[1] עקב תקיפות אופיו ומתוך שאיפתו להיות בלתי תלוי בדעת האחרים, הוא התפטר כעבור ארבע שנים ממשרת הרבנות, והשתקע בעיר מולדתו אלטונה, פתח בית דפוס עברי, שלח ידו במסחר, וסירב לכהן ברבנות עד סוף ימיו. בספרו הוא מספר (כנראה בהלצה) שנהג לברך כל יום "ברוך שלא עשני אב"ד" (על משקל הברכה "שלא עשני עבד"). עסקי פרנסתו לא מנעוהו מלעסוק בתורה, את מיטב עתותיו הקדיש לחיבוריו, שהוציאו לו שם כאחד מגדולי החכמים בדורו.
ההתנגדות לשבתאות ומאבקו ברבי יהונתן אייבשיץ [עריכה]
רבי יעקב עמדין היה ממובילי מסע ההתנגדות לשבתאות, ולחם בתקיפות בכל מה שראה בו סטייה שבתאית. סכסוך קשה על רקע זה פרץ בינו ובין רבי יהונתן אייבשיץ, שעסק בקבלה והיה ידוע כעושה נפלאות וככותב קמעות. כשבא לידו אחד הקמעות של רבי יהונתן אייבשיץ, הוא פיענח את הכתוב בו וטען שיש בו רמזים לאמונה בשבתי צבי. הרב עמדין יצא בהאשמות גלויות נגד רבי יהונתן אייבשיץ, וגרם לפולמוס חריף וממושך בין תומכיו לבין תומכי הרב אייבשיץ. במהלך המאבק נאלץ רבי יעקב לעזוב את אלטונה לאמסטרדם, ורק לאחר התערבותו של המלך פרידריך החמישי חזר לאלטונה.
בסופו של פולמוס זה, שעורר ויכוחים קשים בין רבני גרמניה, פולין, צרפת, הולנד וארצות אירופה אחרות, והדיו נשמעים גם היום, מקובל בקרב היהדות האורתודוקסית כי רבי יהונתן אייבשיץ לא היה שבתאי. לעומת זאת, על פי מחקריו של גרשם שלום, רבי יעקב צדק בחשדותיו.[2]. הרב ראובן מרגליות כתב שחלק מההאשמות של שלום נובעות מאי הכרת כתבים קבליים הקשורים בספרו האפולוגטי של אייבשיץ, ואילו משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין"[3] טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית - במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים).
חיבוריו [עריכה]
מלבד חוברותיו הרבות בעניין הפולמוס עם אייבשיץ, חיבר רבי יעקב עמדין למעלה מארבעים ספרים בכל מקצועות התורה.
מהם:
- לחם שמים - פירוש על המשנה.
- מטפחת ספרים - מחקרים על ספר הזוהר.
- ציצים ופרחים - בענייני קבלה.
- שאילת יעב"ץ - שאלות ותשובות בהלכה.
- מור וקציעה - פירושים וחידושים על שולחן ערוך אורח חיים.
- מגדל עוז.
- מגלת ספר.
- סידור לוח ארש. לתפילות כל ימות השנה בצירוף כל הדינים והמנהגים הקשורים בהן
- תורת הקנאות, על מלחמתו ברבי יונתן אייבשיץ.
- שפת אמת ולשון זהורית, על קמעות שכתב הנ"ל.
- עץ אבות.
הגהותיו וחידושיו שנרשמו על גיליון התלמוד שלו, נדפסו בש"ס וילנא.
חשיבות היסטורית נודעת לספרו של רבי יעקב עמדין, בשם "מגילת ספר", אשר בו הרצה את תולדות חייו ותיאר את הפולמוס הגדול שהרעיש את עולם היהדות בזמנו. בחיבור אוטוביוגרפי יוצא דופן זה מתאר עמדין גם עניינים אינטימיים, מתשוקות נעורים ועד בעיות כוח גברא. הוא רומז שאת אשתו השנייה לא אהב כראשונה, שממותה לא התאושש.
בספר זה הוא מתאר גם את התעסקותו בלימודי מדעים ותחומי עניין נוספים כמדע המדינה, לימוד שפות והיסטוריה, ויש חוקרים המחשיבים אותו בשל כך כאחד ממבשרי ההשכלה בקרב יהדות גרמניה. יחסו ללימודי החול הללו היה מסויג. הוא התיר לעסוק בהם על מנת להשתוות לרמת ידיעותיהם של המלומדים הלא יהודים, אך עם זאת יצא בחריפות כנגד לימודי הפילוסופיה שהוא ראה ביחסם הביקורתי לעיקרי הדת איום על האמונה המסורתית.
בכתביו באה לידי ביטוי מגמה נוספת האופיינית לתקופתה של תנועת ההשכלה, והיא הקריאה לסובלנות בין בני הדתות השונות: הנצרות, היהדות והאסלאם, והדגשת המקור המשותף שלהן.
רבי יעקב נפטר באלטונה ממש לפני תכנונו לעלות לארץ ישראל, בל' בניסן ה'תקל"ו, בן 78 שנים.
לקריאה נוספת [עריכה]
- ליאור גוטליב, "'רסן מתעה' לרבי יעקב עמדין - מהדורא קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקטואלית והערות", בספר: בנימין איש-שלום (עורך), נתיבות שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.
- שמואל דותן, "'ר' יעקב עמדן ודורו" (עברית) בספר: HUCA, Hebrew Union College Annual, סינסינטי, 1976.
- דוד סורוצקין, "'ר' יעקב עמדן ויסודותיה של היהדות החרדית"', בתוך: הנ"ל, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, עמ' 348-281.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- יעקב עמדין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- כתבי א"ש שטיין, חידת הקמיעות:פולמוס עמדין ואייבשיץ בפרויקט בן-יהודה
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "יעקב עמדין", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 878-875, באתר HebrewBooks
- מספריו
- לחם שמים, באתר HebrewBooks
- מטפחת ספרים, באתר HebrewBooks
- ציצים ופרחים, באתר HebrewBooks
- שאילת יעב"ץ, באתר HebrewBooks
- מור וקציעה - חלק א, באתר HebrewBooks
- שאילת יעב"ץ - חלק ב, באתר HebrewBooks
- סידור היעב"ץ - חלק א, באתר HebrewBooks
- סידור היעב"ץ - חלק ב, באתר HebrewBooks
הערות שוליים [עריכה]
- ^ זהו הכתיב היידי לשם 'אֶמְדֶן'.
- ^ האוניברסיטה העברית מפיקה תקליטור הכולל את כל המקורות בפולמוס זה
- ^ דף הספר באתר סימנייה
| תקופת חייו של יעקב עמדין על ציר הזמן |
|---|
 |
| פרשני הטור והשולחן ערוך | ||
|---|---|---|
| על כל חלקי השולחן ערוך |
באר הגולה | באר היטב | ב"ח | ביאור הגר"א | בית יוסף | כנסת הגדולה | ברכי יוסף |
|
| על חלק אורח חיים |
מגן אברהם | ט"ז | פרי חדש | שערי תשובה | מחצית השקל | שולחן גבוה | מטה יהודה | מחזיק ברכה | פרי מגדים | משנה ברורה | כף החיים (סופר) | מור וקציעה |
|
| על חלק יורה דעה |
ש"ך | ט"ז | פרי חדש | פתחי תשובה | כרתי ופלתי | שלחן גבוה | שבט יהודה | מחזיק ברכה | פרי מגדים | כף החיים (סופר) | בית הלל | בית יצחק | חידושי הרי"ם | ערוגות הבושם |
|
| על חלק אבן העזר |
חלקת מחוקק | בית שמואל | פתחי תשובה | בית הלל | חידושי הרי"ם |
|
| על חלק חושן משפט |
סמ"ע | ש"ך | ט"ז | פתחי תשובה | אורים ותומים | נתיבות המשפט | קצות החושן | חידושי הרי"ם |
|
