יעקב עמידרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב עמידרור
יעקב עמידרור בכנס במרכז הבינתחומי
יעקב עמידרור בכנס במרכז הבינתחומי
לידה 15 במאי 1948 (בן 75)
מדינה ישראלישראל ישראל
כינוי יקי
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19662002 (כ־36 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
תפקידים אזרחיים
סגן נשיא המכללה האקדמית מכון לנדר, עמית במכון לאסטרטגיה ציונית, דירקטור בחברות שונות, ראש המטה לביטחון לאומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב (יקי) עמידרור (נולד ב־15 במאי 1948, ו' באייר תש"ח) הוא אלוף בצה"ל במילואים, כיהן כראש המטה לביטחון לאומי, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מזכיר צבאי לשר הביטחון, ומפקד המכללות הצבאיות. נכון ל־2021, עמידרור הוא עמית בכיר במכון ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו אריה וצלה עמידרור היו אנשי אצ"ל. אביו התגייס לצבא הבריטי ונפל בשבי, ואימו הייתה מפקדת בבית"ר הצעירה ובאצ"ל ואף נאסרה. יעקב גדל בתל אביב ולמד בבית הספר צייטלין. זכה לפרס חינוך חינם מידי ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח, עם ילדים נוספים שנולדו ביום הכרזת המדינה.[1]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב עמידרור במדי שרד כמזכיר צבאי לשר הביטחון בביקור בארצות הברית

עם גיוסו לצה"ל, באוגוסט 1966, התנדב עמידרור לצנחנים, שם שובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר.[2] עמידרור לחם במסגרת הגדוד במלחמת ששת הימים בקרבות ברצועת עזה וברמת הגולן. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני חי"ר ובשנת 1969 עבר לאגף המודיעין. הוא שירת כקצין מערך בעוצבת סיני וב-1972 מונה לראש מדור יעדי טרור בענף 4 (טרור ופלסטינים) של חטיבת המחקר. במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית המצרית כקצין מודיעין בחפ"ק של עוצבת הפלדה.[3] במהלך המלחמה מונה לקמ"ן חטיבה 217 במקום דני רוטשילד שנפצע. לאחר המלחמה מונה לקמ"ן חטיבה חדשה. בהמשך שימש, בין השנים 19861983, כראש מחלקת הבקרה באמ"ן, העוסקת בביקורת המחקר ובהצגת דעה נגדית לדעה הראשית. בשנים 1986–1989 שירת כקצין המודיעין של פיקוד הצפון, והיה בין אלו שהגו את נוהל חניבעל.[4]

לאחר מכן, בין השנים 19901992, עמד בראש פרויקט טכנולוגי בחיל המודיעין. לאחר מכן שימש כארבע שנים כראש חטיבת המחקר באמ"ן בדרגת תא"ל. בין השנים 19961998, היה מזכיר צבאי לשר הביטחון יצחק מרדכי. לדברי אבי בניהו,[5] הוא לא מונה לראש אמ"ן ב-1998 משום שאמר בריאיון עיתונאי "מבחינתנו, היהודים הדתיים, החילונים הם גויים דוברי עברית".[6] בשנים 1998–2002, בתפקידו האחרון בצה"ל, בדרגת אלוף, כיהן כמפקד המכללות הצבאיות. במינוי זה היה לדתי הראשון בצה"ל (לבד מהרב הצבאי הראשי) שענד דרגת אלוף.

במהלך שירותו בצה"ל למד לתואר ראשון כללי באוניברסיטת תל אביב, ולתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל.

במסגרת הסדרה "אוניברסיטה משודרת" יצא לאור ספרו "מודיעין הלכה למעשה".

עמידרור הוא כותב פעיל בכתב העת בין הקטבים, השייך למרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמידרור בוועידת הנשיא, 2011

כיהן כסגן נשיא המכללה האקדמית "מכון לנדר", ירושלים, יושב ראש תוכנית ההסברה של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שימש בהתנדבות כחבר בוועדת משרד הביטחון לתפיסת הביטחון העתידית של ישראל, וראש הצוות הממונה על חיפוש הנעדרים בחזית המצרית. עמד בראש הוועדה לבדיקת פעילות המודיעין במלחמת לבנון השנייה. חבר במועצות מנהלים של תאגידים שונים. בעל טור בעיתון "ישראל היום".

ב-2008 מונה לעמוד בראש ועדה ציבורית שתפקידה לקבוע את רשימת המועמדים בבחירות לכנסת השמונה עשרה של מפלגת הימין החדשה (מאוחר יותר נבחר שמה: הבית היהודי) שהוקמה מאיחודה של המפדל עם מפלגות האיחוד הלאומי. על חוויותיו בתפקידו זה אמר: "אנשים באו אלי לסוכה ופשוט הונו אותי. הם שיקרו לי במצח נחושה. מדובר באנשים שלא באו על סיפוקם הפוליטי ועכשיו, כשבעזה מתחוללת מלחמה, הם החליטו לשרוף את הבית".[7]

במרץ 2011 מונה לראש המטה לביטחון לאומי, במקום עוזי ארד[8] וכיהן בתפקיד עד נובמבר 2013. נכון ל-2020, הוא עמית בכיר ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים.

עמדותיו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כראש חטיבת המחקר באמ"ן היה ממתנגדי הסכמי אוסלו, ואף זומן לכנסת להשמיע את הערכות המודיעין שגיבשו באמ"ן. לימים היה מהמתנגדים הבולטים לתוכנית ההתנתקות.

עמידרור כתב מאמרי פובליציסטיקה ופרשנות, בעיקר בנושאי ביטחון, בעיתון "ישראל היום". עם תחילת מבצע עופרת יצוקה סבר כי אין להסתפק בפעילות מהאוויר, אלא יש להיכנס קרקעית ולכבוש את רצועת עזה.[9][10] במבצע צוק איתן סבר שיש להיכנס לתוך הרצועה רק בלית ברירה, ואם עושים זאת – יש לכבוש את כולה ולמוטט את החמאס, בניגוד למה שנעשה במבצע 'עופרת יצוקה'.[11] בבחירות לכנסת העשרים ב-2015 התנגד להתערבות של קצינים בכירים בזירה הפוליטית.[12]

עמידרור תמך בטענות של תנועת "אם תרצו" כלפי "הקרן החדשה לישראל",[13] וכתב: "על המדינה לפעול נגד הקרן בכל האמצעים העומדים לרשותה, ואם אין אמצעים שכאלה – עליה ליצור אותם".[14]

בפברואר 2017 פרסם עמידרור את חיבורו "הגישות לפתרון הסכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים" באתר של מרכז בגין-סאדאת. במסמך מתנגד עמידרור להקמת מדינה פלסטינית או למהלכים חד-צדדיים, מימין ומשמאל, בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. לדבריו, לימין אין תשובה ממשית לבעיה הדמוגרפית, ולשמאל אין פתרון מוצלח לסכנה הביטחונית בפתרון שלו. לפיכך, יש לבחור בסיכון הפחות חמור וזה שיאחד מאחריו חלק גדול ככל האפשר של האוכלוסייה וימנע קרע בעם. לכן יש לצמצם את הבנייה ביהודה ושומרון לגושי ההתנחלויות ולגבי יתרת השטח יש להמתין להנהגה פלסטינית אחרת.[15]

ב-2017 פרסם במסגרת מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים את נייר העמדה "איראן: סקירה רב-ממדית".[16]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לדורית ואב לבן ולארבע בנות. מתגורר ברעננה ומנהל אורח חיים דתי.[17]

בנו סא"ל בצה"ל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחותו, אל"ם אהובה ינאי, שירתה כקצינת פניות הציבור בצה"ל ונשואה לאלוף שלמה ינאי. אחיו הבכור בנימין עמידרור נחשב לאחד המומחים הבכירים בישראל לתאוריה והיסטוריה צבאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ופרסומים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י.מ. סנפיר, בשולי השבוע - הכי חשוב, דבר, 12 בספטמבר 1952
  2. ^ יעקב עמידרור, ‏ימי הזחיחות והביטחון המופרז, באתר "ישראל היום", 17 בספטמבר 2010
  3. ^ גל פרל, "צבא שמפקדיו בורים בהיבט הידע הצבאי, ולכן חסרי בסיס תיאורטי, יתפקד פחות טוב", הבלוג על הכוונת, ‏ 2 בפברואר 2020.
  4. ^ שרה ליבוביץ-דר, דילמת השבוי, באתר הארץ, 20 במאי 2003.
  5. ^ אבי בניהו, האיש שלא פחד ללכת נגד הזרם, סופהשבוע, 26 בנובמבר 2013
  6. ^ מתי גולן, ‏האנטישמיות של עמידרור, באתר גלובס, 11 במרץ 2011
    חיים לוינסון, מצנע על דברי עמידרור: גם קדאפי יורה במי שלא מסתער, באתר הארץ, 3 במרץ 2011
    אבי בניהו, האיש שלא פחד ללכת נגד הזרם, סופהשבוע, 26 בנובמבר 2013
  7. ^ יעקב עמידרור, "שרפו את הבית", באתר ישראל היום, 14 בינואר 2009
  8. ^ אטילה שומפלבי ואביאל מגנזי, עמידרור ראש המטה לביטחון לאומי: אשרת כראוי, באתר ynet, 9 במרץ 2011
  9. ^ יעקב עמידרור, לא לוותר להם - לכבוש עם כניסה קרקעית, באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2008
  10. ^ יעקב עמידרור, באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2008
  11. ^ אריק גרינשטיין, עמידרור: אם כבר נכנסים אז עד הסוף, באתר מידה, 8 ביולי 2014.
  12. ^ כשהדרגות משחקות במגרש הפוליטי, ב-16 במרץ 2015, באתר ישראל היום
  13. ^ יעקב עמידרור, זכות הציבור לדעת על הקרן החדשה, ישראל היום
  14. ^ יעקב עמידרור, במישרין או בעקיפין - נזקי הקרן החדשה, באתר ישראל היום, 23 באפריל 2010
  15. ^ יעקב עמידרור, הגישות לפתרון הסכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים, באתר מרכז בגין-סאדאת, ‏פברואר 2017.
  16. ^ "איראן: סקירה רב-ממדית | מאת האלוף (מיל') יעקב עמידרור". JISS. 2017-10-31. נבדק ב-2018-06-17.
  17. ^ דתי לא יכול לענות לטלפון האדום בשבת? יעקב עמידרור: "אחד המשפטים המעליבים שאמרו לי בחיי", באתר ערוץ 7, ‏2021-06-15
יעקב עמידור - תבניות ניווט