יעקב שטרנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יעקב שטרנברגיידיש: יעקבֿ שטערנבערג, נהגה: יַנקֶב שטֶרנבֶּרג; ברוסית: Яков Моисеевич Штернберг;‏ 18 באפריל 1890, ליפקני, בסרביה10 באפריל 1973, מוסקבה, ברית המועצות) היה במאי תיאטרון יידי, מורה לתיאטרון, מחזאי, משורר אוונגרדי וכותב סיפורים קצרים. ידוע במיוחד על עבודתו התיאטרון ברומניה בין מלחמות העולם.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנברג נולד וגדל בעיירה ליפקני (ביידיש: ליפקאַן, ליפקן) שבצפון בסרביה, באימפריה הרוסית (כיום Lipcani במולדובה), שממנה יצאו כמה דמויות חשובות בספרות יידיש כמו יהודה שטינברג ואליעזר שטיינברג. העיירה כונתה על ידי ביאליק "אולימפוס הבסרבי".‏[2] כילד למד שטרנברג בחדר מתוקן בקמניץ פודולסקי וכן בגימנסיה, והתיידד עם משה אלטמן, שהתפרסם מאוחר יותר כסופר יידיש חשוב (דרכיהם נפרדו מאוחר יותר).‏[2]

שטרנברג התחיל לפרסם ב-1908 עם סיפור מעשה בעיתון "אונזער לעבען" (׳חיֵינו׳) (אודסה). הוא פרסם שירה באסופה של אברהם רייזן "פרייע ערד" (1910), ב"דאס נייע לאנד" (1911) ובעיתון "גוט מאָרגן" (׳בוקר טוב׳) (אודסה). הוא עבר לצ'רנוביץ ואחרי כן לרומניה ב-1914. הוא היה קשור לכתב העת "ליכט" (׳אור') שלא החזיק מעמד זמן רב. פורסמו ארבעה גליונות ביאשי בין דצמבר 1914 וספטמבר 1915. כתב העת "ליכט" קרא לרפורמה בתיאטרון יידיש: תיאטרון יידיש צריך להיות אמצעי להשכלה, לעשות את הלבבות שבגולה ליהודים יותר... התיאטרון ביידיש הוא היום מוסד מסחרי. נגד מצב זה עלנו להילחם ולנסות להביא לתיאטרון יידיש חיים חדשים... אנחנו נניח את האבנים הראשונות לרנסאנס של תיאטרון יידיש ברומניה".‏[3]

ישראל ברקוביץ' רואה בערבים המוזיקליים שמימן העיתון את תחילתו של תיאטרון יידיש המודרני ברומניה ורואה בשטרנברג כמי שהכין את הדרך לווילנער טרופע (׳הלהקה הווילנאית׳) – להקת התיאטרון שהביאה את רעיונותיו של קונסטנטין סטניסלבסקי לרומניה. שטרנברג אימץ לו את הסיסמה "חזרה לגולדפדן". הוא אמר שהוא הבין "שהדרך היחידה להגיע לקהל היהודי הרחב היא דרך תיאטרון מסורתי-תרבותי. אפילו לא תיאטרון ספרותי, שאליו הייתי שייך באותו זמן. לכן יצרתי תיאטרון פוליטי-חברתי, תיאטרון העוסק באירועים עכשוויים, שהיה, כך אני חושב, הראשון מסוגו ביידיש".‏[4] ב-1910 פרסם שטרנברג שירים בכתבי העת הספרותיים "האַמער" (בבראילה), "פֿרייהייט" (׳חירות'), "ארבעטער צייטונג" (׳עיתון הפועל'), "דאָס נייע לעבן" (׳החיים החדשים׳) (כולם בצ'רנוביץ) וכן ב"ליטערארישע בלעטער" (׳דפים לספרות׳) (ורשה) ו"צייט" (׳זמן׳) (ניו יורק).‏[5] ב-1917, בתגובה לאלימות אנטישמית שהייתה באותו זמן ברומניה ובמקומות אחרים במזרח אירופה, העלה שטרנברג על הבימה קטעים מתוך שירו של ביאליק "על השחיטה".‏[6] ב-1920 היה שטרנברג לעורכו של "דער וועקער" (׳המעורר׳), הביטאון הרשמי של המחלקה היהודית של המפלגה הסוציאליסטית הרומנית – תפקיד שהיה בו סיכון, משום שהמשטרה הרומנית אסרה על הוצאת העיתון.

בראשית שנות העשרים הקים שטרנברג את הלהקה הראשונה שלו בבוקרשט. עבור הלהקה כתב תשעה מחזות, בהם "צימעס" (׳צִימֶעס׳), "בוקארעשט–ירושלים" (׳בוקרשטירושלים׳), "אינמיטנדרינען" (׳פתאום׳), "גרינע בלעטער" (׳עלים ירוקים׳), "אויפֿן בוידעם אַ יריד" (׳יריד בעליית הגג׳), "איקס מיקס דריקס", "קוקוריקו", "שלום עליכם", "הערשעלע אָסטראָפאָלער". המחזות חוברו יחד עם יעקב בוטושנסקי ומשה אלטמן. בשנים 19241926 היה מנהלה של ה"וילנער טרופע". הביקורות על הופעת ה"וילנער טרופע" היו מלאות התלהבות גם בעיתונות הרומנית הכללית. כך כתב איש התיאטרון ויקטור אֶפטימיוּ (Eftimiu): "זהו המופע האמנותי המוצלח ביותר שזכיתי לראות בשנים האחרונות, לא רק אצלנו, כי אם גם במרכזים האמנותיים שבמערב.... מה שעושה את המופע למתנה רבת ערך כל כך היא הקונצפציה של השחקנים, הערך שלהם, הבימוי (שטרנברג), הכניסה לתפקיד, הסגנון בו משחקים בהצגה...".‏[7]

ב-1930 הקים שטרנברג את הסטודיו התיאטרלי "ביטס" (ראשי תיבות: בוקארעשטער יידישע טעאטער־סטודיע – ׳הסטודיו התיאטרלי ביידיש של בוקרשט׳), ששכן ברובע היהודי של בוקרשט. הסטודיו זכה להצלחה רבה ומילא תפקיד חשוב בהתפתחות זרמים מודרניים בתיאטרון האירופי. היטס העלה את מחזות מאת אוסיפ דימוב ("יאַשקע מוזיקאַנט", ׳יושקה מוזיקנט׳), יעקב גורדין, י"ל פרץ ("ביי נאַכט אויפֿן אַלטן מאַרק" – ׳בלילה בשוק הישן׳), שלום עליכם ("אוצר", והמפורסם מכולם – "דער פֿאַרכּישופֿטער שניידער", ׳החייט המכושף׳), ניקולאי גוגול ("החתונה"). רוב ההצגות היו קומדיות מוזיקליות עם יסודות של גרוטסקה, אבל היו גם המחזה "יאָשקע קאַלב" (׳ישקֶה קַלב'), על פי ספרו של ישראל יהושע זינגר, והמחזה של שטרנברג עצמו "טעאַטער אין פֿלאַמען" (׳תיאטרון בלהבות׳), על מלחמת האזרחים בספרד. המחזות זכו להצלחה. כך, למשל, הוצג המחזה של פרץ "ביי נאכט אויפֿן אַלטן מאַרק" 150 פעמים. באותו זמן פרסם שטרנברג את הלקט הראשון של שירתו בבוקרשט (1938). מאחר שנטיות אנטישמיות ופרו-פשיסטיות צברו כוח באותה עת ברומניה, יצא התיאטרון למסע ארוך בערי אירופה המרכזיות. לבסוף עבר שטרנברג לצ'רנוביץ.

ב-1939 גנבו שטרנברג ואלטמן את הגבול על פני הדניסטר והיו לאזרחים סובייטים. שנה לאחר מכן, כשבסרביה מולדתו סופחה לברית המועצות, התיישבו הוא ורוב בלהקה בקישינב, שם נעשה שטרנברג המנהל האמנותי של תיאטרון המדינה היהודי המולדובני, וביים בין השאר את "מאָטל פייסי דעם חזנס" (׳מוֹטְל בן פייסי החזן׳) מאת שלום עליכם. בזמן מלחמת העולם השנייה פונו הוא והתיאטרון לאוזבקיסטן, שם הוא עבד עבור הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. אחרי המלחמה הוא חזר לקישינב וחידש את פעילותו תיאטרון המדינה היהודי המולדובני. שם הוא ביים את המחזה שלו "די באַלאַדע פֿון דער עסעסאָווקע ברונהילדע און איר הונט" (׳הבלדה על בּרוּנהילדֶה מהאס אס והכלב שלה׳).

באביב 1949, בשיאו של מאבקו של סטלין באינטליגנציה היהודית, נאסר שטרנברג ונשלח למחנות עבודה למשך שבע שנים. כעבור חמש שנים טוהר שמו, והוא שב מהמחנות, התיישב במוסקבה ועבד כמתרגם של יצירות ספרות רומניות לרוסית. הוא החל לפרסם מאמרים על ספרות בכתב העת "סאוועטיש היימלאנד" (׳המולדת הסובייטית׳) שנוסד זה לא מכבר ונעשה חבר במערכת שלו למשך תקופה קצרה. אוספים מיצירתו פורסמו בבוקרשט ובפריס ובתרגום לעברית על ידי אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן.

שטרנברג נפטר מהתקף לב ב-1973, ביום שבו קיבל אישור לעלות לישראל.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנברג לא פרסם הרבה שירה; ייתכן שהסיבה לכך היא פעילותו הרבה בתיאטרון. יצירתו הספרותית של שטרנברג עברה כמה שלבים. בתחילה סנטימנטלית-לירית כשהוא מתאר את נופיה של בסרביה. אחרי כן כתב יצירות סימבוליות. אחרי כן כתב סדרה של יצירות בעלות מוטיבים חברתיים ועירוניים עד הפואמה האקספרסיוניסטית-גרוטסקהית שלו "קאָליברי".‏[5]

  • שויבן: ליטערארישע, געזעלשאפטלעכע פלוג-בלעטער, צ'רנוביץ, 1924 (׳זגוגיות׳: דפים ספרותיים, חברתיים בעריכתו של שטרנברג).
  • די וואך: ליטעראריש-געזעלשאפטלעכע טריבונע, בוקרשט, 1934 (׳השבוע׳: במה ספרותית-חברתית בעריכתו של שטרנברג).
  • שטאט אין פראפיל: ליד און גראטעסק, בוקרשט: די וואך, 1935 (׳עיר בפרופיל: שיר וגרוטסקה׳).
  • וועגן ליטעראטור און טעאטער, תל אביב: ה. לייוויק פארלאג, תשכ"ו 1966–תשמ"ה 1985.
  • ליד און באלאדע אויף די קארפאטן, פריז: אויפסניי, 1968 (׳שיר ובלדה על הקרפטים׳).
  • אין קרייז פון יארן: געקליבענע לידער, 1915–1970, בוקרשט: קריטעריאן, 1970 (׳במעגל הדורות׳: כל השירים).

יצירתו שתורגמה לעברית:

  • מבחר שירים: תרגום מאידיש / בעריכת אלכסנדר פן, תל אביב: ארגון יוצאי ליפקני, 1967. ‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 8 (ביידיש).
  • ישראל ברקוביץ', הונדערט יאר יידיש טעאטער אין רומעניע: 1876–1976, בוקרשט: קריטעריאן, 1976 (ביידיש).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל ברקוביץ', הונדערט יאר יידיש טעאטער אין רומעניע: 1876–1976, בוקרשט: קריטעריאן, 1976 (להלן: "ברקוביץ', מאה שנות תיאטרון").
  2. ^ 2.0 2.1 יחיאל שרייבמאן, דער גרויסער שרייבער און דענקער משה אלטמאן, פארווערטס.
  3. ^ ברקוביץ', מאה שנות תיאטרון, עמ' 142.
  4. ^ ברקוביץ', מאה שנות תיאטרון, עמ' 146.
  5. ^ 5.0 5.1 לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 8.
  6. ^ ברקוביץ', מאה שנות תיאטרון, עמ' 146.
  7. ^ ברקוביץ', מאה שנות תיאטרון, עמ' 153.