יעקב ששפורטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יעקב בן רבי אהרן ששפורטש (קרי: סספורטס; 1610 - 1698), מגדולי ומראשוני הלוחמים בשבתאות.

נולד במרוקו בשנת 1610. דור י"א לרמב"ן. בגיל עשרים וארבע קיבל את הרבנות על קהילת תלמסאן וקהילות נוספות בצפון אפריקה. עקב רדיפות הממשל נאלץ לברוח להולנד הליברלית, והתיישב באמסטרדם בערך בשנת תי"א (1651). בשנת תי"ב (1652) הדפיס את ספרו "תולדות יעקב", מפתח הפסוקים לתלמוד הירושלמי. בתחילת שנת תט"ז (1656) היה בין חברי המשלחת של ר' מנשה בן ישראל לאוליבר קרומוול בלונדון כדי לבקש ממנו רשות ליישב יהודים באנגליה. מפעם לפעם חזר לצפון אפריקה, ושלוש שנים אחר כך נשלח בשליחות דיפלומטית מטעם מלך מרוקו למלך ספרד. בשנת תכ"ד (1664) התמנה לרב בלונדון, אך שנתיים אחר כך עבר להמבורג עקב מחלת הדבר שהשתוללה שם בשנת 1666.

באותו זמן החלה תנועת המשיחיות של שבתי צבי לתפוס תאוצה, והוא עמל בכל כוחו לשכנע את ההמונים לא לנהות אחרי מצג השווא של שבתי צבי. בספרו הגדול "ציצת נובל צבי" (ד' חלקים) אותו השלים בהמבורג בשנת תל"ג (1673) הוא פורס את כל המאורעות הקשורים בשבתי צבי, אך הספר לא נדפס בחייו, ואף לאחר מכן, עד לאחרונה, לא נדפס בשלמותו. קיצור מהספר, תחת השם "קיצור ציצת נובל צבי" יצא בשנת תצ"ז (1737) ביחד עם ספר השו"ת שלו, "אוהל יעקב" (הספר "ציצת נובל צבי" יצא בשלמותו במהדורה מדעית על פי כתבי יד על ידי ישעיה תשבי בשנת תשי"ד, בהוצאת מוסד ביאליק). בשנת תמ"ד (1684) חזר לאמסטרדם, שם עמד בראש ישיבת "עץ חיים", והיה הרב הראשי של עדת הספרדים, שם גם נפטר, בד' באייר ה'תנ"ח (1698). את מקומו ברבנות הקהילה מילא רבי שלמה די אוליוירה.

התברר שהאגרות נגד שבתי צבי שהדפיס בספרו היו חריפות בהרבה מהאגרות ששלח בפועל. מתברר כי בדיעבד ניסה ששפורטש להעלים את העובדה שבמשך תקופה מסוימת היה יחסו שלו לשבתאות אמביוולנטי.

יחסו החריף והמתנצח בא לידי ביטוי גם במשא ומתן הלכתי, ובמכתב לרבי שאול מורטירה הוא כתב: "אף שתראה אותי דופק על שעריך בידיים עסקניות ובכתיבה תמה, לא בעבור כבודי כי אם בעבור כבוד תורת אלוקינו לגלות האמת, כאשר דרכי עם כל גדולי ורבני הגלילות אשר עמי ימתיקו סודם בכתב ובעל פה, וכתביהם מארץ מרחקים לשאול דעתי" (אוהל יעקב דף י"א עמוד ב). דבריו היו בעיניו כאמת מוחלטת שאין לערער אחריה.