יפנית קלאסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יפנית קלאסיתיפנית: בונגו-文語) היא השפה הספרותית הארכאית של יפן.

היפנית הקלאסית היא הגרסה הספרותית של השפה היפנית הארכאית המאוחרת (中古日本語), שדוברה ביפן בתקופת הייאן, שכוללת גם השפעות מאוחרות יותר.

היפנית הקלאסית הייתה השפה התקנית ששימשה את הסופרים היפנים עד המחצית הראשונה של המאה ה-20. כבר בתקופת מייג'י התחילו סופרים יפניים להשתמש ביפנית מדוברת, אך רק אחרי מלחמת העולם השנייה עברו מרבית כתבי העת היפניים והמסמכים לשימוש ביפנית מדוברת והיפנית הקלאסית נותרה בשימוש רק בשירת ההאיקו.