יצחק אביחצירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יצחק אבוחצירא, מתוך הספר "סידנא בבא חאקי" בהוצאת נר יצחק

הרב יצחק אביחצירא (מכונה בשם ה"באבא חאקי"; כ"ג באלול ה'תרנ"ה - כ"ה באדר ב' ה'תש"ל, 12 בספטמבר 1895 - 2 באפריל 1970), היה הרב הראשי של הערים רמלה ולוד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בריסאני, במחוז תאפילאלת שבמרוקו לאביו רבי מסעוד אביחצירא, בנו של רבי יעקב אבוחצירא. אחיהם של ר' דוד אביחצירא, והבבא סאלי, ר' ישראל אבוחצירא.

למד ולימד במרוקו במשך שנים רבות ואף נשא בעול הנהגת הקהילה.
בשנת ה'תר"ף (1920) עקר מריסאני לעיירה בודניב יחד עם אחיו הבבא סאלי עקב הגזרות הקשות כנגד היהודים בעיירה ובפרט רצח אחיהם הגדול ר' דוד אבוחצירא על ידי השלטונות.
בשנת ה'תרצ"ו (1936) עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד שהייתה תחת שלטון צרפתי. שם ניהל את הקהילה וייצג אותה מול השלטונות.
בשנת ה'תש"ה (1945), כשהיה בן 50, עזב את מרוקו ועבר לגור בעיר אוראן שבאלג'יריה, שם התגוררו רבים שעקרו ממחוז תאפילאלת עקב הגזרות הקשות, וחשו בחסרון ההנהגה של ר' יצחק.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ח, עם הקמת מדינת ישראל, עלה ארצה יחד עם בניו ובנותיו שנולדו לו במרוקו ובאלג'יריה והשתכן במעברה בגבעת אולגה.
כשנודע לראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל על בואו לארץ מיהר אליו לקבל פניו ולכבדו. הרב עוזיאל ראה בעיניו את הכבוד הגדול שרחשו לו תושבי האזור, כיצד היו מנשקים את ידיו, שולי גלימתו ואף את האדמה עליה דרך. הרב שידע על גדולתו הרבה ועל השתייכותו למשפחת אבוחצירא והעניק לו את מצנפת הרב הראשי שעל ראשו כדי שיהיה מכובד יותר מהרבנים האחרים. הרב עוזיאל ביקש למנותו לרב הראשי לרמלה ולוד והביא את הדברים לפני מועצת הרבנות הראשית, שם הייתה הסכמה מפה לפה על מינויו וכל זה בעידודו של הרב הראשי האשכנזי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש כרב העיר רמלה לצד הרב האשכנזי ישראל גלזר במשך כ-20 שנים ופעל רבות למען החינוך הדתי בעיר רמלה ובסביבותיה.

רבי יצחק מונה ליו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל", שייסד הראשון לציון הרב יצחק נסים. מבין חברי הוועד באותה תקופה היו גם: הרב חיים דוד הלוי, הרב משה לוי רבה של בת ים וכן הרב אברהם אבוחצירא, בנו של רבי יצחק, שהיה אז רבה של יבנה.

ביולי 1959 התמנה להיות חבר בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי ואדי סאליב[1], לצידם של משה עציוני, רם סולומון, חבר הכנסת יעקב קליבנוב ושמואל נח אייזנשטדט. ב-17 באוגוסט 1959 הגישה הוועדה בה היה חבר את מסקנותיה. אבוחצירא היה היחיד מבין חברי הוועדה שנולד בצפון אפריקה.

היה ידוע במופתיו ובברכותיו המועילות, וביתו היה פתוח לרווחה לכל מי שהיה זקוק לו.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבוחצירא (משמאל) יחד עם הרב האשכנזי הרב קוטנר וראש העיר בתפילת יום העצמאות, שנות ה־50

הרב היה ציוני נלהב וחזר ושנה בנאומיו שזמננו זה הוא זמן אתחלתא דגאולה‏[2].

היה מראשי תנועת המזרחי בישראל. הרב שלח את בניו לישיבת בני עקיבא בעיר רמלה.

בנו בכורו מאשתו השנייה, אהרון אבוחצירא למד במחזור השני של ישיבת כפר הראה אצל הרב משה צבי נריה, ואף נשלח בשליחות אביו להצטרף למפד"ל וכיהן כשר הדתות במסגרת זו.

הרב תמך מעל כל במה בתנועת המפד"ל והיה חבר מועצת הרבנות הראשית.

מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידו כחבר מועצת הרבנות הראשית דרש לאחר ניסי מלחמת ששת הימים קביעת הלל וקריאה בתורה בברכה ביום ירושלים.

אף במכתב לטוראי זאב לוין (לימים סגן אלוף הרב זאב לוין) כתב הרב בעניין יום העצמאות שאנו קוראים את ההלל ביום זה, שיש שמברכים שהחיינו ועל גילוח ותספורת אמר הרב שזה נתון לפי מצפונו של כל אדם והרגשתו.

במכתב לרב יהודה לייב פישמן מימון קרא הרב יצחק להקים את הסנהדרין (ע"פ פסיקת הרמב"ם) בראשות הראשון לציון דאז הרב עוזיאל, הרב הראשי דאז הרב הרצוג והרב מיימון. הרב קרא לכך באמרו: "מה גם אחר שזכינו בחסדי ה' ברוך הוא לתחיית עם ישראל ועצמאותו בארצו המעטירה, החובה מוטלת על כל הרבנים ... להשתתף בשמחה של מצווה רבתי זו רבת הכמות והאיכות, מצוות עשה שהזמן גרמא".

כשנשאל אודות הפולמוס ההלכתי בעניין שימוש בפאה נכרית לכיסוי ראש האישה, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שניתן לסמוך עליהם‏[3].

הרב אף עודד לשמור על פסיקתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק להתיר מכירת קרקעות בשנת שמיטה, והוא ראה בזה שליחות גדולה לסייע בידיהם של החקלאים בארץ ישראל.

הרב נהג ללבוש ציצית עטורה בפתיל תכלת.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"ה באדר ב' ה'תש"ל (2 באפריל 1970) נהרג בתאונת דרכים בדרכו חזרה מנתיבות.

הרב היה בדרכו לרמלה לאחר שהשכין שלום בית בין איש לאשתו ולאחר שביקר את אחיו הבבא סאלי.

בהלווייתו השתתפו 20,000 איש ובהם נשיא המדינה זלמן שזר, הרבנים הראשיים יצחק נסים ואיסר יהודה אונטרמן והרב הראשי לצה"ל שלמה גורן.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חסידה בוסו
  • פלורה סודרי
  • רחל כנאפו
  • שמחה שושן
  • ברכה דהן
  • חיה רוטנמר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סידנא באבא חאקי, הוצאת יפה נוף, ירושלים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים תשס"ז, עמ' 66.
  2. ^ מובא בפרוטוקולים רבים של המזרחי וקק"ל
  3. ^ ראו צילום המכתב בספר "חן וכבוד"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]